המשבר הכלכלי בקפריסין (2012–2013)

משבר החוב בקפריסין בשנים 2012–2013 היה משבר כלכלי בקפריסין שנגרם מחשיפה של הבנקים הקפריסאיים לחברות נדל"ן מקומיות שהיו ממונפות יתר על המידה, משבר בחוב הממשלתי היווני, הורדת דירוג האשראי של איגרות החוב של ממשלת קפריסין למעמד "זבל" על ידי סוכנויות דירוג האשראי הבינלאומיות, היכולת המוגבלת של הממשלה להחזיר את הוצאות המדינה מהשווקים הבינלאומיים ^[1][2] והסירוב של הממשלה לבצע ארגון מחדש של המגזר הפיננסי הקפריסאי הבעייתי^[3].

ב-25 במרץ 2013 הוכרז על תמיכה כספית בינלאומית בסך 10 מיליארד אירו על ידי קבוצת האירו, הנציבות האירופית (EC), הבנק המרכזי האירופי (ECB) וקרן המטבע הבינלאומית (IMF), בתמורה להסכמת קפריסין לסגור את הבנק השני בגודלו במדינה, הבנק העממי של קפריסין (המכונה גם Laiki Bank), להטיל מס חד פעמי על כל הפיקדונות הלא מבוטחים שם, ולהחרים כ-48% מהפיקדונות הלא מבוטחים בבנק קפריסין (הבנק המסחרי הגדול ביותר באי). חלק קטן מהפיקדונות היה מוחזק על ידי אזרחי מדינות אחרות (רבים מהם מרוסיה), שהעדיפו את הבנקים הקפריסאיים בשל הריבית הגבוהה על פיקדונות, מס החברות הנמוך יחסית וגישה נוחה לשאר המגזר הבנקאי האירופי. הדבר גרם לרמיזות רבות מצד התקשורת האמריקאית והאירופית, שהציגו את קפריסין כ"מקלט מס" ורמזו שהלוואות החילוץ נועדו להציל את חשבונות המפקידים הרוסים^[4][5]. אף פיקדון מבוטח בסכום של עד 100,000 אירו לא היה מושפע, אך 47.5% מכל הפיקדונות הבנקאיים מעל 100,000 אירו הוחרמו.^[6][7]

כמעט שליש מהמזומנים של בנק רוסיה (מיליארד דולר) הוקפאו בחשבונות קפריסאים במהלך המשבר הזה.^[8]

משבר הסאבפריים הוביל לאפקט דומינו של השלכות שליליות בכלכלה הגלובלית כולל באיחוד האירופי. כלכלת קפריסין נכנסה למיתון בשנת 2009, כאשר הכלכלה התכווצה ב-1.67%^[9], עם ירידות משמעותיות במיוחד בענפי התיירות והספנות, שגרמו לעלייה באבטלה. הצמיחה הכלכלית בין השנים 2010 ל-2012 הייתה חלשה ולא הצליחה להגיע לרמותיה לפני שנת 2009.^[9] ערכי הנדל"ן המסחרי ירדו בכ-30%^[10]. הלוואות שלא נפרעו עלו ל-6.1% בשנת 2011^[11], מה שהגביר את הלחץ על המערכת הבנקאית. עם אוכלוסייה קטנה וכלכלה צנועה, לקפריסין הייתה תעשיית בנקאות חוץ גדולה. בהשוואה לתמ"ג נומינלי של 19.5 מיליארד אירו (24 מיליארד דולר)^[12], הבנקים צברו 22 מיליארד אירו של חוב למגזר הפרטי היווני עם פיקדונות בנקאיים של 120 מיליארד דולר, כולל 60 מיליארד דולר מחברות רוסיות.^[13] האוליגרך הרוסי דמיטרי ריבולובלב החזיק ב-10% ממניות בנק קפריסין.^[13]

הבנקים בקפריסין החלו להתמודד עם לחץ פיננסי, מנכ"ל הבנק לאיקי לשעבר אפתימוס בולוטאס, הודה כי הבנק שלו היה כנראה חדל פירעון כבר בשנת 2008, עוד לפני שקפריסין נכנסה לאזור האירו. הבנקים נחשפו אז לתספורת של מעל ל-50% בשנת 2011^[14], במהלך משבר החוב הממשלתי היווני מה שהוביל לחששות מקריסת הבנקים הקפריסאיים. המדינה הקפריסאית, שלא הצליחה לגייס נזילות מהשווקים כדי לתמוך במגזר הפיננסי שלה, ביקשה חילוץ מהאיחוד האירופי.

ההתקדמות ברפורמות פיסקאליות ומבניות הייתה איטית. לאחר פיצוץ מקרי חמור ביולי 2011 בבסיס הצי אוונגלוס פלוראקיס, סוכנויות דירוג האשראי הגדולות הורידו את דירוג המדינה בספטמבר. התשואות על איגרות החוב ארוכות הטווח שלה עלו מעל 12% והיה חשש שהמדינה לא תצליח לייצב את הבנקים שלה.

מאז ינואר 2012 קפריסין הסתמכה על הלוואת חירום בסך 2.5 מיליארד אירו (3.236 מיליארד דולר) מרוסיה כדי לכסות את גירעון התקציב שלה ולממן מחדש חובות שמגיעים לפירעון. להלוואה היה ריבית של 4.5%, ללא החזר קרן עד מועד הפירעון לאחר 4.5 שנים, וללא קנס אם ההחזר באותה עת יתעכב מכיוון שלקפריסין עדיין לא הייתה גישה לשוקי המימון הרגילים.^{[15] [16]} ההלוואה שהתקבלה נועדה לכסות את כל המימון מחדש של החוב הממשלתי המגיע לפירעון ואת הסכום הדרוש לכיסוי הגירעונות התקציביים המתמשכים של הממשלה, עד הרבעון הראשון של 2013. עם זאת, ההלוואה שהתקבלה לא כללה כספים להון מחדש של המגזר הפיננסי הקפריסאי. בראייה לעתיד היה מקובל לחשוב שקפריסין תצטרך להגיש בקשה להלוואת חילוץ נוספת.^[15]

ב-18 במרץ 2013, קפריסין סגרה את כל הבנקים בשל חששות לגבי הסתערות משיכות עם פתיחה מחדש שתוכננה לאחר החופשה המתוכננת ל-25 במרץ^[17].

מאוחר יותר באותו שבוע, גוש האירו הציע הצעה חלופית שהוצעה בעבר שתדרוש מיזוג של לאיקי ובנק קפריסין, יצירת בנק חדש עבור כל הפיקדונות מתחת ל-100,000 אירו, ויצירת בנק רע (אנ'). תוכנית זו הייתה כרוכה בעלויות הון מחדש נמוכות יותר. עם זאת, התוכנית נתקלה בהתנגדות מצד הנשיא ניקוס אנסטסיאדיס, שכינה אותה "הפתרון האיסלנדי", בשל ההשפעות השליליות הפוטנציאליות על הפיקדונות הלא מבוטחים שיושמו בבנק הרע, מה שעלול היה למחוק עד 40% מערכם. אנסטסיאדיס סירב להסכים להפסדים פוטנציאליים על פיקדונות גדולים, רבים מהם בבעלות רוסית בניגוד לאירופים שראו בזה צעד הכרחי כתספורת.^[18]

ב-19 במרץ, ממשלתו של אנסטסיאדיס השביתה ישיבת פרלמנט שהייתה אמורה לדון בחוק לפתרון בנקים (כלומר, ארגון מחדש של בנק על ידי רשות חיצונית לשמירה על תפקודיו הקריטיים ולהבטחת יציבות פיננסית)^[19], מכיוון שלקפריסין לא הייתה מסגרת חוקית לסגירת בנקים כושלים. מריבות פנימיות בין פוליטיקאים הואשמו בעיכוב, אם כי מקורות רשמיים טענו כי המחלקה המשפטית של הפרלמנט לא סיימה לנסח את החוקים.^[18]

בתגובה לתוכנית גוש האירו, שנתמכה אך לא קיבלה תמיכה מלאה מהנציבות האירופית, הציעה ממשלת קפריסין תוכנית חלופית לגיוס כספים באמצעות הלאמת קרן הפנסיה המדינתית והנפקת אג"ח חירום מגובות בהכנסות עתידיות. עם זאת, תוכנית זו נדחתה על ידי האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית.^[18]

ב-21 במרץ הודיע ה-ECB כי יפסיק הלוואות חירום בעלות נמוכה של מערכת האירו לבנקים קפריסאים ב-25.^[20] בנוסף, הפייננשל טיימס דיווח כי גורמים באיחוד האירופי כמו אולי רן, הנציב האירופי לענייני כלכלה וירון דייסלבלום נשיא קבוצת היורו היו משוכנעים כעת ש"בריחת הון מסיבית" היא בלתי נמנעת ובכך התגברו על התנגדותם הקודמת לפתרון האיסלנדי.^[20]