היסטוריה של לטביה
שורשיו של העם הלטבי נעוצים בתרבויות ובעמים מרובים אשר היו באזור המוכר היום כלטביה.
שורשיו של העם הלטבי
התרבות הלטבית המוכרת כיום מורכבת ומושפעת בבסיסה משתי תרבויות עיקריות וידועות בהיסטוריה הלטבית- התרבות הליבונית והלטגלית. העם הליבוני היה ברובו על שפת הים הבלטי באזור המוכר כיום כמפרץ ריגה- התרבות הליבונית הייתה מורכבת ומושפעת משתי תרבויות-פינית ובלטית, התרבות הפינית השפיעה על שפתם הליבונית- שפה אוראלית פינית אשר דומה בעיקר לאסטונית, פינית והונגרית. העם הליבוני, מנהגיו ודרכיו היו דומים יותר לעמים הבלטים שישבו באותם הזמנים (תחילת המילניום השני) באזור לטביה וליטא העכשווי.
כיום כמעט ואין עדויות לתרבות ולעם הליבוני ולשפתו פרט לכמה מוזיאונים קטנים ברחבי לטביה ו-12 כפרים קטנים אשר מוגדרים כליבונים ברחבי לטביה, כדוגמת הכפר יאונציאמס בפאתי ריגה, והשפה מדוברת בפי לא יותר מ-200 איש.
התרבות השנייה אשר השפיעה באופן משמעותי על התרבות הלטבית היא התרבות הלטגלית, תרבות של עם אשר התיישב ברוב האזור המזרחי של לטביה כיום. העם הלטגלי היה מושפע גם בשפתו הלטגלית וגם בתרבותו מהתרבויות הבלטיות באזור בלבד ומעט מאוד מהצפוניות. בניגוד לליבונים ללטגלים יש עדויות רבות ושפתם עדיין מודברת בפי 200,000 איש ברחבי לטביה וברוסיה בגבול הלטבי. השפה הלטגלית נחשבת כיום כבת או אחות לשפה הלטבית כאשר הדמיון ביניהן עצום, לדוגמה השפה הלטגלית (latgalīšu volūda) והשפה הלטבית (Latviešu valoda). כמו כן דרכיהם ומנהגיהם של הלטגלים דומים מאוד לאלו של הלטבים.
שלטון רוסי וסובייטי
במשך כ-200 שנה רוב לטביה הייתה בשלטון עצמי והגופים הסובבים אותה היו פרוסיה אשר שלטה בליטא והשנייה-האימפריה הרוסית. כאשר התעצמה האימפריה הרוסית והייתה בעלת מספיק כוח היא נלחמה בפרוסיה על מנת להשיג שליטה במזרח אירופה (אוקראינה ובלארוס) וצפון אירופה(אסטוניה, לטביה וליטא) וניצחה, וכך לטביה נכבשה על ידי הכוחות הרוסים והפכה לחלק בלתי נפרד מהאימפריה הרוסית. במשך כמעט 170 שנים שלטו הרוסים בלטבים עד אשר קרסה האימפריה הרוסית בעקבות מלחמת העולם הראשונה ומהפכת אוקטובר ולטביה זכתה לעצמאות מחודשת לאחר זמן רב מאוד.
עצמאות
בתחילת ספטמבר 1917 הצליח צבא גרמניה לפרוץ את החזית הרוסית בלטביה ולהתקדם לכיוון ריגה[1] ולפני 10 בספטמבר 1917 נפלה ריגה בידי הגרמנים[2]. בסוף 1917 התכנסו נציגי מפלגות שונות בלטביה והכריזו על עצמאות לטביה. במרץ 1918, בחוזה ברסט-ליטובסק, ויתרה רוסיה הבולשביקית על חלק ממחוזות לטביה. באפריל 1918 ניסתה גרמניה לקדם הקמת מדינה בלטית המורכבת מאסטוניה, פינלנד ולטביה שתיפרד מרוסיה ותהיה קשורה לבית המלוכה הגרמני[3]. אולם עם כניעת גרמניה בנובמבר 1918, בטלה תוכנית זאת. בדצמבר 1918 ניצלה רוסיה הסובייטית את כניעת גרמניה, והצבא האדום, ובמיוחד יחידות הרובאים הלטביים, יצאו לכבוש את לטביה.
באוקטובר 1919 כבשו כוחות צבא המתנדבים של רוסיה המערבית חלקים מלטביה, אולם במהרה הצליחו הלטבים לדחוק אותם אחורה[4]. בהמשך נחלמו הכוחות הלטבים נגד הצבא האדום ובינואר 1920 גרשו את הסובייטים מלטביה[5]. במשך חודשים רבים ניהלו לטביה ורוסיה שיחות על הסכם שלום[6][7][8] וב-11 באוסט 1920 נחתם הסכם שלום על פיו הכירה רוסיה בעצמאות לטביה[9]. בינואר 1921 הכירו הממלכה המאוחדת, צרפת, יפן, פולין ומדינות נוספות בעצמאות לטביה[10].
מלחמת העולם השנייה ואחריה
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה חולקה לטביה יחד עם רוב מזרח וצפון-מזרח אירופה בין גרמניה הנאצית וברית המועצות ולטביה נידונה להיות חלק מברית המועצות. בשנת 1940 פלשו הסובייטים אל לטביה וכבשו אותה ואילו שנה לאחר מכן נכבשה על ידי הכוחות הנאצים. במשך שנתיים הייתה לטביה תחת משטר נאצי, כחלק מנציבות הרייך אוסטלנד, עד לכיבושה מחדש ב-1944 על ידי הצבא האדום.[11] מאז הייתה רפובליקה סובייטית שנקראה- הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הלטבית במשך שנים רבות.
במשך השנים סבל העם הלטבי מהשלטונות הסובייטים והחלה שנאה של ממש כנגד השלטון וכנגד העם הרוסי ששלט באזור וקיבל אהדה מהשלטון להתאכלס בלטביה. כאשר החלה לקרוס ברית המועצות בסוף שנות השמונים של המאה העשרים החלו פעולות לאומיות בכל רפובליקות ברית המועצות תנועת העצמאות הלטבית קיבלה גירוי והחלה במאבק כנגד השלטון הסובייטי עד להכרזת העצמאות של לטביה ב-21 באוגוסט 1991 וכך הוקמה הרפובליקה של לטביה (בלטבית: Latvijas Republika)[12].
הרפובליקה הנוכחית
לאחר הכרזת העצמאות חזרו הסמל והדגל לשימוש רשמי והיווה יחס רע כלפי הרוסים ברחבי המדינה. הרשויות הקשו מאוד על הרוסים לקבל את הזכות להתיישב בלטביה ולקבל אזרחות ודרשו מהם לעבור מבחנים רבים בשפה הלטבית על השפה, התרבות וההיסטוריה הלטבית על מנת לקבל את הזכות הזו. במשך השנים הראשונות של העצמאות גם היו רעיונות, קריאות ואהדה רבה מצד העם הלטבי לגרש את כל האזרחים והתושבים הרוסים חזרה לרוסיה, אך מעשים אלה סוכלו על ידי לחץ רב של רוסיה באו"ם. לטביה התקבלה לאו"ם והחלה לשפר ולהדק יחסיה עם מערב אירופה וצפון אמריקה על ידי יצירת קשרים חדשים, יחסי מסחר דבר שהביא רצון לטבי מוחלט להורדת התלות ברוסיה לאפסית ולהתנתקות ממנה. עם השנים יחסים אלו התהדקו כאשר לטביה נכנסה לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי ב-2004[13][14].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ברגע האחרון, העם, 4 בספטמבר 1917
- ^ העיתונות על נפילת ריגה, העם, 11 בספטמבר 1917
- ^ מחאת האסטים, העם, 18 באפריל 1918
- ^ מברקים אחרונים - קופנהגן, דואר היום, 20 באוקטובר 1919
- ^ ברוסיה, דואר היום, 14 בינואר 1920
- ^ לטלנדיה רוצה לעשות שלום עם הבולשביקים, הצפירה, 19 בפברואר 1920
- ^ תנאי השלום של לטלנדיה, הצפירה, 14 באפריל 1920
- ^ המשא־ומתז ביז לטלנדיה ורוסיה, הצפירה, 3 במאי 1920
- ^ היום, הצפירה, 13 באוגוסט 1920
- ^ הכרת ממלכות לטלנדיה ואסטוניה, הצפירה, 28 בינואר 1921
- ^ הערך על לטביה באנציקלופדיה של השואה באתר יד ושם
- ^ סוכנויות הידיעות, גם לטביה הכריזה על התנתקות ממוסקבה, חדשות, 22 באוגוסט 1991
- ^ שבע מדינות ממזרח אירופה הצטרפו לנאט"ו, באתר הארץ, 29 במרץ 2004
- ^ שרון שדה ולילי גלילי, 15 שנה מתום המלחמה הקרה: אירופה התאחדה מחדש, באתר הארץ, 2 במאי 2004
| היסטוריה של מדינות אירופה | ||
|---|---|---|
|
