חוזה סרגוסה

המרידיאן של חוזה טורדסיאס (בסגול) והמרידיאן הנגדי של איי מאלוקו (בירוק), כפי שנקבע בחוזה סרגוסה, 1529

חוזה סרגוסה (בספרדית: Tratado de Zaragoza, בפורטוגלית: Tratado de Saragoça; מכונה גם "הכניעה של סרגוסה") היה הסכם שלום בין ספרד לפורטוגל אשר נחתם ב-5 באפריל 1529[1] בין ז'ואאו השלישי, מלך פורטוגל, לקרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, בעיר סרגוסה אשר באראגון. החוזה הגדיר מחדש את אזורי ההשפעה באסיה בין הקסטיליאנים (כפי שכונו הספרדים באותה תקופה) לפורטוגלים במטרה לפתור את הסכסוך סביב איי מאלוקו, אשר התעורר לאחר שכל צד תבע את הארכיפלג העשיר בתבלינים לעצמו, תוך טענה שהאזור מצוי בתחומי השפעתו כפי שנקבעו בחוזה טורדסיאס מ-1494. הסכסוך החל ב-1521, כאשר התעמתו ביניהן משלחות משתי הממלכות שהגיעו לאזור מערב האוקיינוס השקט, מכיוון שהמרידיאן אשר חילק ביניהן את המזרח על פי חוזה טורדסיאס לא הוגדר כראוי.

רקע: גילוי איי מאלוקו

מפת איי מאלוקו, בה נראים האיים טרנאטה וטידורה

ב-1494 חתמו ממלכת קסטיליה ופורטוגל על חוזה טורדסיאס, אשר חילק את העולם לשני אזורים לצורך גילוי וקולוניזציה: הקסטיליאני והפורטוגלי. ב-1511 נכבשה מלאקה על ידי הפורטוגלי אפונסו דה אלבוקרקי. "איי התבלינים", כפי שכונו איי באנדה שבארכיפלג איי מאלוקו, היו באותו תקופה המקור היחיד בעולם לאגוז מוסקט ולציפורן, ומטרתם העיקרית של משלחות החקר שהפליגו לאוקיינוס ההודי. על מנת לגלות את מיקומם הנסתר של איי התבלינים שלח אלבוקרקי את אנטוניו דה אבראו (António de Abreu) בראש משלחת חיפוש, אשר הגיעה בתחילת 1512 לאיי באנדה תוך שהם מבקרים באיים הסמוכים בורו, אמבון וסראם[2]. לאחר מכן, בעקבות ספינה שעלתה על שרטון שגרם לפיצול המשלחת, הפליג פרנסיסקו סראו (Francisco Serrão) צפונה, אך ספינתו טבעה מול חופי טרנאטה, שם השיג רישיון לבניית מבצר ופייטוריה פורטוגליים שנוסדו ב-1522 וכונו "פורטה דה סאו ז'ואאו בפטיסטה דה טרנאטה" (Forte de São João Baptista de Ternate)[3][4][5][6].

מכתב שנשלח מסראו לפרדיננד מגלן, שהיו ידידים וככל הנראה אף בני-דודים, אודות איי התבלינים, סייע לאחרון לשכנע את הכתר הספרדי לממן משלחת אשר בסופו של דבר הקיפה את כדור הארץ בפעם הראשונה. סראו היה הפורטוגלי הראשון אשר סיפק מידע אודות מיקומם של האיים וככל הנראה היה המניע לפיו תכנן מגלן את מסע המשלחת שלו. במכתב ששלח למגלן, הגזים סראו בתיאור המרחק שבין איי מאלוקו למאלאקה, ככל הנראה במטרה להתפאר בהשגי מסעו, ומיקם אותם הרחק יותר מזרחה ממיקומם האמיתי (וכתוצאה מכך נכללו האיים בתחום ההשפעה הספרדית)[7]. התיאור שכנע את מגלן שהפלגה מערבה והגעה מצידם המזרחי של האיים תשמש כנתיב חלופי שיתרונו יהיה טמון בהימנעות מהפלגה סביב אפריקה. ב-8 בנובמבר 1521 הגיע מה שנותר מציו של מגלן, כעת בפיקודו של חואן סבסטיאן אלקנו, אל איי התבלינים ממזרח בחסות הכתר הספרדי[8]. לפני שעלה בידם להפגש, מת סראו באי טראנטה, כאשר כמעט במקביל נהרג מגלן בקרב מקאטן בפיליפינים[3].

ועידת בדחוס-אלבאש וארגון משלחות נוספות

חזרתו של אלקנו לספרד, יחד עם המטען שהגיע ישירות לאירופה מאיי התבלינים בפעם הראשונה, גרם לתקרית דיפלומטית בין הממלכות. ז'ואאו השלישי, מלך פורטוגל, דרש להעביר לחזקתו את מטען התבלינים וכן להעניש את אנשי המשלחת, בטענה שחצו את האזור שבתחומי השפעתו[9].

כתוצאה מכך ארגנו ב-1524 שתי הממלכות את "ועידת בדחוס-אלבאש" (Junta de Badajoz-Elvas) במטרה לפתור את הסכסוך[10]. כל מלך מינה שלושה אסטרונומים וקרטוגרפים, שלושה נווטים ושלושה מתמטיקאים, שיצרו ועדה משותפת כדי לקבוע את המיקום המדויק של צידו הנגדי של המרידיאן של חוזה טורדסיאס, כאשר הכוונה הייתה לחלק את כדור הארץ לשני המיספירות שוות בגודלן.

הוועידה נפגשה מספר פעמים בערים בדחוס ואלבאש, אך לא הצליחו להגיע להסכמות. הידע הגאוגרפי של אותה תקופה היה לא מספק לצורך הקביעה המדויקת של קווי האורך, וכל קבוצה בחרה גלובוסים או מפות אשר הציגו את האיים בהמיספירה שנועדה להם[10]. קרל החמישי וז'ואאו השלישי הסכימו ביניהם כי לא יוציאו משלחות נוספות לאזור איי מאלוקו, עד שייקבע סופית באיזו המיספירה הם ממוקמים. עם זאת, המשיכו שני המלכים לארגן בסתר משלחות לאזור, והתייחסו לדיוני הוועידה כאמצעי למשיכת זמן והעמדת פנים[11].

לאחר משלחת מגלן, שלח קרל החמישי משלחת נוספת בפיקודו של גארסייה חופרה דה לואאיסה, במטרה ליישב את האיים, בהתבסס על ההנחה שהם ממוקמים באזור אשר הוענק לקסטיליה בהתאם לחוזה טורדסיאס. לאחר קשיים רבים, הגיעה המשלחת לאיי מאלוקו ועגנה בטידורה, שם הקימו הספרדים מבצר. סכסוך בלתי נמנע החל עם הפורטוגלים, אשר כבר התבססו בטראנטה. לאחר שנה של לחימה הובסו הספרדים, אך על אף זאת, נמשכו התכתשויות על השליטה באיים במהלך העשור הבא[12].

בין השנים 1525 ל-1528 שלחה פורטוגל מספר משלחות לאזורים הסמוכים לאיי מאלוקו. אנשי משלחות אלה הגיעו לסלבס וצפונה משם, והיו האירופים הראשונים שהגיעו לאיי קרוליין. בנוסף גילו החוקרים את איי ארו ואת איי טנימבר. ב-1526 הגיעו הפורטוגלים לחוף הצפון-מערבי של גינאה החדשה ונחתו בביאק שבארכיפלג איי שוטן הסמוכים לאינדונזיה[13][14].

מן הצד השני, שלחה ספרד משלחת שהפליגה דרך האוקיינוס השקט מספרד החדשה בפיקודו של אלברו דה סאבדרה סרון (1527–1529) במטרה להתחרות עם הפורטוגלים על השליטה באזור. דה סאבדרה הגיע גם הוא לאיים, ובמהלך שני ניסיונות כושלים לשוב לספרד החדשה דרך האוקיינוס השקט גילה את איי מרשל וחקר חלקים ממערב ומצפון גינאה החדשה. כמו כן, הגיע לאיי שוטן, לאיי אדמירלטי ולאיי קרוליין[15].

ב-10 בפברואר 1525 נישאה אחותו של קרל החמישי, קתרינה מאוסטריה, לז'ואאו השלישי, וב-11 במרץ 1526 נישא קרל החמישי לאחותו של ז'ואאו, איזבלה, נסיכת פורטוגל. נישואין פוליטיים אלה חיזקו מאוד את הקשרים בין שתי הממלכות, ואפשרו את הסדרתו של הסכם לגבי איי מאלוקו. היה זה אינטרס של הקיסר להימנע מעימות, כדי שיוכל להתמקד במדיניותו האירופית, ולספרדים חסר הידע כיצד להעביר את התבלינים ממאלוקו לאירופה דרך הנתיב המזרחי, היות שנתיב הגליאון של מנילה התגלה על ידי אנדרס דה אורדאנטה רק ב-1565.

החוזה

בתמורה ל-350,000 דוקטים ששילם מלך פורטוגל, הוסכם כי הגבול המזרחי בין שתי ההמיספרות יהיה 297.5 ליגות (1,763 ק"מ, 952 מיילים ימיים), או קו האורך 19° מזרח, מאיי מאלוקו[16]. החוזה כלל סעיף לפיו יכול הקיסר לבטל את החוזה כרצונו בכל עת, כאשר הפורטוגלים יפוצו על הכסף ששילמו ולכל אומה "תהיה הזכות והפעולה כפי שהיא כעת". סעיף זה לא הופעל מעולם, מכיוון שהקיסר נזקק לכסף ששילמו הפורטוגלים בתמורה לאיים על מנת לממן את מלחמותיו כנגד ברית הליגה של קוניאק (במסגרת המלחמות האיטלקיות) ואויבו המושבע, פרנסואה הראשון, מלך צרפת. עם זאת, בספרד נתפס החוזה ככניעה משפילה[17].

החוזה לא עיצב מחדש או הבהיר את קו הגבול שהותווה בחוזה טורדסיאס, ואף לא נתן תוקף לדרישה הספרדית להמיספירות שוות (של 180° לכל ממלכה), כך שכדור הארץ נחלק לשני חלקים בלתי שווים בגודלם. חלקה של פורטוגל היה כ-187° בעוד החלק הספרדי כלל כ-173°[17][18]. שוליים של כ-4° נותרו ללא ודאות, בשל מגוון הדעות בנוגע למיקומו המדויק של קו הגבול מחוזה טורדסיאס[19].

על פי החוזה, זכתה פורטוגל בכל שטחי היבשה והים שממערב לקו, שכללו את יבשת אסיה כולה והאיים סביבה ש"נתגלו" עד אותה תקופה, ולספרד נותרה השליטה על רובו של האוקיינוס השקט. אף על פי שאיי הפיליפינים לא צוינו בחוזה, ויתרה ספרד על שליטתה בהם מכיוון שהיו ממוקמים ממערב לקו עליו הוסכם באופן ברור. עם זאת, החליט קרל החמישי ליישב את הפיליפינים ב-1542, מתוך הנחה שהפורטוגלים לא יביעו התנגדות לכך מכיוון שבארכיפלג עצמו לא היו תבלינים. אף על פי שניסיון זה נכשל, הצליחה המשלחת ששלח יורשו של קרל החמישי, פליפה השני, להקים את ההתיישבות הספרדית הראשונה בסבו ב-1565, ולאחר מכן לייסד את תחנת המסחר הספרדית הראשונה במנילה. כפי שצפה זאת קרל החמישי, הביעו לכך הפורטוגלים רק התנגדות מועטה[20].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוזה סרגוסה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Spate, עמוד 94
  2. ^ Durand, Frédéric. Curtis, Richard. Maps of Malaysia and Borneo: Discovery, Statehood and Progress. Editions Didier Millet, 2014. ISBN 9671061737. עמוד 32
  3. ^ 1 2 Suarez, Thomas. Early Mapping of Southeast Asia: The Epic Story of Seafarers, Adventurers, and Cartographers Who First Mapped the Regions Between China and India. Tuttle Publishing, 2012. ISBN 1462906966
  4. ^ Burnett, Ian. East Indies. Rosenberg Publishing, 2013. ISBN 1922013870
  5. ^ "FORTE DE SÃO JOÃO BATISTA DE TERNATE". Fortalezas.org
  6. ^ Spate, עמוד 89
  7. ^ Spate, עמודים 35-36
  8. ^ Spate, עמוד 52
  9. ^ Spate, עמודים 54-55
  10. ^ 1 2 Davenport, Frances Gardiner. Paullin, Charles Oscar. European Treaties Bearing on the History of the United States and Its Dependencies. The Lawbook Exchange, Ltd., 2004. ISBN 1584774223. עמוד 131
  11. ^ Spate, עמודים 54-57
  12. ^ Spate, עמודים 90-91
  13. ^ Galvão, António. Hakluyt, Richard. The Discoveries of the World, from Their First Original Unto the Year of Our Lord 1555. Hakluyt Society, 1862. עמוד 168
  14. ^ Thomaz, Luis Filipe F. R. The image of the Archipelago in Portuguese cartography of the 16th and early 17th centuries. 1995.
    עמודים 88–90, 92
  15. ^ Spate, עמודים 91-94
  16. ^ על פי Princeton University Library, כ-17° ממזרח לאיים
  17. ^ 1 2 Spate, עמודים 94-95
  18. ^ על פי Princeton University Library, היה חלקה של פורטוגל כ-191° ואילו של ספרד כ-169°
  19. ^ "Lines of Demarcation". Princeton University Library
  20. ^ Tan, Samuel K. A History of the Philippines. UP Press, 2008 ISBN 9715425682. עמודים 51–52