חוק העורך
| פרטי החוק | |
|---|---|
| מדינה |
הרייך הגרמני  |
| גוף מחוקק |
הקבינט של אדולף היטלר |
| שטחים שעליהם חל החוק |
הרייך הגרמני |
| תאריך תחולה |
1 בינואר 1934 |
  | |
חוק העורך (בגרמנית: Schriftleitergesetz) הוא חוק שאושר ב-4 באוקטובר 1933 בגרמניה הנאצית, ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 1934, והיה אחד הכלים החשובים ביותר לשליטה על הפצת חדשות בגרמניה הנאצית. החוק קבע למי מותר לעסוק במקצוע העיתונות ואת תפקידיו של העורך הראשי. החוק יצר את הבסיס המשפטי לשליטה בתכני העיתונות והסדיר את הדרישות האישיות והפוליטיות לעיסוק במקצוע העיתונות במדינה[1].
לשם כך נדרשה כניסה לרשימה המקצועית של לשכת העיתונות של הרייך, מחלקה של לשכת התרבות של הרייך. לשכת התרבות של הרייך, מצדה, הייתה כפופה להנחיות משרד התעמולה בראשות יוזף גבלס[2]. כדי להיכלל ברשימה, היה צורך להוכיח שנה של הכשרה מקצועית. עבודה התאפשרה רק לאחר קורס בן מספר חודשים עם בחינת גמר לתפקיד עורך. לכל עורך היה מעמד דומה לזה של עובד מדינה, מה שדרש ממנו להיות נאמן למדינה (הנאצית)[3]. לכן, כמו כל עובדי המדינה בתקופה הנאצית, הוא גם דרש הוכחה למוצא ארי של העורך. יהודים הודררו באופן מוחלט מעיסוק במקצוע[4].
הוק קבע כי:
על עורכי העיתונים להרחיק מעיתוניהם כל דבר שעלול להחליש את כוחו של הרייך השלישי בפנים או בחוץ, את הרצון הכללי של העם הגרמני, את יכולת ההגנה הגרמנית, את התרבות או הכלכלה. סיוע לאויב באמצעות תקשורת יוגדר כהפצת ידיעות שיש בהן כדי לערער את רוח חיילי הרייך ותושביה בעמידתם בפני האויב
.
העורך הראשי של כל עיתון שהפצתו הותרה, היה אחראי על ציות לחוק ועל תוכנו של העיתון. מאידך, מכיוון שהעורך הראשי היה כפוף להנחיות של לשכת העיתונות של הרייך, תחת שליטת משרד התעמולה, שהיה הממונה עליו - המוציא לאור לא היה יוכל יותר להשפיע על תוכן העיתון. המוציא לאור לא יכול היה לסיים או להעסיק את העורך ללא אישור לשכת העיתונות של הרייך.
עם כניסת החוק לתוקף, כ-1,300 עיתונאים איבדו את מקום עבודתם. עיתונים ליברליים רבים, כגון ה-"Vossische Zeitung" (אנ') בברלין, נאלצו להפסיק את הוצאתם לאור.
בשנת 2016 חשף עיתון ה"הגרדיאן" הבריטי כי סוכנות הידיעות ההאמריקאית "Associated Press", שהייתה סוכנות הידיעות המערבית היחידה שהצליחה להישאר פתוחה בתקופת גרמניה הנאצית, והמשיכה לפעול עד כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה בשנת 1941. לצורך כך ויתרה על השליטה בתכנים שלה על ידי חתימה על "חוק העורך", והבטיחה לא לפרסם שום חומר "שיכול להחליש את כוחו של הרייך ברחבי העולם או בגרמניה עצמה". החוק חייב את Associated Press לשכור כתבים שעבדו גם עבור משרד התעמולה של המפלגה הנאצית. אחד מארבעת הצלמים שהועסקו ב-Associated Press בשנות ה-30 של המאה ה-20 בגרמניה, פרנץ רוט, היה למעשה עובד מחלקת התעמולה החצי-צבאית של האס אס, שתצלומיו נבחרו באופן אישי על ידי היטלר. AP הסירה את התמונות של רוט מאתר האינטרנט שלה בעקבות פרסום התחקיר[5]. בתגובה לפרסום הודתה הסוכנות שלפי דרישת הנאצים היא פיטרה שישה צלמים יהודים בגרמניה, אך סייעה להגירתם משם, העסיקה צלמים פרו-נאצים, וסיפקה לנאצים תצלומים ששימשו את התעמולה הנאצית[6].
ראו גם
לקריאה נוספת
- Manfred Pohl: M. DuMont Schauberg: Der Kampf um die Unabhängigkeit des Zeitungsverlags unter der NS-Diktatur. Campus, Frankfurt am Main 2009, ISBN 978-3-593-38919-6.
- Katrin Diehl: Die jüdische Presse im Dritten Reich: zwischen Selbstbehauptung und Fremdbestimmung. Niemeyer, Tübingen 1997, ISBN 3-484-65117-2 (Zugl.: München, Univ., Diss.).
קישורים חיצוניים
- חוק העורך - 4 באוקטובר 1933, פורסם ב-Reich Law Gazette מ-7 באוקטובר 1933.
- חוק העורך, באנציקלופדיה של השואה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^
תעמולה נאצית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ צבי בראל, "התהליכים" כבר הבשילו לחלוטין. תשאלו את קרעי, הוא יגיד לכם, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2024
- ^ אורן פרסיקו, דרישת נאמנות מוחלטת, באתר העין השביעית, 1 בדצמבר 2024
- ^ Nazi Germany’s Schriftleitergesetz: The End of Freedom of the Press - Arolsen Archives, Arolsen Archives, 4 October 2021
- ^ Philip Oltermann, Revealed: how Associated Press cooperated with the Nazis, The Guardian, 30 במרץ 2016
- ^ עופר אדרת, אי-פי מתעקשת שלא שיתפה פעולה עם הנאצים אך מודה: פיטרנו עובדים יהודים והפצנו תמונות תעמולה, באתר הארץ, 10 במאי 2017
