יהושע ברטונוב
 | |
| יהושע זאב ברטונוב | |
| לידה |
5 באפריל 1879 וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוגוסט 1971 (בגיל 92) תל אביב-יפו, ישראל  |
| תאריך עלייה | 1928 |
| מדינה |
האימפריה הרוסית ישראל |
| תקופת הפעילות | 1901–1971 (כ־70 שנה) |
| צאצאים |
דבורה ברטונוב, שלמה ברטונוב  |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1959) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יהושע זאב ברטונוב (י"ב בניסן ה'תרל"ט, 5 באפריל 1879 – ג' באלול ה'תשל"א, 24 באוגוסט 1971) היה שחקן תיאטרון, מוותיקי תיאטרון "הבימה", וחתן פרס ישראל לתיאטרון לשנת ה'תשי"ח (1959).
קורות חיים
יהושע זאב ברטונוב נולד בוילנה בי"ב בניסן ה'תרל"ט 1879, לאביו דב יהודה בריטון[1] ולאמו פרומא[2] בת החזן יהושע-זאב זאקון. הוריו קראו לו יהושע זאב על שם סבו מאמו.[3] שנות ילדותו הראשונות, עד גיל שמונה, למד ב"חדר" ואחר כך ב"תלמוד תורה" המפורסם בווילנה (בו הלימודים היו ברוסית). נהג ללכת לשמוע "מגידים". ואת לבו לקחו הניגונים שלהם. בבית היה מנסה לחזור עליהם בהביאו את שומעיו לידי דמעות.
בתלמוד תורה, שהצטיין במוריו הטובים, הכירו בכישרונו שני מורים, זאראצקי (שחקן מקצועי למחצה ובעל דיקציה נאה) ואקים ריביסמן (אחיו של סופר רוסי ומחנך ידוע), והם שנתנו לו את ההזדמנויות הראשונות להצטיין באמנותו. זמן קצר למד בבית-ספר למלאכה, ואחר כך התחיל להתכונן להיות מורה. התפרנס משיעורים פרטיים ומעבודה כלבלר ופקיד וכו'. שימש גם מורה בבתי-אמידים. בשיעוריו הפרטיים נהג לאסף את תלמידיו, להושיבם בחצי-עיגול ומשחק לפניהם מתוך דיוק של תנועה וקול. הנטייה לבמה הייתה נחלתם המשותפת של שני האחים בירטון. אחיו, חיים שלמה בירטון שחקן מוכשר, שמת בדמי ימיו, ב-1913, הקדים להיות משחק ממנו בתיאטרון העירוני בוילנה ועזר לו בצעדיו הראשונים לקראת התיאטרון.
יהושע ברטונוב היה שחקן בתיאטרון של וילנה בשנים 1902–1911. ברטונוב ייסד להקת חובבים יהודית ושיחק בתיאטרון היהודי על-שם שלום עליכם במוסקבה. לאורך שבע שנים השתתף במחזות קלאסיים ומודרניים רבים בשפה הרוסית, ביניהם "אותלו", "המלך ליר", "המלט", "הפעמון השקוע" מאת האופטמן, "היער" מאת אוסטרובסקי, וכן שיחק את התפקידים של דה סילבה ורבי עקיבא במחזה "אוריאל אקוסטה" מאת קרל גוצקוב. ב-1913 היה ממייסדי תיאטרון הבימה, והבמאי של המחזה הראשון שהציג התיאטרון, "הנודד הנצחי" מאת אוסיפ דימוב. בשנת 1926 הוא הצטלם בסרט "נגד רצון האבות".
ברטונוב עלה לארץ ישראל עם התיאטרון בשנת 1928.
ב-28 באוגוסט 1950 כתב לו ראש הממשלה דוד בן-גוריון על התרשמותו העמוקה ממשחקו בתפקיד טוביה החולב: "גילמת ביכולת מופלאה כל סבלו ההיסטורי של יהודי וגאוותו... לא ראיתי ולא הרגשתי אף פעם ביטוי אדיר ומחונן כזה של גורלו הטרגי וההירואי של יהודי בגולה... משחקך המם ועידן, הרעיש והפעים, העלה והרהיב... זו הייתה בשבילי אחת החוויות העמוקות והמזעזעות בחיי".[4]
אולם ברטונוב בתיאטרון הבימה נושא את שמו.
נפטר ב-24 באוגוסט 1971 ונקבר בבית עלמין הדרום בחולון.
בתו הייתה הרקדנית והכוריאוגרפית דבורה ברטונוב, ובנו, שלמה ברטונוב, היה שחקן, קריין ואיש אקדמיה. נכדו הוא השחקן אייל ברטונוב ונינו הוא השחקן שלומי ברטונוב.
ספריו
- אורות מבעד למסך, רשפים, 1969
לקריאה נוספת
- "ברטונוב, יהושע", בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 110. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
יהושע ברטונוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- יהושע ברטונוב, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- יהושע ברטונוב, דף שער בספרייה הלאומית
- יהושע ברטונוב, בארכיון הבימה
- יהושע ברטונוב, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- ראיון עם יהושע ברטונוב באתר הספרייה הלאומית
- פרטים על יהושע ברטונוב בארכיון דבורה ברטונוב, בספרייה הלאומית
- מידע על יהושע ברטונוב בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של יהושע ברטונוב, באתר "סימניה"
- הזיקנה היא איפור, 1966, בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- "ברטונוב, יהושע־זאב בן דב־יהודה בירטון", בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 127–128 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1325–1326)
- עמנואל בן-גריון, מרים ברטונוב. שלושים למותה, דבר, 15 ביולי 1973
הערות שוליים
- ^ בן תנחום, שהיה כורך ספרים בוילנא
- ^ שמקצועה היה כורכת ספרים גם היא
- ^ ראה יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 127–128, וראה אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו
- ^ אניטה שפירא, בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 152
| בקרת זהויות |
|
|---|