זבלית פרעה
 זבלית פרעה
| |
|---|---|
זבלית פרעה שנמצאה בנגב המערבי
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | חיפושיות |
| תת־סדרה: | Polyphaga |
| משפחה: | זבליתיים |
| סוג: | Scarabaeus |
| מין: | זבלית פרעה |
| שם מדעי | |
 Scarabaeus sacerלינאוס, 1758 | |
| |
זבלית פרעה (שם מדעי: Scarabaeus sacer) היא מין של חיפושית ממשפחת הזבליתיים הנפוצה בעיקר בחולות של ארץ ישראל ומצרים וכן ברוב המזרח התיכון ואגן הים התיכון. בנוסף היא נפוצה במערב אסיה, דרום אירופה ובאפגניסטן, איטליה, קפריסין, אתיופיה, צרפת, איראן, מרוקו, סודאן וסוריה.
זבלית פרעה תוארה על ידי החוקר קארולוס ליניאוס בשנת 1758.[1]
מאפיינים
אורכה של זבלית פרעה עד 4 סנטימטרים והיא אחת מהחיפושיות הגדולות בארץ ישראל.[2] צבעה של זבלית פרעה הוא שחור וכמו שאר החיפושיות היא בעלת שש רגליים שדומות לקרניים. החיפושית משתמשת ברגליה הקדמיות כדי לחפור מחילות וליצור כדורי גללים.
כאשר הזכר רואה נקבה עם גללי פרות, הוא לוקח ממנה את הכדור, מגלגל אותו וחופר מחילה. הנקבה טומנת את הגללים במחילה שם היא מעצבת אותם לצורת אגס ובכל כדור היא מטילה ביצה בודדת. מהביצה בוקע זחל שצבעו לבן עד חום בהיר, שניזון רק מצואת בקר הבית. לאחר שהזחל מרוקן את חומרי המזון הוא מתגלם. מהגולם יוצאת חיפושית לבנה, שצבעה הופך עם הזמן לשחור.
בתרבות
זבלית פרעה היא המפורסמת ביותר מבין הסוגים של החרפושית. עבור המצרים הקדמונים במצרים העתיקה זבלית פרעה הייתה סמל לח'פרי. הם האמינו שיש קשר בין העובדה שהחיפושית מגלגלת גללים של בקר הבית לבין משימתו של ח'פרי לגלגל את השמש על פני השמיים. בהתאם לכך הם קבעו שהמין נחשב לחיה קדושה.[3]
לקריאה נוספת
- פנחס אמתי, מדריך החרקים בישראל לילדים ונוער. עמודים 168–169. מודן הוצאה לאור, 2006.
קישורים חיצוניים
זבלית פרעה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)- זבלית פרעה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
זבלית פרעה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
זבלית פרעה, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Scarabaeus sacer Linnaeus, 1758, Inventaire National du Patrimoine Naturel
- ^ משפחת הזבליתיים, באתר kotar.cet.ac.il, החי והצומח של ארץ-ישראל
- ^ Paul Eggleton, The State of the World's Insects, Annual Review of Environment and Resources 45, 2020-10-17, עמ' 61–82 doi: 10.1146/annurev-environ-012420-050035