אלתור
אִלתור, או מלועזית: אימפּרוֹביזציה (Improvisation, או בקיצור Improv - אימפרוב), הוא הפעולה של יצירת דבר חדש ושונה במשך תקופת זמן מסוימת[1] ללא תכנון מקדים.
מקור השם "אלתור" בעברית מהביטוי "על אתר" בארמית, כלומר: "על המקום".[2]
ההבדל המרכזי בין האלתור ליצירתיות הוא שהאלתור חייב להתבצע באופן ספונטני אשר אינו מאפשר תכנון מודע או תיקון של טעויות[1].
מאפיינים
האלתור הוא מנגנון יצירתי המבוסס על חוסר ודאות[3]. מהותו של האלתור היא המצאה וחשיבה מהירה, שהרי האלתור הוא המצאת היצירה (או כל תהליך אחר) תוך כדי ביצועה. דבר זה הופך את האלתור למשימה קשה לביצוע[1]. אלתור הוא צורה של יצירה (כפועל ולא כשם עצם) באמנות, או אמנות בפני עצמה. למרות זאת, אלתור לא מבוצע רק בהקשר אמנותי אלא בכל תחומי החיים. אלתור יכול להתבצע בתחומים שאינם קשורים קשר ישיר לאמנות. למשל, חובש שנתקע ללא ציוד מתאים, ומאלתר ציוד לטיפול בפצוע. אלתור נפוץ למדי גם בתחומים הטכניים (מכונאות, הנדסה וטכנולוגיה) בהם הצוות הטכני צריך לאלתר פתרונות לתקלות טכניות או בעיות בלתי-צפויות.
משום שטבעו של האלתור מערב יצירה של דברים חדשים בדחף הרגע הוא נחשב כמצב מעורר לחץ[1].
אלתור וחשיבה
האלתור מעודד אנשים לשבור דפוסי חשיבה ישנים[1] ובכך הוא יכול לעודד את היצירתיות.
אלתור באמנות
האלתור, בהקשרו האומנותי, לא נפוץ (או לא אפשרי) בתחומים שבהם היצירה כתובה, מודפסת או מוצקה (כמו ציור, קולנוע, פיסול, צילום וספרות), אלא בתחומים שבהם היצירה מבוצעת על ידי האמן על במה, כמו מוזיקה, מחול, פנטומימה ותיאטרון. למעשה יכולת האלתור חיונית לכל אמנויות הבמה[3].
דוגמה יוצאת דופן לאלתור מעולם הקולנוע ניתן למצוא בסרט הברזילאי "עיר האלוהים". רוב השחקנים ששיחקו בסרט זה היו שחקנים בלתי מקצועיים, שאותרו לצורך צילומי הסרט, ואִלתרו את הטקסט הקרוב לחייהם, לפי קווים מנחים כלליים בלבד. דוגמאות נוספות לאלתור קולנועי הם מקרים שחקן שמחליט לשחק לא כפי שכתוב בתסריט, אך מכיוון שהאלתור שלו מוצלח יותר הוא זה שנכנס בעריכה הסופית.
דוגמאות נוספות לאלתור אפשר למצוא באמנויות רחוב שונות, בסטנד-אפ קומדי, בתוכניות טלוויזיה כמו "של מי השורה הזאת בכלל?" או תוכנית רדיו כמו "שלושה בסירה אחת" ועוד.
בישראל קיימות מספר קהילות מאלתרים בתחומי התיאטרון. הסגנונות הנפוצים בישראל הם:
- מערכוני אימפרו - (ידוע גם בשם שורט אימפרוב) מופע מאולתר בשיתוף קהל ובהשתתפותו. שחקנים מקבלים מהקהל נתונים לסצנות ודמויות ויוצרים מערכונים ושירים מאולתרים. זמן יצירת המערכונים הוא קצר מאוד והשחקנים צריכים לספק תוצרים מהירים, בדרך כלל קומיים. בישראל קיימים מספר הרכבים בפורמט זה ובחלקם משתתפים דביר בנדק, אבי גרייניק, דרור קרן, עידן אלתרמן, ערן איווניר, ריקי בליך, משה פרסטר, אדיר מילר ועוד.
- תיאטרון פלייבק - תיאטרון חוויתי אישי, ובו אחד הצופים משתף את הקהל בסיפור אישי מחייו, והשחקנים משקפים לו את הסיפור שסיפר.
- מחזה אימפרוב - (ידוע גם בשם לונג פורם אימפרוב) תיאטרון שבו המחזה כולו מאולתר במקום על סמך נתונים המתקבלים מהקהל. בישראל סוג תיאטרון זה הוא הומוריסטי בדרך כלל.
אלתור במוזיקה
ערך מורחב – אלתור (מוזיקה)
דוגמה מצוינת לאלתור אפשר למצוא במוזיקת הג'אז. רוב המוזיקה בג'אז אינה כתובה אלא מאולתרת, ולכן גם בג'אז ההרכבים קטנים יותר (על מנת שתתאפשר אינטראקציה בין הנגנים), כשכל נגן מקבל פרק זמן מסוים שבו ניתן לו חופש לנגן את רעיונותיו המוזיקליים כששאר הנגנים מלווים אותו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- נפתלי שם-טוב, הוראה מאלתרת זו לא מילה גסה; אימפרוביזציה תיאטרונית ככלי הוראה וכאופן ידיעה, תל אביב, מכון מופ"ת, 2015.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 Lewis, C., & Lovatt, P. J. (2013). Breaking away from set patterns of thinking: Improvisation and divergent thinking. Thinking Skills and Creativity, 9, 46-58.
- ^ אתר איתור ואלתור, באתר האקדמיה ללשון העברית, 14 בנובמבר 2010
- ^ 1 2 נילי לוברני רולניק (2009). חיים בתוך סיפור: תיאטרון פלייבק ואמנות האימפרוביזיציה. רעננה: הקיבוץ המאוחד מכון מופ"ת.
