במהלך המאה ה-18 שלטה בהוטן בממלכת קוץ'-ביהאר, אשר שכנה מדרום לה, החל בשנת 1722. בשנת 1774 ביקשה קוץ'-ביהאר עזרה מהודו, שהייתה אז תחת שלטון חברת הודו המזרחית הבריטית והיא עזרה לקוץ' ביהאר להניס את הכובשים הבהוטניים ולבסוף אף לתקוף את בהוטן עצמה בשנת 1774. הסכם שלום נחתם כאשר בהוטן הסכימה לחזור לגבולותיה הקודמים. למרות זאת, השלום היה מתוח והיתקלויות-גבול עם הבריטים המשיכו במהלך מאה השנים הבאות. היתקלויות אלו הובילו לבסוף למלחמת דואר על השליטה בעמקי הדואר באזור בנגל. לאחר תבוסתה של בהוטן במלחמה נחתם הסכם סינצ'ולה בינה לבין הודו הבריטית. כחלק מהפיצויים הושכרו הדוארים לממלכה המאוחדת בתמורה ל-50,000 רופיות. הסכם זה סימן את סוף העוינות בין הודו הבריטית לבהוטן.
לקראת סוף המאה ה-18 מאבקי כוח בין העמקים היריבים פארו וטרונגסה הובילו למלחמת אזרחים בממלכה. בסוף המלחמה עלה לשלטון מושל טרונגסה, אוג'ין וונגצ'וק (Ugyen Wangchuck). מבסיס כוחו במרכז בהוטן וונגצ'וק הביס את יריביו הפוליטיים ואיחד את בהוטן על אף מספר התקוממויות אזרחים שעלו נגדו.
בשנת 1907 הוכרז אוג'ין וונגצ'וק כראש בית המלוכה במדינה. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי אספת נזירים בודהיסטים בכירים, חברי ממשלה וראשי משפחות חשובות. הממשלה הבריטית הכירה במהרה במונרכיה החדשה ובשנת 1910 בהוטן קיבלה את ריבונות הכתר הבריטי בתמורה לחופש פוליטי בענייני הפנים. לאחר שהודו קיבלה את עצמאותה מהממלכה המאוחדת ב-15 באוגוסט1947, ניתנה האפשרות לממלכות כמו בהוטן להצטרף להודו. בהוטן בחרה להישאר עצמאית. ב-8 באוגוסט1949 הכירה הודו בעצמאותה של בהוטן. לאחר מכן חתמה בהוטן על הסכם עם הודו, אשר בעקבותיו החליפה המדינה החדשה את בריטניה כנותנת החסות לממלכה.
כיום מיוצגת בריטניה בבהוטן באמצעות הקונסוליה בטימפו, ואילו לבהוטן אין כל ייצוג בבריטניה[1].
איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן