אליפות אירופה בכדורעף

אליפות אירופה בכדורעף

ענף	כדורעף
תאריך ייסוד	1948
ארגון מפעיל	קונפדרציית הכדורעף האירופית
יבשת	אירופה
זוכה	פולין (זכייה שנייה)
הכי הרבה זכיות	ברית המועצות (12 זכיות)
eurovolley.cev.eu

אליפות אירופה בכדורעף (באנגלית: EuroVolley) היא טורניר הכדורעף הראשי לנבחרות לאומיות באירופה. התחרות מאורגנת על ידי קונפדרציית הכדורעף האירופית (CEV) ומתקיימת אחת לשנתיים. האלופה המכהנת היא פולין, שזכתה בתואר השני שלה בתחרות שנערכה ב-2023.

אליפות אירופה הראשונה נערכה ב-1948 בצרפת, בהשתתפות שש נבחרות בלבד, וזכתה בה צ'כוסלובקיה. ב-15 הטורנירים הראשונים זכו אך ורק נבחרות ממזרח אירופה, כשצ'כוסלובקיה זכתה בשלוש, רומניה באחת וברית המועצות זכתה ב-11 אליפויות עד 1987, ביניהן תשע רצופות בשנים 1967–1987. כמו כן, נבחרת פולין סיימה כסגנית חמש פעמים רצופות בין 1975 ל-1983.

השליטה הסובייטית באליפות הופסקה ב-1989, כשאיטליה זכתה בתואר לראשונה בתולדותיה וברית המועצות סיימה רק במקום הרביעי. איטליה הגיעה לגמר גם ב-1991, אך הפסידה בו לברית המועצות.

לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991 הפכה איטליה לנבחרת הדומיננטית ביותר ביבשת ובעולם, לאחר שזכתה בחמש מתוך שבע האליפויות בין 1993 ו-2005. הולנד זכתה בטורניר הכדורעף במשחקים האולימפיים באולימפיאדת אטלנטה (1996) וזכתה באליפות אירופה שאירחה שנה מאוחר יותר, והרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה זכתה להישג דומה לאחר זכייתה באולימפיאדת סידני (2000) ובאליפות אירופה 2001.

לאחר זכייתה ב-2005 הסתיימה תקופת הדומיננטיות של איטליה, ובחמשת הטורניר הבאים זכו חמש נבחרות שונות שמעולם לא זכו בתואר: ספרד, פולין, סרביה, רוסיה וצרפת. ב-2017 זכתה רוסיה בתחרות ושנתיים לאחר מכן עשתה זאת סרביה. איטליה זכתה בטורניר ב-2021 וב-2023 הגיעה לגמר שנערך ברומא אך הפסידה לפולין, שזכתה בתואר בפעם השנייה בהיסטוריה.

ב-33 אליפויות אירופה זכו תשע מדינות שונות. רוסיה זכתה 14 פעמים (12 מהן כברית המועצות), איטליה זכתה בשבעה תארים, צ'כיה (כצ'כוסלובקיה) וסרביה (אחת כרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה) בשלושה, פולין בשניים ורומניה, הולנד, ספרד וצרפת עם תואר כל אחת.

איטליה מחזיקה בשיא ההשתתפות באליפות אירופה עם 32 פעמים, כשהחמיצה את הטורניר רק ב-1950. בולגריה, צרפת ורוסיה (16 כברית המועצות) השתתפו כל אחת ב-31 טורנירים.

שנה		גמר				משחק על המקום השלישי				נבחרות
			תוצאה				תוצאה	4
איטליה 1948		צ'כוסלובקיה	3–0[א]	צרפת		איטליה	3–0[א]	פורטוגל		6
בולגריה (1946–1967) 1950		ברית המועצות	3–0[א]	צ'כוסלובקיה		הונגריה	3–2[א]	בולגריה
צרפת 1951		ברית המועצות	3–0[א]	בולגריה		צרפת	0–3[א]	רומניה		10
רומניה (1952–1965) 1955		צ'כוסלובקיה	3–1[א]	רומניה		בולגריה	3–2[א]	ברית המועצות		14
צ'כוסלובקיה 1958		צ'כוסלובקיה	3–1[א]	רומניה		ברית המועצות	3–2[א]	בולגריה		20
רומניה (1952–1965) 1963		רומניה	3–0[א]	הונגריה		ברית המועצות	3–2[א]	בולגריה		17
טורקיה 1967		ברית המועצות	3–2[א]	צ'כוסלובקיה		פולין	1–3[א]	גרמניה המזרחית		20
איטליה 1971		ברית המועצות	3–0[א]	צ'כוסלובקיה		רומניה	3–0[א]	גרמניה המזרחית		22
יוגוסלביה 1975		ברית המועצות	3–0[א]	פולין		יוגוסלביה	3–2[א]	רומניה		12
פינלנד 1977		ברית המועצות	3–1	פולין		רומניה	3–0	הונגריה
צרפת 1979		ברית המועצות	3–0[א]	פולין		יוגוסלביה	3–0[א]	צרפת
בולגריה (1971–1990) 1981		ברית המועצות	3–0[א]	פולין		בולגריה	3–1[א]	צ'כוסלובקיה
מזרח גרמניה 1983		ברית המועצות	3–1[א]	פולין		בולגריה	2–3[א]	איטליה
הולנד 1985		ברית המועצות	3–0[א]	צ'כוסלובקיה		צרפת	3–1[א]	פולין
בלגיה 1987		ברית המועצות	3–1	צרפת		יוון	3–2	שוודיה
שוודיה 1989		איטליה	3–1	שוודיה		הולנד	3–0	ברית המועצות
גרמניה 1991		ברית המועצות	3–0	איטליה		הולנד	3–0	גרמניה
פינלנד 1993		איטליה	3–2	הולנד		רוסיה	3–1	גרמניה
יוון 1995		איטליה	3–2	הולנד		סרביה ומונטנגרו	3–0	בולגריה
הולנד 1997		הולנד	3–1	סרביה ומונטנגרו		איטליה	3–1	צרפת
אוסטריה 1999		איטליה	3–1	רוסיה		סרביה ומונטנגרו	3–0	צ'כיה		8
צ'כיה 2001		סרביה ומונטנגרו	3–0	איטליה		רוסיה	3–2	צ'כיה		12
גרמניה 2003		איטליה	3–2	צרפת		רוסיה	3–1	סרביה ומונטנגרו
איטליה סרביה ומונטנגרו 2005		איטליה	3–2	רוסיה		סרביה ומונטנגרו	3–0	ספרד
רוסיה 2007		ספרד	3–2	רוסיה		סרביה	3–1	פינלנד		16
טורקיה 2009		פולין	3–1	צרפת		בולגריה	3–0	רוסיה
אוסטריה צ'כיה 2011		סרביה	3–1	איטליה		פולין	3–1	רוסיה
דנמרק פולין 2013		רוסיה	3–1	איטליה		סרביה	3–0	בולגריה
איטליה בולגריה 2015		צרפת	3–0	סלובניה		איטליה	3–1	בולגריה
פולין 2017		רוסיה	3–2	גרמניה		סרביה	3–2	בלגיה
בלגיה הולנד סלובניה צרפת 2019		סרביה	3–1	סלובניה		פולין	3–0	צרפת		24
אסטוניה פולין פינלנד צ'כיה 2021		איטליה	3–2	סלובניה		פולין	3–0	סרביה
איטליה בולגריה ישראל מקדוניה הצפונית 2023		פולין	3–0	איטליה		סלובניה	3–2	צרפת

#	נבחרת				סה"כ
1	ברית המועצות	12	0	2	14
2	איטליה	7	5	3	15
3	צ'כוסלובקיה	3	4	0	7
4	פולין	2	5	4	11
5	רוסיה	2	3	3	8
6	סרביה	2	0	3	5
7	צרפת	1	4	2	7
8	הולנד	1	2	2	5
	רומניה	1	2	2	5
10	סרביה ומונטנגרו	1	1	3	5
11	ספרד	1	0	0	1
12	סלובניה	0	3	1	4
13	בולגריה	0	1	4	5
14	הונגריה	0	1	1	2
15	גרמניה	0	1	0	1
	שוודיה	0	1	0	1
17	יוגוסלביה	0	0	2	2
18	יוון	0	0	1	1

נבחרת ישראל בכדורעף השתתפה באליפות אירופה ארבע פעמים: ב-1951, 1967, 1971 ו-2023. ב-1951 סיימה הנבחרת במקום ה-10 והאחרון, לאחר שסיימה במקום השלישי בשלב הבתים עם רומניה וצרפת והפסידה בכל משחקי הדירוג. ב-1967 הפסידה הנבחרת לצ'כוסלובקיה ואיטליה אך ניצחה את פינלנד וטורקיה וסיימה במקום השלישי בבית. במשחקי הדירוג סיימה ישראל במקום ה-11 מתוך 20 נבחרות.

ב-1971 סיימה ישראל במקום השני בבית עם צ'כוסלובקיה, טורקיה וסקוטלנד, וסיימה במקום ה-12 מתוך 22 בתחרות.

ב-2023 אירחה ישראל, לצד איטליה, בולגריה ומקדוניה הצפונית, את אליפות אירופה, והנבחרת העפילה אוטומטית לטורניר.^[1] ישראל ניצחה את יוון^[2] ורומניה^[3] בשני המשחקים הראשונים אך הפסידה לצרפת, פורטוגל וטורקיה והודחה.^[4]

מדיה וקבצים בנושא אליפות אירופה בכדורעף בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורעף (באנגלית)
• תוצאות, באתר ה-CEV הישן