ולנטין סרוב

ולנטין סרוב
Валентин Александрович Серов
	דיוקן עצמי, שנות ה-80 של המאה ה-19
לידה	7 בינואר 1865 (יוליאני); סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	5 בדצמבר 1911 (בגיל 46); מוסקבה, האימפריה הרוסית
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מקום לימודים	האקדמיה הקיסרית לאמנויות
תחום יצירה	דיוקן
זרם באמנות	אימפרסיוניזם
יצירות ידועות	אונס אירופה, מאדאם לוף, הנערה עם האפרסקים

ולנטין אלכסנדרוביץ' סרוב (ברוסית: Валентин Александрович Серов; ‏19 בינואר 1865 – 5 בדצמבר 1911) היה צייר אימפרסיוניסטי יהודי רוסי. נחשב לאחד הציירים הרוסים המובילים של תקופתו.

קורות חיים

נעוריו והשכלתו

סרוב נולד בסנקט פטרבורג, בנו של המלחין אלכסנדר סרוב(אנ') ורעייתו, המלחינה היהודייה ולנטינה סרובה(אנ').

בנעוריו למד בפריז ובמוסקבה תחת איליה רפין, ובין השנים 1880–1885 למד באקדמיה לאמנויות של סנקט פטרבורג אצל פאבל צ'יסטיאקוב.

יצירותיו המוקדמות

בין עבודותיו הראשונות זכו לפרסום הדיוקנאות "נערה עם אפרסקים" (1887) ו"נערה בשמש" (1888) - בשתי עבודות מוקדמות אלה התמקד סרוב בציור ריאליסטי - ציור המראה שנגלה לעיניו תוך שימוש בצבעים ובאור, ויצירת דיוקן תמונתי, אולם ניתן לראות בהם מאפיינים של ראשית האימפרסיוניזם הרוסי. שתי יצירות מפורסמות אלה מוצגות כיום בגלריית טרטיאקוב שבמוסקבה.

ציור דיוקנאות והצלחתו של סרוב

החל משנת 1890 הפך ציור הדיוקנות לסגנון העיקרי בו התמחה סרוב. במסגרת עבודותיו ניסה להאיר ביצירות את עולמם הפנימי של מושאי ציוריו. הוא צייר שחקנים, אמנים, סופרים, ובהם את הדיוקנאות קונסטנטין קורובין (1891), יצחק לויתן (1893), ניקולאי לסקוב (1894) וניקולאי רימסקי-קורסקוב (1898) - דיוקנאות אלה מוצגים בגלריית טרטיאקוב שבמוסקבה.

בראשית התקופה צייר סרוב בצבעים כהים, בגווני שחור-אפור או חום, תוך שהוא נמנע מסגנונו של שנות ה-80 בו השתמש בצבעים בהירים רבים.

עבודותיו זכו לפופולריות רבה, ובשנת 1894 הצטרף לקבוצת האמנים פרדוויז'ניקי (הנודדים). הוא המשיך וצייר דיוקנאות ובהן דיוקנו של הדוכס הגדול פאבל אלכסנדרוביץ' (1897), דיוקן המוצג כיום בגלריית טרטיאקוב, וכן דיוקנותיהם של בוטקין (1899), ושל יוסופובה (1903) - שני האחרונים מוצגים כיום במוזיאון הרוסי בסנקט פטרבורג.

במקביל לציור הדיוקנאות החל סרוב לצייר תמונות של פנים חדר, בהם מתוארים בעיקר נשים וילדים. בציורים אלה ניסה להתמקד בפוזה ובתנוחה של מושאי הציור, ולהדגיש את הרגע הספונטני שנתפס בעיניו, ואת התום שבחיי הבית הפשוטים ובחיי הילדים. בין ציורים אלה ניתן למנות את "ילדים" (1899) המוצג כיום במוזיאון הרוסי, ואת "מיקה מורוזוב" (1901) המוצג בגלריית טרטיאקוב.

סרוב השתמש בטכניקות ציור שונות ובהן צבעי מים, צבעי פסטל וליתוגרפיות.

בין השנים 1890–1900 צייר גם סצנות נוף רבות, בעיקר נופי כפר בסגנון רומנטי.

עבודות מאוחרות

לאחר שנת 1900 הצטרף סרוב לתנועת מיר איסקוסטבה (עולם האמנות). בתקופה זו נעלמו האלמנטים האימפרסיוניסטיים מסגנונו של סרוב, והוא החל לפתח את הסגנון המודרני ברוסיה; אולם על אף שינוי הסגנון, מושאי ציוריו נותרו עדיין דיוקנאות, והוא המשיך לצייר אמנים, שחקנים ומוזיקאים, ובהם מקסים גורקי (1904) - דיוקן המוצג במוזיאון גורקי במוסקבה; מריה ירמולובה (1905) ופיודור שאליאפין (1905) - שני דיוקנאות המוצגים כיום בגלריית טרטיאקוב.

עמדותיו הדמוקרטיות באו לידי ביטוי במהלך המהפכה שאירעה בין השנים 1905–1907. בשנת 1905 התפטר סרוב מהאקדמיה לאמנות של סנקט פטרבורג (אליה התמנה ב-1903) לאות הזדהות עם הפועלים השובתים ועם משפחותיהם. באותה תקופה צייר את הציור ההיסטורי "פיוטר השני ויליזבטה פטרובנה יוצאים לציד" (1900), המוצג במוזיאון הרוסי, וכן את "פיוטר הראשון" (1907), המוצג בגלריית טרטיאקוב.

בשנות חייו האחרונות יצר ציורים המבוססים על נושאים מהמיתולוגיה היוונית והרומית, תוך מתן פרשנות אישית לתמות אלה.

סרוב נפטר במוסקבה ב-5 בדצמבר 1911, ונקבר בבית הקברות נובודוויצ'יה.

השפעתו של סרוב

סרוב נחשב לאחד האמנים המובילים בתחום האמנות הרוסית הריאליסטית. בין השנים 1897–1909 הוא לימוד בבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה ובין תלמידיו היו פאבל קוזנצוב, נ.נ. סאפונוב, מרטירוס סאריאן, קוזמה פטרוב-וודקין, נ.פ. אוליאנוב וקונסטנטין יואן.

האסטרואיד סרוב

בשנת 1978 נקרא על שמו האסטרואיד סרוב, שהתגלה על ידי האסטרונומית הסובייטית לודמילה ז'וראבליובה.

"המונה ליזה של רמת גן"

בשנת 1959 נתרם לעיריית רמת גן אוסף אמנות של שכלל במקור 95 יצירות והורכב בעיקר מעבודות של אמנים רוסים בולטים שפעלו בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, ביניהם סרוב^[1]. באוקטובר 2014 חשפה העיתונאית אלה גברילוב באתר הישראלי בשפה הרוסית newsru.co.il כי עיריית רמת גן העמידה את אחת היצירות המרכזיות של האוסף למכירה בבית המכירות הפומביות כריסטי'ס, בלונדון. הציור היה דיוקנה של בעלת האוסף, מריה צטלין. עיריית רמת גן טענה שמטרתה של המכירה היה מימון שדרוג חלל התצוגה של המוזיאון לאמנות רוסית והנגשתו לציבור הרחב^[1]^[2]. הציור הופיע כפריט ראשי על שער הקטלוג של המכירה שהתבצע ב-24 בנובמבר 2014, תחת הקטגוריה "אמנות רוסית חשובה". ביום המכירה אולם בית המכירות היה מלא בחובבי אמנות ואנשי עסקים, חלקם הגדול ממוצא רוסי^[3]. הציור נמכר תוך דקות ספורות לאחר שמספר אנשים ביקשו לקנות את הציור, והמחיר זינק ל-14.5 מיליון דולר, לאחר שהוערך תחילה ב-2.5 מיליון דולר^[4].