זכויות מיעוטים

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

זכויות מיעוטים הן זכויות אדם המוקנות לבני מיעוטים גזעיים, אתניים, מעמדיים, דתיים, לשוניים או מגדריים ומיעוטים מיניים, וכן הזכויות הקולקטיביות המוענקות לכל קבוצת מיעוט.

תנועות לזכויות אזרח מבקשות לא פעם להבטיח שזכויות הפרט לא יישללו על בסיס חברות בקבוצת מיעוט. תומכי זכויות אזרח כאלה כוללים את התנועות העולמיות לזכויות נשים וזכויות להט"ב, ותנועות שונות לזכויות מיעוטים גזעיים ברחבי העולם (כגון התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית).

לפני ועידת השלום בפריז (1919–1920), המונח "מיעוט" התייחס בעיקר למפלגות פוליטיות בבתי המחוקקים הלאומיים, לא לקבוצות אתניות, לאומיות, לשוניות או דתיות.^[1] בוועידת פריז נטבע לראשונה המושג זכויות מיעוטים ובה הן נידונו לראשונה על ידי הקהילה הבין-לאומית.^[1]

סוגיית זכויות המיעוט הועלתה לראשונה בשנת 1814, בקונגרס של וינה, שדן בגורלם של יהודי גרמניה ובמיוחד של העם הפולני ששוב נחלק בין מספר מדינות ולא קיבל זכות הגדרה עצמאית. הקונגרס הביע תקווה שפרוסיה, רוסיה ואוסטריה יעניקו הגנה למיעוטים שלהן ויתחסו אליהן בסובלנות, אך בסופו של דבר מדינות אלו התעלמו מהם, ויישמו אפליה מאורגנת כלפי מיעוטים.

הקונגרס של פריז ב-1856 הקדיש תשומת לב מיוחדת למעמדם של היהודים והנוצרים באימפריה העות'מאנית. בבריטניה, ויליאם גלדסטון הפך את מעשי הטבח בבולגרים על ידי האימפריה העות'מאנית לנושא לקמפיין ודרש תשומת לב בינלאומית לטבח. הקונגרס של ברלין ב-1878 עסק במעמדם של היהודים ברומניה, במיוחד, וגם בסרביה ובבולגריה. ככלל, הקונגרסים של המאה ה-19 לא הצליחו לכפות רפורמות משמעותיות.

זכויות המיעוט הראשונות הוכרזו ונחקקו על ידי הפרלמנט המהפכני של הונגריה ביולי 1849. זכויות מיעוטים קודדו בחוק האוסטרי בשנת 1867. רוסיה הייתה פעילה במיוחד בהגנה על נוצרים אורתודוקסים ועמים סלאבים תחת שליטת האימפריה העות'מאנית. אולם ממשלת רוסיה אפשרה פוגרומים אכזריים ביהודים בתחומה. רוסיה הותקפה בהרחבה בשל מדיניות זו. לעומת זאת, זעם בינלאומי היה מועט או בכלל לא קיים לגבי היחס למיעוטים אחרים, כמו שחורים בדרום ארצות הברית לפני שנות ה-50, כאשר המושבות האפריקאיות הפכו לעצמאיות.

לפני מלחמת העולם הראשונה, רק שלוש מדינות אירופיות הכריזו על מתן זכויות למיעוטים האתניים שבתחומן, וחוקקו חוקים להגנה על מיעוטים: הראשונה הייתה הונגריה (1849 ו-1868), השנייה הייתה אוסטריה (1867), והשלישית בלגיה (1898). בעידן שלפני מלחמת העולם הראשונה, מערכות המשפט של מדינות אחרות באירופה לא אפשרו שימוש בשפות מיעוטים אירופיים בבתי ספר יסודיים, במוסדות תרבות, במשרדי המינהל הציבורי ובבתי המשפט^[2].

בוועידת השלום של ורסאי הוקמה "הוועדה למדינות חדשות ולהגנה על מיעוטים". כל 14 המדינות החדשות שהוקמו באותה עת נאלצו לחתום על אמנות זכויות מיעוטים כתנאי מוקדם להכרה דיפלומטית בהם^[3]. הוסכם שלמרות שהמדינות החדשות הוכרו, הן לא 'נוצרו' לפני החתימות של הסכמי השלום הסופיים. סוגיית הזכויות הגרמנית והפולנית היוותה נקודה למחלוקת שכן זכויות פולין בגרמניה נותרו ללא הגנה, בניגוד למיעוט הגרמני בפולין. כמו עקרונות אחרים שאומצה על ידי חבר הלאומים, אמנות המיעוטים היו חלק מהגישה האידיאליסטית של נשיא ארצות הברית וודרו וילסון ליחסים בינלאומיים; כמו חבר הלאומים עצמו; כך לדוגמה עלתה דרישה שברית המועצות תוכל להתקבל לחבר הלאומים רק לאחר שתעניק זכויות למיעוטים העברים שבשטחה^[4].

אך הסכמים לזכויות מיעוט זכו להתעלמות גוברת על ידי ממשלות, כאשר המערכת כולה קרסה בעיקר במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20^[5]. כאשר גרמניה הנאצית הודיעה באספת חבר הלאומים שהיא שוללת זכויות מיעוטים, בעיקר בהקשר ליהודים^[6], וב-1935 חוקקה את חוקי נירנברג, שמטרתם הייתה לשלול זכויות אזרח מכל מי שאינו עונה להגדרה זו מכיוון שאיננו ממוצא ארי. גם שאר מדינות הציר שללו זכויות מיעוטים; ובעקבות אירופה גם באמריקה הלטינית^[7]. למרות הכישלון בתקופה זו עקרונות זכויות המיעוטים, נותרו הבסיס למשפט הבינלאומי. לאחר מלחמת העולם השנייה, העקרונות המשפטיים שלהם שולבו במגילת האומות המאוחדות ובשורה של אמנות לזכויות אדם בינלאומיות והסכמים בין-לאומיים^[8][9].

זכויות מיעוטים, כפי שחלות על מיעוטים אתניים, דתיים או לשוניים ועל עמים ילידים, הן חלק בלתי נפרד מחוק זכויות האדם הבינלאומי (אנ'). כמו זכויות ילדים, זכויות נשים וזכויות פליטים, זכויות מיעוטים הן מסגרת חוקית שנועדה להבטיח שקבוצה ספציפית שנמצאת בעמדה פגיעה, מקופחת או מודרת בחברה, תוכל להשיג שוויון ומוגנת מפני רדיפות. האמנה הבינלאומית הראשונה לאחר המלחמה להגנה על מיעוטים, שנועדה להגן עליהם מפני האיום הגדול ביותר על קיומם, הייתה האמנה למניעת וענישה של פשע רצח עם .

תקני זכויות אדם נוספים המבטיחים את זכויות המיעוטים כוללים את: האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות (סעיף 27), הצהרת האומות המאוחדות בדבר זכויותיהם של אנשים השייכים למיעוטים לאומיים או אתניים, דתיים ולשוניים, שתי אמנות של מועצת אירופה (אמנת המסגרת להגנת המיעוטים הלאומיים או האמנה האירופית לביטחון המיעוטים הלאומיים והארגון למיעוטים לאומיים ואירופה). ומסמך שיתוף פעולה באירופה (OSCE) קופנהגן משנת 1990.

זכויות מיעוטים מכסות הגנה על הקיום של מיעוטים, הגנה מפני אפליה ורדיפה, הגנה וקידום זהות והשתתפות בחיים הפוליטיים. למען הזכויות של להט"בים, עקרונות יוגיאקרטה אושרו על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם. למען זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות אומצה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות.

כדי להגן על זכויות מיעוטים, למדינות רבות יש חוקים ספציפיים ו/או ועדות או מוסדות נציב תלונות הציבור (למשל הנציב הפרלמנטרי ההונגרי לזכויות מיעוטים לאומיים ואתניים והנציב פדרלי למיעוטים לאומיים בגרמניה, שאחראי על הטיפול בסוגיות הנוגעות למיעוטים לאומיים בתוך גרמניה וכן לענייני המיעוט הגרמני שמחוץ לגבולותיה^[2].

בעוד בתחילה, האומות המאוחדות התייחסו לעמים ילידים כתת-קטגוריה של מיעוטים, קיים גוף מתרחב של חוק בינלאומי המוקדש במיוחד להם, בפרט אמנה 169 של ארגון העבודה הבינלאומי והצהרת האו"ם בדבר זכויות העמים הילידים (שאומצה ב-14 בספטמבר 2007)^[10].

בשנת 2008 הוצגה הכרזה על זכויות להט"ב בעצרת הכללית של האו"ם, ובשנת 2011 התקבלה החלטה לזכויות להט"ב במועצת זכויות האדם של האומות המאוחדות (ראה זכויות להט"ב באו"ם).

בעקבות תהליך התפרקות ברית המועצות שיצר מדינות לאום שבהן חיים מיעוטים ועל רקע תביעות בדלניות של מיעוטים לאומיים בתוך האיחוד האירופי (דוגמת הבסקים והקטלונ ים בספרד, הפלמים בבלגיה והקורסיקאים בצרפת) יזמה מועצת אירופה אמנות המגינות על זכויות המיעוטים: הראשונה מבטיחה את זכותו של מיעוט לאומי להשתמש בשפתו והתקבלה ב-1992 (European Charter for Regional or Minority Languages) (אנ'); והשנייה - אמנת המסגרת להגנה על זכויות מיעוטים (Framework Convention for the Protection of National Minorities) (אנ') שהתקבלה ב-1998 - שואפת להסדיר באופן כולל את זכותו של מיעוט לאומי לחיות ללא קיפוח ואפליה. זאת מבלי לגרוע מזכותו של היחיד שלא להיות כבול לקבוצתו ולחיות כאזרח שווה זכויות בזכות עצמו^[11].

עקרונות מגילת העצמאות של מדינת ישראל כללו הכרה בזכויות מיעוטים, בהם^[12]:

• קיום של שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל האזרחים בלי הבדל דת, גזע ומין.
• הבטחת חופש דת, חופש מצפון, חופש לשון, חינוך ותרבות.
• נאמנות לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות הכוללת הערה בזכויות מיעוטים.

• מיעוט
• חופש לשון
• עריצות הרוב

מדיה וקבצים בנושא זכויות מיעוטים בוויקישיתוף

• שירה קדרי־עובדיה, 37% מהצעירים היהודים רואים בזכויות המיעוטים ערך עליון - פחות מהממוצע בעולם הערבי, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2019