גיבתון שחור-פנים
 גיבתון שחור-פנים
| |
|---|---|
גיבתון שחור-פנים זכר בוגר, הונג קונג
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | גיבתוניים |
| סוג: | גיבתון |
| מין: | גיבתון שחור-פנים |
| שם מדעי | |
 Emberiza spodocephalaפאלאס, 1776 | |
| |
גִּבְּתוֹן שְׁחוֹר-פָּנִים (שם מדעי: Emberiza spodocephala) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הגיבתוניים.
בישראל הוא מזדמן נדיר ביותר עם ארבע תצפיות, כולן במהלך טיבוע: הפרט הראשון נלכד בטיבוע בתחנה לחקר ציפורי עמק חפר ב-31 באוקטובר 2021; הפרט השני נלכד ב-24 בפברואר 2023 במעיין צבי,[2], הפרט השלישי נלכד ב-29 בנובמבר 2023 בשמורת ביצת שורק (ביצת רובין), והפרט הרביעי נלכד ב-11 באפריל 2024 בביצות פולג.
טקסונומיה ואטימולוגיה
שם הסוג Emberiza מגיע מגרמנית העתיקה מהמילה Embritz שמשמעותה גיבתון.[3] שם המין הספציפי spodocephala מיוונית העתיקה, מהמילים spodos, "אפר", ו-kephalos, "ראש".[4]
תת-מינים
לגיבתון שחור-פנים שני תת-מינים מוכרים כיום:[5][6]
- E. s. spodocephala (פטר סימון פאלאס, 1776) - מקייץ מדרום-מרכז רוסיה וצפון מונגוליה עד לים אוחוצק, וצפון סחלין עד לדרום וצפון-מזרח מונגוליה הפנימית, צפון חיילונגג'יאנג וצפון ומרכז חצי האי הקוריאני. חורף בדרום ומרכז סין, טאיוואן, ואיי ריוקיו.
- E. s. sordida (אדוארד בליית, 1845) - מקייץ בצ'ינגהאי ושאאנשי דרומה עד יונאן וגוויג'ואו שבמרכז סין. חורף במרכז נפאל עד לצפון-מזרח הודו והחלק הצפוני של דרום-מזרח אסיה.
בעבר המין גיבתון מסכה (Emberiza personata (אנ')) נחשב לתת-מין של גיבתון שחור-פנים תחת השם E. s. personata, אך כיום המין פוצל למין עצמאי בשל הבדלים מורפולגיים, ווקאליים, וגנטיים.[7][8]
תיאור
אורכו כ-13.5–16 ס"מ ומשקלו 13–27 גרם.[9] המראה הכללי שלו והרגלי ההאכלה הקרקעיים נותנים רושם של סתרי מצוי עם מקור של גיבתון. לזכר בלבוש קיץ ראש אפור-כהה עם ערבוב של ירוק צהוב ושחור בין המקור לעין. החלקים העליונים בצבע חום מפוספס בכבדות עם שחור, למעט על הגב. השת חום והזנב חום כהה. החלקים התחתונים לבנבנים צהבהבים עם פסי צד עדינים בצבע חום כהה. המקור החזק ורדרד.
לנקבות ולצעירים דוגמת ראש חלשה יותר, עם לחיים בצבע אפור-זית ופס-גבה בגוון לבן שמנת חלש. החלקים התחתונים בגוון צהוב קרמי עם פספוס חום כהה.
קריאותיו נשמעות כ-"צי" מטאלי וקצר למדי.
תפוצה ואקולוגיה
הוא מקנן בדרום סיביר עד לצפון סין. הוא נודד, חורף בצפון-מזרח הודו, דרום סין וצפון דרום מזרח אסיה. הוא מזדמן נדיר מאוד למערב אירופה.[10]
הגבתונים ממין זה מקננים בסבך צפוף לאורך נחלים ונהרות באזור הטייגה, ומטילים ארבע או חמש ביצים על הקרקע או בקן הממוקם בעצים. הם מופיעים לפעמים ביערות הרריים (גם מחטניים וגם נשירים). בהרי אלטאי הם נצפים לפחות עד גובה של 600 מטר מעל פני הים, ביפן - עד 1,500 מטר (לעיתים אף גבוה יותר), ובצפון מונגוליה - לפחות עד 1,300 מטר. בחורף הם יוצאים לאזורים נמוכים יותר למרגלות ההרים ובשפלה. בדרך כלל הם שוהים אז בשיחים הגדלים לאורך אפיקי מים או בשולי עצים וקרחות, בסמוך למים בבתי גידול חקלאיים או אחרים עם שיחים פתוחים.[9]
תזונה
הבוגרים ניזונים בעונת הקינון בעיקר מחסרי חוליות, בוגרים וזחלים כאחד; בין היתר, ציקדות קטנות ופשפשאים אחרים, זבובאים, נמליים, פרפראים, חיפושיות ועכבישאים. הרכב התזונה של הגוזלים דומה. במהלך הנדידה ובשטחי החריפה ניזונים הגיבתונים ממגוון זרעים, כולל דגניים. הם תרים אחר מזון בעיקר על הקרקע. מחוץ לעונת הקינון, הם שוהים בדרך כלל בקבוצות קטנות, לפעמים עם גבתונים ממינים אחרים.[9]
סטטוס
זהו מין בעל תפוצה נרחבת ואוכלוסייה גדולה ויציבה, ולכן ה-IUCN מסווג אותו במצב שימור "ללא חשש".[11]
גלריה
לקריאה נוספת
- ד"ר יוסף כיאט, על חרגולן מנומר, גיבתון שחור-פנים ומטבע ציפורים אחד, אתר הצפרות הישראלי, מחברת הנדירים, 3 בנובמבר 2021
- נעה פישר, ציפור, ששוקלת 17 גרם, תועדה בישראל בפעם השנייה בלבד, באתר ynet, 1 במרץ 2023
- יובל בגנו, תיעוד נדיר במיוחד: בפעם השנייה בלבד - תועד בישראל גבתון שחור-פנים, באתר מעריב אונליין, 1 במרץ 2023
קישורים חיצוניים
גיבתון שחור-פנים, באתר ITIS (באנגלית)
גיבתון שחור-פנים, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
גיבתון שחור-פנים, באתר GBIF (באנגלית)
גיבתון שחור-פנים, באתר eBird (באנגלית)- גיבתון שחור-פנים, באתר Xeno-canto (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ גיבתון שחור-פנים באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ ערד בן דוד, גיבתון שחור-פנים, באתר מרכז הצפרות הישראלי
- ^ Jobling (2010) p. 145.
- ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 145, 363. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ [www.itis.gov/servlet/SingleRpt/SingleRpt?search_topic=TSN&search_value=559890 Emberiza spodocephala Pallas, 1776], Integrated Taxonomic Information System
- ^ Emberiza spodocephala, Observation.org
- ^ Päckert, M.; Sun, Y.-H.; Strutzenberger, P.; Valchuk, O.; Tietze, T.; Martens, J. (2015). "Phylogenetic relationships of endemic bunting species (Aves, Passeriformes, Emberizidae, Emberiza koslowi ) from the eastern Qinghai-Tibet Plateau" (PDF). Vertebrate Zoology. 65 (1): 135–150.
- ^ Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (בינואר 2021). "Sylviid babblers, parrotbills, white-eyes". IOC World Bird List Version 12.1. International Ornithologists' Union. נבדק ב-22 במאי 2022.
{cite web}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Josep del Hoyo, Andrew Elliott, David A. Christie, Handbook of the Birds of the World – Volume 16: Tanagers to New World Blackbirds, כרך Family Emberizidae (Buntings and New World Sparrows), ברצלונה: Lynx Edicions, 2011, עמ' 533-534, ISBN 9788496553781
- ^ "Schoeniclus spodocephala (Black-faced Bunting) - Avibase". avibase.bsc-eoc.org. נבדק ב-2017-07-11.
- ^ Black-faced Bunting (Emberiza spodocephala) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org