ג'ו מנטלו
 | |
| לידה |
27 בדצמבר 1962 (בן 62) רוקפורד, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים |
רוקפורד |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
מ-1989 |
| בן או בת זוג |
ג'ון רובין בייטס (1990–2002) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ג'וזף מנטלו (באנגלית: Joseph Mantello; נולד ב-27 בדצמבר 1962) הוא שחקן ובמאי אמריקאי הידוע בעבודותיו הקולנועיות והטלוויזיוניות. הוא זכה להצלחה ראשונה בברודוויי בהפקה המקורית של המחזה בן שני החלקים של טוני קושנר "מלאכים באמריקה" (1993–1994), שעליו זכה בפרס טוני בקטגוריית "שחקן המשנה הטוב ביותר בהצגה". מאז, הוא שיחק במספר מחזות נוספים כדוגמת "הלב הרגיל" של לארי קרמר (2011) ו"ביבר הזכוכית" של טנסי ויליאמס (2017).
מנטלו עבר לקריירה כבמאי בברודוויי, וזכה בפרס טוני בקטגוריית "הבימוי הטוב ביותר של מחזה" עבור Take Me Out (2003) ובפרס טוני בקטגוריית "הבימוי הטוב ביותר של מחזמר" עבור "מתנקשים" (2004). הוא ביים הפקות בולטות כמו "מרשעת" (2003), "גלנגרי גלן רוס" (2005), "בני האדם" (2016), "שלוש נשים גבוהות" (2018) ו"הנערים בחבורה" (2018).
ביוגרפיה וחינוך
מנטלו נולד ברוקפורד, אילינוי, לג'ודי וריצ'רד מנטלו, רואי חשבון.[1][2] אביו ממוצא איטלקי ואמו ממוצא חצי איטלקי.[3] הוא חונך כקתולי.[4]
מנטלו למד בבית הספר לאמנויות בקרוליינה הצפונית (UNCSA); הוא הקים את תיאטרון אדג' בניו יורק ביחד עם השחקנית האמריקאית מרי-לואיז פארקר והסופר האמריקאי פיטר הדג'ס. מעבר לכך, הוא חבר מייסד של להקת התיאטרון "המלאכים העירומים" ("Naked Angels") ואמן שותף בלהקת תיאטרון ראונדאוט.
קרדיטים וקריירה
במהלך הקריירה שלו, ביים, הפיק והשתתף מנטלו בעשרות מחזות, סרטים וסדרות. בין עבודותיו נמנות:
|
|
|
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Joe Mantello Biography (1962-)". www.filmreference.com. נבדק ב-5 ביולי 2018.
{cite web}: (עזרה) - ^ "Cedar Rapids Gazette Archives, Jun 24, 2003, p. 30". 24 ביוני 2003. נבדק ב-5 ביולי 2018.
{cite web}: (עזרה) - ^ Times, Windy City (25 ביוני 2014). "Joe Mantello talks 'The Last Ship,' 'The Normal Heart' - Gay Lesbian Bi Trans News Archive - Windy City Times". Windy City Times. נבדק ב-5 ביולי 2018.
{cite web}: (עזרה) - ^ Pacheco, Patrick (19 במרץ 1995). "Mr. Mantello's Wild Ride : He had the 'role of a lifetime' in 'Angels in America.' So why is Joe Mantello putting his acting aside? Here's a clue: His other theatrical love is directing". נבדק ב-5 ביולי 2018 – via LA Times.
{cite web}: (עזרה)
| פרס טוני לבימוי הטוב ביותר במחזה | ||
|---|---|---|
| 1960–1975 | ארתור פן (1960) • ג'ון גילגוד (1961) • נואל ווילמן (1962) • אלן שניידר (1963) • מייק ניקולס (1964) • מייק ניקולס (1965) • פיטר ברוק (1966) • פיטר הול (1967) • מייק ניקולס (1968) • פיטר דווס (1969) • ג'וזף הארדי (1970) • פיטר ברוק (1971) • מייק ניקולס (1972) • איי. ג'יי. אנטון (1973) • חוסה קינטרו (1974) • ג'ון דקסטר (1975) | |
| 1976–2000 | אליס ראב (1976) • גורדון דיווידסון (1977) • מלווין ברנהרדט (1978) • ג'ק הופסיס (1979) • ויויאן מטלון (1980) • פיטר הול (1981) • טרבור נון וג'ון קיירד (1982) • ג'ין סאקס (1983) • מייק ניקולס (1984) • ג'ין סאקס (1985) • ג'רי זקס (1986) • לויד ריצ'רדס (1987) • ג'ון דקסטר (1988) • ג'רי זקס (1989) • פרנק גאלאטי (1990) • ג'רי זקס (1991) • פטריק מייסון (1992) • ג'ורג' סי וולף (1993) • סטיבן דלדרי (1994) • ג'רלד גוטיירז (1995) • ג'רלד גוטיירז (1996) • אנתוני פייג' (1997) • גארי היינס (1998) • רוברט פולס (1999) • מייקל בלייקמור (2000) | |
| 2001–הווה | דניאל ג'יי סאליבן (2001) • מרי צימרמן (2002) • ג'ו מנטלו (2003) • ג'ק אובריאן (2004) • דאג יוז (2005) • ניקולס הייטנר (2006) • ג'ק אובריאן (2007) • אנה די. שפירו (2008) • מתיו ורכוס (2009) • מייקל גרנדייג' (2010) • מריאן אליוט וטום מוריס (2011) • מייק ניקולס (2012) • פאם מקינון (2013) • קני ליאון (2014 • מריאן אליוט (2015) • איבו ואן הוב (2016) • רבקה טייכמן (2017) • ג'ון טיפאני (2018) • סם מנדס (2019) • סטיבן דלדרי (2021) • סם מנדס (2022) • פטריק מרבר (2023) • דניאל אוקין (2024) | |