דו-מימן חד-חמצני

דו־מימן חד־חמצני, DHMO, או מים

דו־מימן חד־חמצני (באנגלית: Dihydrogen monoxide, ידוע גם בראשי התיבות DHMO) הוא שם נרדף למים, שנעשה בו שימוש לצורכי מתיחה. במסגרת המתיחה מוצגים המים מבלי לנקוב בשמם המקובל, אלא בשם אחר, שהוא מדויק מדעית אך אינו נמצא בשימוש, כתרכובת כימית נפוצה שמיוחסות לה תכונות שליליות רבות, כגון היותה מרכיב חשוב בגשם חומצי כחומצה הידרוקסילית, תרומתה לאפקט החממה, היותה גורם עיקרי לארוזיה של נופי טבע, ולקורוזיה והחלדה של מתכות; בד בבד עם כל אלה, עולה הטענה כי נמשך השימוש בתרכובת על ידי מפעלי תעשייה, וכי היא נשפכת לים ולנחלים בכמויות עצומות.

רקע

השימוש בשם "דו־מימן חד־חמצני" (Dihydrogen monoxide) לצורכי מתיחה החל עוד בסוף שנות השמונים של המאה העשרים. בבסיסה של המתיחה עמד הרעיון לכנות את המים בשם מדויק מדעית, אך כזה שאינו ידוע לציבור, ולבקש מציבור רחב לתמוך באיסור שימוש בתרכובת. השם "דו־מימן חד־חמצני" מבטא במילים את הרכבם הכימי של המים: אטום חמצן המחובר לשני אטומי מימן. בעוד הנוסחה הכימית של מים – H2O – ידועה לציבור רחב, ההנחה של מבצעי המתיחה הייתה כי השימוש בנוסחה בצורתה המילולית לא יובן על ידי מרבית השומעים. מטרתה של המתיחה הייתה להראות כיצד חוסר ידע מדעי בסיסי עלול להביא לדעות קדומות, למסקנות שגויות ואף לפחד.

מבנה של מולקולת מים

מינוח

המונח "דו־מימן חד־חמצני" (דיהיידרוג'ן מונוקסייד) הוא נגזרת של שני מרכיבי המים: שני אטומי מימן ואטום חמצן אחד. התחילית "די" מסמלת שני אטומים, והתחילית "מונו" מסמלת אטום אחד. הצירוף דייהיידרוג'ן הוא אפוא שני אטומי מימן, והצירוף מונוקסיד מסמל אטום אחד של חמצן. כאשר לחומר המורכב משני יסודות אין צירופים רבים אפשריים, נהוג לוותר על התחיליות. כך למשל נקרא מימן גופרי בשם היידרוג'ן סולפייד (Hydrogen sulfide), אף על פי שהמולקולה שלו בנויה בדומה למים, משני אטומי מימן ואטום גופרית אחד.

חמצן ומימן מרכיבים מולקולה נוספת – מי חמצן (dihydrogen dioxide), שבה שני אטומי מימן ושני אטומי חמצן. תרכובת זאת נקראת גם מימן על חמצני.

למים יתרון נוסף בהקשר המתיחה, בשל הרכבם המיוחד הכולל אטום מימן ומולקולת הידרוקסיד. ניתן להציגם כבסיס – מימן הידרוקסידי, או כחומצה – חומצה הידרוקסילית. השם דו־מימן חד־חמצני נבחר גם בשל דמיונו באנגלית לשמו של הגז הרעיל פחמן חד־חמצני (Carbon monoxide), הנקשר לזיהום אוויר.

המתיחה

את המתיחה הגו לראשונה שלושה סטודנטים מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז שבארצות הברית. השלושה, אריך לכנר, לארס נורפצ'ן ומאת'יו קאופמן פרסמו את המתיחה ב־1989 במנשרים ברחבי הקמפוס, זאת לאחר שקאופמן קרא בעיתון מקומי על אזהרה דומה לגבי הידרוקסיד המימן.[1] השלושה ניסו למצוא מונח שנשמע מאיים ומסוכן יותר, והחליטו להשתמש במונח "דו־מימן חד־חמצני" (Dihydrogen monoxide). המנשרים כללו לקט עובדות בנוגע ל"כימיקל" וקריאה לאסור על הפצתו, באמתלות כדלקמן:

בתחילת שנות התשעים הגיעה המתיחה לרשת האינטרנט. ב־1994 יצר קרייג ג'קסון אתר אינטרנט ובו קריאה להחרמת ה"חומר". בתגובה נוצר באינטרנט "חוג ידידי ה־DHMO"[2], שהסביר כי לחומר גם תכונות חיוביות. ב־1997 השתמש נתן זונר, תלמיד תיכון מאיידהו, בתכונות המים על מנת לתאר חומר כימי מסוכן כביכול, במסגרת פרויקט שכונה "כמה פתיים אנו יכולים להיות?". ארבעים ושלושה מתוך חמישים תלמידים שנשאלו לדעתם על הצעדים הנדרשים השיבו כי יש לאסור על הפצת החומר. העיתונאי ג'יימס ק' גלסמן טבע בעקבות כך[3] את המונח "זונריזם" לציון התופעה לפיה בעזרת שימוש בעובדות נכונות ניתן להוביל ציבור חסר ידע בסיסי במדעים למסקנות שגויות לחלוטין. ב־1998 נוסד האתר "Dihydrogen Monoxide Research Division"[4] כאתר מחקר היתולי לחקר סוגיית הדו־מימן חד־חמצני.

קורבנות המתיחה

  • ב־2004 היו פרנסי העיירה אליסו וייחו בקליפורניה, ארצות הברית קורבן למתיחה, כאשר עמדו לאשר איסור על שימוש בספלי פוליסטירן בטענה ש־DHMO מעורב בתהליך הייצור שלהם.[5]
  • חברת הפרלמנט של ניו זילנד ג'אקי דין (Jacqui Dean) נפלה בפח והאמינה למתיחה, עד כדי כך שהפנתה בשנת 2007 מכתב לשר הבריאות ג'ים אנדרטון, ושאלה האם בכוונתו לאסור את השימוש ב־DHMO.‏[6]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שם אפשרי נוסף למים Hydrogen Hydroxide
  2. ^ אתר הבית של חוג ידידי ה-DHMO
  3. ^ מקור
  4. ^ Dihydrogen Monoxide Research Division
  5. ^ מקור:msnbc
  6. ^ מקור