הנס הוליין

הנס הוליין
Hans Hollein
לידה 30 במרץ 1934
וינה, אוסטריה הפדרלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באפריל 2014 (בגיל 80)
וינה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תקופת הפעילות 1950–2010 (כ־60 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות, עיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אדריכלות פוסט-מודרנית, פוסטמודרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Museum für Moderne Kunst, Museum Niederösterreich, Abteiberg Museum, Haas House עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Deutscher Architekturpreis (1983)
  • העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1990)
  • Grand Austrian State Prize (1983)
  • קצין בלגיון הכבוד (2003)
  • אות הזהב לשירות העיר וינה (1994)
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1997)
  • מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית (2009)
  • פרס פריצקר (1985)
  • פרס וינה לאדריכלות (1974) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Lilli Hollein, מקס הוליין עריכת הנתון בוויקינתונים
www.hollein.at
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
האס האוס בווינה

הנס הוליין (באנגלית: Hans Hollein; ‏30 במרץ 1934, וינה – 24 באפריל 2014, וינה)[1] היה אדריכל ומעצב אוסטרי שזכה פרס פריצקר לשנת 1985.

ביוגרפיה

הנס הוליין סיים את לימודיו בבית הספר לאדריכלות באקדמיה לאמנויות יפות בווינה ב-1956. בזכות מלגת הצטיינות שבה זכה התאפשר לו לממן את המשך לימודיו בארצות הברית. הוא המשיך את לימודיו במכון הטכנולוגי של אילינוי (שאת לימודי האדריכלות אז ניהל מיס ון דר רוהה) עד 1959 ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי עד 1960. הוא עבד כאדריכל במספר משרדים בשוודיה ובארצות הברית לפני ששב לווינה ב-1964 שם הקים משרד אדריכלים משלו.

הוליין עבד כפרופסור אורח באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס בשנים 1963, 1964 ו-1966. בשנים 1967–1976 לימד כפרופסור באקדמיה לאמנות שבדיסלדורף. מאז 1976 לימד כפרופסור באוניברסיטה לאמנויות שימושיות בווינה.

נוסף על עבודתו כאדריכל הציג הוליין תערוכות שונות, בין היתר בביאנלה של ונציה לאמנויות. בשנת 1980 עיצב את הבמה לדרמה שהפיק ארתור שניצלר בווינה בשם "Der Einsame Weg".

הוליין היה מוכר בין היתר בזכות הביקורת החריפה שמתח נגד זרם הפונקציונליזם של הגישה המודרניסטית והשתייכותו לזרם האדריכלות הפוסט מודרנית.

מאז שנות ה-70 זכה הוליין להכרה בין-לאומית בזכות עבודותיו הייחודיות.

עבודות נבחרות

  • 1964–1965, חנות הנרות נטי, וינה.
  • 1970, גלריית ריצ'רד פייגן, ניו יורק.
  • 1972, חנות התכשיטים שולין, וינה.
  • 1972–1982, המוזיאון הלאומי של אבטיברג, ליד דיסלדורף.
  • 1978, משרד התיירות של וינה.
  • 1983, רושטראסה, ברלין.
  • 1987–1991, המוזיאון לאמנות מודרנית, פרנקפורט.
  • 1990, האס האוס, וינה.
  • 1996–2001, שגרירות אוסטריה, ברלין.
  • 1997–2002, בנק צנטרום, ולדוז, אוסטריה.
  • 1997–2002, ולקניה, המרכז האירופאי לוולקנולוגיה, אוברן, צרפת.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנס הוליין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Architekt Hans Hollein Gestorben, הודעה על מותו (בגרמנית)


זוכי פרס פריצקר
1979–2000 פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטירלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פוהימיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020 ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024)