איי באונטי
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| נתונים גאוגרפיים | |||||||
| מיקום |
האוקיינוס השקט  | ||||||
| קואורדינטות | 47°45′22″S 179°02′49″E / 47.756°S 179.047°E | ||||||
| שטח | 1.35 קילומטר רבוע | ||||||
| נתונים מדיניים | |||||||
| מדינה |
 ניו זילנד | ||||||
| תאריך גילוי |
1788 | ||||||
|
(למפת ניו זילנד רגילה) | |||||||
  | |||||||
איי באונטי (באנגלית: Bounty Islands) היא קבוצה של 22 איונים וסלעים עשויים גרניט באוקיינוס השקט. האיים משתרעים על פני שטח כולל של 1.3 קמ"ר ושייכים לניו זילנד. איי באונטי שוכנים כ-650 ק"מ דרומית-מזרחית לאי הדרומי וכוללים שלוש קבוצות של איים - "הקבוצה העיקרית" (Main Group), "הקבוצה המרכזית" (Centre Group) ו"הקבוצה המזרחית" (East Group). המרחק המרבי בין האיים הקיצוניים בקבוצה כולה הוא 5 ק"מ בלבד, והנקודה הגבוהה ביותר נישאת לגובה של 73 מטר.
אקלים וקרקע
האיים נהנים משפע במשקעים המגיעים לממוצע שנתי של 1,000 עד 1,500 מ"מ. הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על כ-10 מעלות צלזיוס.
הקרקע של האיים עשוי סלעים, בעיקר גרניט[1].
האיים נעדרי צמחים וסקולריים, אולם יש בהם סוגי חזזית ואצות ירוקות. לאורף החופים יש סוג של קלפ. האיים עשירים בבעלי חיים, בהם: טורפים ימיים, פינגווינים ואלבטרוסים.
גילוי והתיישבות
איי באונטי התגלו ב-8 בספטמבר 1788 על ידי ויליאם בליי אשר קרא להם על שם ספינתו. חודשים ספורים לאחר מכן התרחש בהם המרד על הבאונטי. האיים היו יעד פופולרי לציידי טורפים ימיים במהלך המאה ה-19 אך הם לא נושבו מעולם וכך גם כיום. בשנת 1870 הם סופחו לניו זילנד.
מאז שנת 1998 מוכרזים איי באונטי כאתר מורשת עולמית כחלק מהאיים הסאב-אנטארקטיים של ניו זילנד.
קישורים חיצוניים
- Conservation of Islands in the Southern Ocean: A Review of the Protected, pages 75-79
- איי באונטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
