העדפת הבן הבכור

העדפת הבן הבכור מתייחסת לזכויות יתר של הבן הבכור בירושת הוריו. בשיטות משפט מסוימות ההעדפה באה לידי ביטוי באופן מוחלט, כאשר הבן הבכור זוכה במלוא הירושה. בשיטות משפט אחרות העדפת הבכור היא יחסית, וגם אחיו של הבכור זוכים לחלק מהירושה. גישה כזו נמצאת בהלכה היהודית, בה הבכור מקבל פי חלק כפול בירושה.

זכות מוחלטת לבכור

זכות מוחלטת לבכור, או פרימוגנטורה (באנגלית: Primogeniture) היא כלל במשפט המקובל לפיו רק הבן הבכור יורש את משפחתו.

מקורה של מסורת זו במסורת הנורמנית והיא הובאה אל המשפט המקובל לאחר כיבוש אנגליה על ידי הנורמנים בשנת 1066.

בהתאם לכלל זה, יורש הבן הבכור, או ראשון הבנים (אם יש בת בכורה לפניו בסדר ההורשה). בהיעדר ילדים, יורשים בני משפחת המוריש לפי כלל זה (כלומר אחיו הבכור של המוריש יירש אותו). כלל זה נשמר כאשר מתרחקים מהמוריש בחיפוש אחר יורש, כך כשמוריש ללא בנים נפטר - יירשו אותו בניו הבכורים של אחיו הבכור, או בניו הבכורים של דודו הבכור, וכן הלאה.

ישנם כללי הורשה דומים, כגון זה שהיה נהוג בבית המלוכה הבריטי עד שנת 2011 לפיו בהיעדר בן בכור יורשת העצר היא הבת הבכורה.

שבע מונרכיות באירופה ביטלו את העדפת הבן: שוודיה ב-1980, הולנד ב-1983, נורווגיה ב-1990, בלגיה ב-1991, דנמרק ב-2009, לוקסמבורג וממלכות חבר העמים הבריטי ב-2011. במדינות הבאות יש כיום נסיכה יורשת עצר: שוודיה (הנסיכה ויקטוריה), הולנד (הנסיכה קתרינה אמיליה), בלגיה (הנסיכה אליזבת) וספרד (הנסיכה לאונור).

המלוכה בממלכות ישראל בתקופת המקרא הייתה עוברת לאחד הבנים הזכרים, לאו דווקא לבכור שביניהם, אולם הייתה העדפה לבכור,[1] וכך גם נפסק להלכה.[2]

במשפט העברי

ערך מורחב – בכור

במשפט העברי, הבכור זוכה לחלק כפול בירושה ואחיו מתחלקים בשווה ביתר הירושה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"א, פסוק ג'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ה', עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק א', הלכה ח'