גארא גאראייב

גארא גאראייב
Qara Qarayev
Кара Караев
	צילום מלפני 1965
	צילום מלפני 1965
לידה	5 בפברואר 1918; באקו, אזרבייג'ן הצפוני, פלך באקו, עבר הקווקז
פטירה	13 במאי 1982 (בגיל 64); מוסקבה, רוסיה, ברית המועצות
שם לידה	Qara Əbülfəz oğlu Qarayev
מקום קבורה	Alley of Honor
מוקד פעילות	אזרבייג'ן, רוסיה (ברית המועצות)
תקופת הפעילות	1938–1982 (כ־44 שנים)
מקום לימודים	הקונסרבטוריון של מוסקבה, האקדמיה למוזיקה של באקו
סוגה	אופרה, סימפוניה, בלט
שפה מועדפת	אזרית
כלי נגינה	פסנתר
צאצאים	פאראג' גאראייב, זולייכה גאראייבה
פרסים והוקרה	עיטור לנין (1967); הפרס הממלכתי של אזרבייג'ן (1965); פרס לנין (1967); מדליה על הגנת הקווקז (1944); אמן מצטיין של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של אזרבייג'אן (1955); מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 (1946); אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציליסטית של אזרבייג'ן (26 באפריל 1958); עיטור לנין (3 בפברואר 1978); עיטור הדגל האדום של העמל (15 בספטמבר 1961); עיטור מהפכת אוקטובר (2 ביולי 1971); גיבור העמל הסוציאליסטי (1978); אמן העם של ברית המועצות (9 ביולי 1959); מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין; פרס סטלין, דרגה 2; פרס סטלין, דרגה 2; Mirza Fatali Akhundov State Prize of the Azerbaijan SSR ;
	אתר רשמי
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

גארא אבולפז אולו גאראייב (באזרית Qara Əbülfəz oğlu Qarayev, ידוע גם בכתיב Kara Karayev, בכתב קירילי:Кара Абульфаз оглы Караев ‏ 5 בפברואר 1918 באקו - 13 במאי 1982 מוסקבה) היה מלחין אזרי של מוזיקה קלאסית שחי ופעל בברית המועצות, הגיע בארצו, אזרבייג'ן, למעמד של מלחין לאומי. זכה לתואר "אמן העם" של ברית המועצות (1959) והיה חבר באקדמיה הלאומית למדעים של אזרבייג'ן. נבחר לחבר בסובייט העליון (הפרלמנט) של ברית המועצות.

רקע משפחתי ושנות ילדותו

גארא גאראייב נולד בשנת 1918 כבן לאבולפז פרג' אולו גאראייב, רופא ילדים ידוע בעיר באקו, בירת האזרבייג'ן הצפונית (שהייתה עד 1917 חלק מהאימפריה הרוסית).אמו, סונה לבית אחונדוב, פסנתרנית חובבת, הייתה אחת מהבוגרות הראשונות של בית הספר למוזיקה שהוקם בבאקו על ידי החברה הרוסית למוזיקה. מקור המשפחה מצד האב היה מן הכפר פטמאי בחצי האי אפשרון, שבה נמצאת גם העיר באקו. הסב של קאראייב מצד האם, איסגנדר ביי אחונדוב, היה אחד ראשי הקהילה האזרית בעיר שמאחי. האזרים אחיו, מורסל גאראייב, היה לכירורג, אך מת בדמי ימיו. .^[1]

גארא גאראייב גדל בבית ספוג אוויה תרבותית ומוזיקלית. פרט להוריו, הושפע הילד באהבתו למוזיקה גם מצד אח של אמו, אז'דר, וגם מצד הפסנתרן והמורה ולדימיר קוזלוב.^[1] בשנת 1926, בגיל 8, התקבל גארא גאראייב לבית הספר למוזיקה לנוער של האקדמיה (קונסרבטואר) הממלכתית של אזרבייג'ן, הידוע כיום כאקדמיה למוזיקה של באקו. כישוריו המוזיקליים איפשרו לו בגיל 15 להירשם בו זמנית בשתיים מהפקולטות של האקדמיה למוזיקה. למד במוסד זה אצל הפרופסורים גאורגי שארוייב, נכדו של אנטון רובינשטיין^[2] (1930-1935) (פסנתר), לאוניד רודולף (הלחנה) ואוזייר חאג'יבייב (האג'יבקוב) (יסודות המוזיקה העממית), שהיה מלחין ידוע. בתקופת הלימודים כתב את היצירות הראשונות שהושפעו על ידי הפולקלור המוזיקלי של האזרים. בגיל 19 כבר התקבל גאראייב כחבר באיגוד המלחינים של אזרבייג'ן.

באותה שנה השתתף גאראייב במסע לחקר הפולקלור, שבמהלכו התוודע לשירים של האשוגים והמוגים והעביר אותם לתווים. כעבור שנה, בגיל 20, התקבל לאקדמיה למוזיקה (קונרבטוריון) במוסקבה והשתלם בה בכיתות של אנטולי אלכסנדרוב (הלחנה) וסרגיי וסילנקו (תזמור), ולאחר מכן למד בשנים 1942–1946 אצל דמיטרי שוסטקוביץ', איתו קישר יחסי ידידות. עבודת הגמר שלו הייתה הסימפוניה השנייה שלו.

פעילותו במישור התרבות וההוראה המוזיקלית

בשנת 1938 בגיל 20 הלחין גאראייב את היצירה המוזיקלית הידועה הראשונה, הקנטטה "שירת הלב" על לפי פואמה מאת המשורר רסול רזא. היא בוצעה באותה שנה בתיאטרון בולשוי במוסקבה בנוכחותו של יוסיף סטלין. גאראייב עצמו ניצח את הקנטטה שלו גם בפסטיבל "העשור של האמנות האזרבייג'אנית" שהתקיים גם הוא בתיאטרון בולשוי, שוב בנוכחות סטלין. זאת הייתה השנה שבה נרשם ללימודים בקונסרבטוריון של מוסקבה. בשנת 1941 חזר לבאקו כדי להיות מנהל אמנותי של התזמורת הפילהרמונית ע"ש מוסלים מגומייב (סניור). בשנת 1944 חזר להשלמת לימודיו במוסקבה, ובשנת 1945 יחד עם ג'ובדט האג'ייב הלחין גארא גאראייב את האופרה "וטן" (מולדת), שבגינה זכה לפרס סטלין הראשון שלו. בשנת 1948, בגיל 30 שוב קיבל פרס סטלין בעד הפואמה הסימפונית "לילי ומג'נון" לפי ניזאמי גנג'אווי.

אחרי מותו של אוזייר האג'יביוב בשנת 1948 היה גאראייב יושב ראש איגוד המלחינים של אזרבייג'ן ורקטור של הקונסרבטוריון בבאקו (1949–1952). בתוקף תפקיד זה שמר גאראייב את גישתו של האג'יבייוב ששמה דגש על מורשת הפולקלור המוזיקלי האזרי, ובו זמנית קידם ז'אנרים בני זמננו כמו, למשל, מוזיקת ג'אז. בשנת 1948 נשלח גאראייב כנציג בקונגרס הראשון של מלחיני ברית המועצות. באותה שנה ניהל את מחלקת המוזיקה של המכון האמנויות והאדריכלות של אזרבייג'ן.

בשנת 1952 בכוריאוגרפיה של פ.א. גוסב, הוצג על במת התיאטרון לאופרה ולבלט של באקו הבלט של גאראייב "שבע יפיפיות", המבוסס גם הוא על פואמה מפורסמת של ניזאמי גנג'אווי "יידי גזל". זה היה הבלט האזרבייג'אני הראשון ופתח פרק חדש בתולדות המוזיקה של ארץ זו. באותה שנה ביקר גאראייב את אסדת הקידוח "נפט דשלאר" ("סלעי הנפט") בים הכספי וחיבר את הפסקול של הסרט התיעודי "סיפור של פועלי הנפט של הים הכספי" בבימויו של רומן כרמן.^[2]

הבלט האחר של גאראייב, "שביל הברק" (İldırımlı yollarla) הוצג לראשונה בשנת 1958 בהשראת הרומן של פיטר אברהמס שדן בסכסוכים הבינגזעיים בדרום אפריקה. כמלחין ומורה לקח גארא גארייב חלק פעיל בחיי התרבות של אזרבייג'ן: היה מנהלה האמנותי של התזמורת הפילהרמונית מבאקו ויושב ראש המחלקה האזרבייג'אנית של איגוד המלחינים הסובייטיים (1953–1982). פעל כחבר סגל המורים של האקדמיה למוזיקה המקומית, כאמור, כרקטור של מוסד זה, והחל משנת 1959 כפרופסור. מוזיקאים אזרים רבים נמנו עם תלמידיו:ניאזי, אריף מירזוייב, ראוף האג'ייב, אריף מליקוב, כאיאם מירזה-זאדה, וסיף אדיגזאלוב, אסמעיל האג'יבייוב, תופיק באקיחאנוב, פרנגיז עלי-זאדה.

בשנת 1959 נבחר גארא גאראייב לחבר באקדמיה למדעים של אזרבייג'ן וזכה מידי השלטון הסובייטי לתואר "אמן העם" של ברית המועצות כולה. בשנת 1957 התקבל גם כחבר באיגוד הקולנוענים של ברית המועצות.

ביוני 1961, בימי הנהגתו של ניקיטה חרושצ'וב בברה"ם, בעיצומה של המלחמה הקרה, גארא גאראייב וטיחון חרניקוב היו המלחינים הסובייטים היחידים שהורשו על ידי השלטונות הסובייטים להשתתף בפסטיבל למוזיקה של לוס אנג'לס שהתקיים בקמפוס של UCLA, ב"רויס הול".^[2] בפסטיבל זה הציגו יצירותיהם 15 מלחנים משבע ארצות, כולל ארנולד שנברג ואיגור סטרווינסקי. ב-11 ביוני 1961 תחת שרביטו של פרנץ וקסמן התזמורת הסימפונית של הפסטיבל ניגנה את הסוויטה מתוך "שביל הברק" מאת גארא גאראייב. ב-1962 נחבר גארא גאראייב לחבר בסובייט העליון של ברית המועצות וקיבל אישור לבקר בארצות הברית, באתיופיה ובלבנון. בשנת 1972 ביקר בהמשך גם בגרמניה המזרחית, פולין, בפזארו באיטליה, בטורקיה ובצרפת.

שנותיו האחרונות

בשנותיו האחרונות סבל גאראייב ממחלת לב שמנעה ממנו להשתתף לחגיגות מלאת שישים להולדתו שאורגנו במוסקבה, ושבהן הוענק לו התואר של גבור העמל הסוציאליסטי. בהגיעו למוסקבה הצטרך להתאשפז באופן דחוף בבית החולים של הקרמלין.^[2] מתוך כוח הנסיבות שהה בחמש שנותיו האחרונות במוסקבה, רחוק מהזרקורים, למרות געגועיו לבאקו.

נפטר בשנת 1982 במוסקבה, בגיל 64, בעיצומה של עשייה מוזיקלית פורייה. גופתו הוטסה לבאקו, שם הובאה לקבורה ב"שדרת הכבוד" (Fakhri Hiyabani) של נכבדי העם.

גארא גאראייב היה נשוי לטטיאנה ניקולאייבנה. בתו נקראה זולפייה. בן שלו, פרג' גארא אולו גאראייב (נ' 1943) ,שהיה תלמידו, הלך בעקבותיו והיה למלחין. הוא הלחין בלטים במערכה אחת כמו "Qobustanın kölgələri" (צללי קובוסטן) ו"קליידוסקופ" והוביל מאוחר יותר את תנועת האוונגרד במוזיקה המשכילה האזרית.

יצירתו

היצירה של גארא גאראייב מקיפה את כל הסוגות של המוזיקה הקלאסית. שורה של עבודות שהלחין בשלהי שנות ה-1940 ובהתחלת שנות -1950, קיבלו השראה משירתו של גדול המשוררים של אזרבייג'ן, ניזאמי: הפואמה הסימפונית "ליילי ומג'נון", הסוויטה "שבע יפהיפיות" ובלט בעל אותו השם, הנחשב לפסגה של הישגיו כמלחין. גם בשנים האחרונות לחייו, כשהמלחין חיבר יצירות תוך שימוש בטכניקות שכלתניות וניסויים דודקפוניים, עדיין מורגשת בהן גם השפעת המסורת המוזיקלית העממית (הסימפוניה שלישית, הקונצ'רטו לכינור)

פרט לפעילותו כמלחין, מנצח ומורה, כתב גאראייב בקורת מוזיקלית. חלק ממאמרי הבקורת שכתב פורסמו בבאקו בשנת 1988.