דוגאלד מקקול
 | |
| לידה |
10 במרץ 1859 גלאזגו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
2 בדצמבר 1948 (בגיל 89) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (1945) |
| צאצאים |
René MacColl |
  | |
דוגאלד סאתרלנד מקקול (באנגלית: Dugald Sutherland MacColl; 10 במרץ 1859 – 21 בדצמבר 1948) היה צייר, מבקר אמנות, מרצה וסופר סקוטי. הוא היה מנהל גלריית טייט במשך חמש שנים.
ביוגרפיה
מקקול נולד בגלאזגו והתחנך באוניברסיטת לונדון ובאוניברסיטת אוקספורד בין 1876 ל-1884. הוא גם למד בבית הספר לאמנות וסטמינסטר ובבית הספר סלייד אצל אלפונס לגרוס בין השנים 1884 ל-1892. אף שהוא היה צייר צבעי מים מוכשר, הוא זכור גם כסופר ומרצה לאמנות. מ-1890 עד 1895 הוא היה מבקר אמנות עבור The Spectator, ועבור ה-Sathery Review מ-1896 עד 1906. מקקול הפך לחבר ב-New English Art Club ב-1896, וערך את ה- Architectural Review מ-1901 עד 1905.
הוא פרסם את הספר בר הסמכה, "אמנות המאה התשע-עשרה", ב-1902.[1] בעיתונאות ובספריו הוא היה חסיד מרכזי של האימפרסיוניסטים הצרפתים, והיה בעל השפעה בהפצת רעיונותיהם ועיצוב עמדות הציבור בבריטניה כלפי העדפת האימפרסיוניזם. מ-1906 עד 1911 הוא היה מנהל של גלריית טייט ולאחר פרישתו של סר קלוד פיליפס, ומנהל אוסף וולאס מ-1911 עד 1924.
במהלך הקריירה שלו, מקקול פעל למען מספר מטרות בתחום האמנותי, שהביאו להעשרת האוספים הציבוריים בבריטניה, כולל הקצבה ממשלתית ועיזבונות שכוונו למטרות אלה.
בשנות ה-20 הוא פעל, ללא הצלחה, לשימור גשר ווטרלו של ג'ון רני. אבל הרברט מוריסון ומועצת מחוז לונדון הצליחו בסופו של דבר להביא להחלטה להריסתו והחלפתו.
כחבר בוועדה המלכותית לאמנות יפה,[2] הוא התנגד להצעה משנת 1925 לבנות מחסן מתחת לקיר הצפוני של מנזר וסטמינסטר. הוא גם היה דמות מרכזית בדיונים על תוספות "גותיות" לקולג'ים באוקספורד, ובמאמצים לשמר את בית החולים פאונדלינג.[3]
דוגאלד סאתרלנד מקקול מת ב-1948 בלונדון.
תערוכת זיכרון לעבודותיו נערכה בגלריה טייט בשנת 1950. בנו היה רנה מקקול, קריקטוריסט ועיתונאי.
גלריה
-
במרפסת -
בחירה במועדון האמנות החדש -
אכילס, ציור מעתיקות יווניות -
קישורים חיצוניים
- דוגאלד מקקול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)