ארתור האריס
 | |
| לידה |
13 באפריל 1892 צ'לטנהאם, גלוסטרשייר, בריטניה |
|---|---|
| פטירה |
5 באפריל 1984 (בגיל 91) הנלי על התמזה, הממלכה המאוחדת  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| כינוי | Bomber Harris (האריס המפציץ) |
| השכלה |
Allhallows College |
| צאצאים |
ג'קלין ג'יל האריס, רוזמרי האריס, מריגולד האריס |
| השתייכות | חיל האוויר המלכותי |
| תקופת הפעילות | 1914–1946 (כ־32 שנים) |
| דרגה | מרשל של חיל האוויר המלכותי |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
סר ארתור טרוורס האריס (באנגלית: Arthur Travers Harris, נודע כהאריס המפציץ, Bomber Harris; 13 באפריל 1892 – 5 באפריל 1984) היה טייס בריטי, ראש פיקוד המפציצים של חיל האוויר המלכותי בימי מלחמת העולם השנייה, שהיה האחראי על הפצצת ערי גרמניה.
חייו
ארתור טרוורס האריס נולד בצ'לטנהאם, בריטניה, בשנת 1892, בעת ביקור מולדת של משפחתו ממקום שירותו של אביו כפקיד קולוניאלי בריטי בהודו. בגיל 17 יצא האריס, שנחשב על ידי הוריו כבלתי מוכשר ללימודים, למושבה רודזיה (כיום זימבבואה וזמביה), שבה עבד ככורה זהב, נהג מרכבות ופועל במטעי הטבק.
בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הצטרף האריס לצבא רודזיה, כחצוצרן, ושירת בדרום אפריקה, בה פרצה באותה העת מרידת מאריץ, ובמושבה הגרמנית דרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה). ב-1915, לאחר תום המערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, חזר האריס לבריטניה והצטרף לגיס התעופה המלכותי, הוסמך כטייס קרב ושירת כטייס מצטיין בהגנת בריטניה. משנת 1917 שירת בצרפת, בה הגיע לדרגת מפקד טייסת. לזכותו נזקפו הפלות של 5 מטוסי אויב.
לאחר המלחמה בחר האריס להישאר בשירות חיל האוויר המלכותי (Royal Air Force), אשר החליף את גיס התעופה המלכותי. במסגרת זאת שירת בשנות העשרים ובשנות השלושים המוקדמות בהודו, בעיראק, בסוריה ובפרס (כיום איראן). את ניסיונו הראשון בהפצצות רכש בקרבות עם שבטים מורדים בהודו ובעיראק. הוא נטל חלק בהטלת פצצות על השבטים, ובהן פצצות גז רעיל ופצצות בעלות מנגנון השהיה. קצינים אחרים בחיל מחו על הפצצות אלה, וקצין בכיר אחד אף פרש מן החיל במחאה. לעומתם טען האריס: "הדבר היחיד שהערבים מבינים הוא יד קשה" (The only thing Arabs understand is the heavy hand).
בשנת 1933 נתמנה האריס לסגן מנהל זרוע התכנון במשרד התעופה הבריטי, תפקיד שאותו מילא עד שנת 1937. שנים אלו היו שנותיו הראשונות של המשטר הנאצי בגרמניה ושנות התגברות המתיחות ביחסי בריטניה–גרמניה. האריס הכין תוכנית לתפקיד שחיל האוויר המלכותי ימלא במלחמה עתידית עם גרמניה, שהוא חזה כי תפרוץ בשנת 1939. בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הועלה האריס לדרגת תת-מרשל אוויר ונשלח לארצות הברית לרכישת מטוסים אמריקאיים לחיל האוויר המלכותי, תפקיד שאותו מילא בחודשי המלחמה הראשונים.
בשובו לבריטניה נתמנה האריס לסגנו של ראש פיקוד המפציצים של חיל האוויר המלכותי. בפברואר 1942 נתמנה האריס לראש פיקוד המפציצים ופיתח הלכה למעשה את תורת "הפצצות השטח", שהיו הפצצות של תשתיות אזרחיות ואזורי יישוב המאוכלסים באוכלוסייה אזרחית. האריס דחה ניסיונות לשכנעו לעבור לשיטת הפצצה נקודתית מדויקת. האריס האמין שבאמצעות הפצצות השטח ניתן להכניע את האויב. הוא סבר כי אם המוראל של האוכלוסייה האזרחית ייפגע כתוצאה מהפצצת הערים, הם יפעילו לחץ על ממשלתם להיכנע. ההפצצות הראשונות במסגרת "הפצצות השטח" היו על הערים ליבק ורוסטוק, ולערים אלה נגרם נזק כבד. במאי 1942 נערכה פשיטת הפצצה על העיר קלן על ידי 1,000 מפציצים, ש-40 מהם הופלו. שיעור אבדות נמוך זה נלקח בחשבון מראש על ידי ממשלת בריטניה, אשר שקללה אותו כנגד הגאווה שההפצצה תעורר בלב אזרחי בריטניה, בהיווכחם כי גרמניה מופצצת כשם שהופצצה לונדון. במסגרת "הפצצות השטח" יזם האריס הפצצות לילה על אזורי אוכלוסייה, שמטרתן לדבריו הייתה לערער כליל את המוראל של האוכלוסייה האזרחית. בפקודתו הופצצו הערים רבות-האוכלוסין ברלין, המבורג, קלן, דרזדן וערים אחרות. במתקפה זאת, שהלכה וגברה בשנים 1943–1945, נהרגו כ-600,000 אזרחים בערי גרמניה ונפגעו קשות או נהרסו כשישה מיליון בתים ודירות. התוצאות של הפצצת דרזדן, שבה היו אתרים היסטוריים ותרבותיים, והריסתה הכמעט מוחלטת, תוארו בספרו של קורט וונגוט "בית מטבחיים 5". בשיטת הפצצות זו נהרגו אף קרוב ל-60,000 אנשי צוות אוויר. להאריס הוצמד בתקופה זו הכינוי "האריס המפציץ".
במרץ 1945, כאשר גרמניה הנאצית עמדה בפני תבוסתה הסופית, הורה ראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל להאריס להפסיק את "הפצצות השטח" באומרו: "נראה לי כי הגיע הזמן ששאלת הפצצת ערי גרמניה, רק במטרה להגביר את הטרור, צריכה להבחן מחדש, אחרת תפול לשליטתנו קרקע הרוסה לחלוטין".
לאחר סיום המלחמה הוענקה להאריס בשנת 1946 דרגת מרשל של חיל האוויר המלכותי; מיד לאחר מכן הוא פרש משירות פעיל. האריס חש פגוע מהביקורת הציבורית שהופנתה כנגד "הפצצות השטח". הוא חש תסכול מכך שזרקורי התהילה הציבורית הופנו לעבר פיקוד מטוסי הקרב של בריטניה והומעט חלקו של פיקוד המפציצים בהשגת הניצחון. את זכרונותיו פרסם בשנת 1947. בספרו הביע האריס את אמונתו כי "הפצצות השטח" על גרמניה תרמו רבות להבאת המלחמה לידי סיום, והוא אומר: "למרות כל מה שקרה בהמבורג, היו ההפצצות שיטה הומאנית באופן יחסי. מעל לכל היא הצילה חייהם של צעירי ארצנו ובנות בריתנו מנפילה במלחמה כפי שהיה במלחמת 1914–1918".
בזעמו על הביקורת שהוטחה על מדיניות "הפצצות השטח" עבר האריס להתגורר בדרום אפריקה, שם ניהל קו ספנות.
ארתור האריס נפטר בשנת 1984.
ב-1992 הוסר הלוט מעל פסלו של האריס ליד כנסיית סנט קלמנט דיינס בלונדון שהיא הכנסייה המרכזית של חיל האוויר המלכותי על ידי אליזבת, המלכה האם למרות מחאות ממשלת גרמניה ומחאות בבריטניה ממפגינים שכינו אותו "פושע מלחמה".
ספר זיכרונותיו
- Arthur T. Harris, Bomber offensive, Macmillan, 1947
ראו גם
לקריאה נוספת
- קורט וונגוט, בית מטבחיים חמש, הוצאת זמורה-ביתן-מודן, 1977.
קישורים חיצוניים
- ארתור האריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)