חומר הדברה

חומרי הדברה הם כימיקלים רעילים, המשמשים בידי האדם לצורך הדברת בעלי-חיים אשר מזיקים או מציקים לבני אדם או לסביבה.

סיווג

חומרי הרעל ממוינים על פי דרך חדירתם אל תוך המזיק, ובהתאם לכך מבדילים בין הקטגוריות הבאות:

רעלי קיבה - רעלים הפועלים על החרק לאחר שקלט אותם עם מזונו. רעלים אלה אינם עובדים על מזיקים בעלי גפי פה עוקצים-מוצצים שכן אלו ניזונים רק עם החדרת גפי פיהם לתוך רקמות האורגניזם הפונדקאי.
רעלי מגע - רעלים הפועלים באמצעות מגע ישיר עם גוף המזיק. הרעלים חודרים מבעד לקוטיקולה (שריון החרק) או דרך הטריכאות (צינורות הנשימה). רעלי המגע כוללים חומרים צמחיים (בהם פירתרום המופק מצמח החרצית) או חומרים סינתטיים (בהם משפחת הפירתרואידים המהווים חיקוי סינתטי לפירתרום). המשותף לרעלי המגע היא מסיסותם בשמנים מה שמאפשר להם לחדור דרך כסות הגוף.
רעלים סיסטמיים - רעלים אשר מועברים אל הצומח שממנו ניזון החרק. הם אינם פוגעים בצמח, אלא רק בחרק הניזון ממנו. חומרים אלה נכללים לעיתים בתוך רעלי הקיבה, כיוון שגם הם פועלים רק לאחר שהגיעו למערכת העיכול של החרק.
רעלי עישון - רעלים המיושמים בצורת עשן או אדים וחודרים למזיק דרך פתחי הנשימה, דרך הקוטיקולה ואף דרך קליפות הביצים. שימוש ברעלים אלה נעשה בתוך חללים סגורים ואטומים ומצריך רישיון הדברה באיוד.

פעולתם הממיתה של חומרי הדברה היא תמיד תוצאה של התערבות בתהליך של אורגניזם חי. כך למשל רעלי עצבים, בדומה לפעולתם הרעילה על האדם, מעכבים את ייצור האנזים כולינאסתראז (Cholinesterase) המחיש את פירוק האצטילכולין (Acetyl-choline). משהצטבר האצטילכולין, מופרע מנגנון ההולכה של הגירוי העצבי והתוצאה היא התכווצות בלתי פוסקת של השרירים הגורמת לעיוות הגוף שסיומה מוות.

השפעה

קיימים הבדלים יסודיים בין השפעתם הארסית של חומרי הרעל השונים. יש הפועלים באופן מיידי, ויש שהשפעתם מצטברת, נאגרות בגוף כמויות זעירות של רעל והשפעתו הממיתה תורגש רק לאחר שהצטברה בגוף כמות מסוימת.

מידת ארסיותו של רעל אינה שווה בגיליו השונים של החרק. רעלים אחדים רעילים לדרגות בוגרות בעוד אינם פוגעים במאומה בדרגות צעירות בעוד לאחרים התנהגות הפוכה. מידת הארסיות נמדדת על ידי אחוז התמותה: במינון נמוך מתים בתחילה רק פרטים בודדים, ככל שגדל המינון - כך הולך וגובר קצב התמותה עד לתמותה של לפחות מחצית מקבוצת הביקורת. מרישום הנתונים מתקבלת עקומת הצטברות של התמותה כאשר המועד המדויק של פעולת הרעל מותנה בריכוזו של החומר - ככל שיקטן הריכוז, יארך זמן התמותה וככל שיגדל הריכוז יתקצר פרק זמן זה.

השפעה מכרעת קיימת לתנאי סביבה (טמפרטורה ולחות) על השפעת הרעל. כך לדוגמה, למרבית הרעלים קיים סף טמפרטורה שמתחתיו אין הם פועלים.

במחקר שנערך בסקוטלנד בשנת 2017 מצאו החוקרים שחומרי הדברה, אשר נמצאים בשימוש בישראל גורמים לנזק בריאותי בחדק הדבורים ועלולים לפגוע ביכולתן לאסוף צוף ולזמזם^[1]. מחקר המשך משנת 2020 של חוקרים בלונדון מצא כי חשיפה של דבורים לחומרי הדברה גרמה לירידה משמעותית בהתפתחות המוחית שלהן, בייחוד בחלקים שאחראיים על למידה ועל זיכרון, מה שהכרחי להישרדותן. לפיכך הוסק כי המשך שימוש בחומרי הדברה יוכל להביא לפגיעה רבה באוכלוסיית הדבורים.^[2]

מגמות בישראל

בשנת 2007 החל שיתוף פעולה בין משרד החקלאות לבין החברה להגנת הטבע בפרויקט ייחודי לשימוש בתנשמות ובבזים לשימוש בהדברה ביולוגית בישראל. הוא החל כפיילוט קטן בעמק החולה ובקיבוץ שדה אליהו אשר בעמק בית שאן. הפרויקט הוכתר כהצלחה והתרחב לכל אזור צפן הארץ, המרכז והנגב הצפוני והמערבי.

מנתוני משרד החקלאות בשנת 2017 עולה, שחלה ירידה משמעותית של כ-45% בשימוש בחומרי הדברה בשטחים פתוחים בזכות התנשמות והבזים.^[3]

התוכנית הלאומית לניטור ביולוגי בישראל גובשה בשנים 2019–2020 במטרה לחקור ולנטר את החשיפה בישראל למזהמים סביבתיים. המחקר מתבצע באמצעות איסוף דגימות ביולוגיות ובדיקת נתוני חשיפה של האוכלוסייה בישראל. בתוכנית הלאומית לניטור ביולוגי נבדקת החשיפה לחומרי הדברה כדוגמת פריתרואידים וזרחנים אורגניים, במקביל לחומרים מזהמים ולמגוון רעלים שונים^[4].

על פי דוח מבקר המדינה מ-2023 מספר חומרי הדברה הפעילים ומאושרים בישראל אך אסורים ביתר מדינות ה-OECD עומד על 103. בסקרים שונים נמצאו דגימות חריגות של שאריות חומרי הדברה במזון.^[5]