ליפומה
 | |
| ליפומה באמה | |
| תחום |
רפואת עור  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
191233 |
| MeSH | D008067 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
D17 |
| ICD-11 |
2E80.0 |
  | |
ליפומה היא גידול שפיר אשר מורכב מרקמת שומן ויכול להתפתח בכל מקום בגוף. האזורים הנפוצים ביותר הם בית השחי, פלג גוף עליון, הצוואר, החלק העליון של ירכיים, החזה והזרועות. ליפומה גדלה רק מתחת לשכבה של העור, בקצב איטי מאוד ולרוב לא גורמת לנזק או כאבים. ל־1/1000 מהאוכלוסייה יש[דרוש מקור] ליפומה. הליפומה מופיעה אצל נשים וגברים בכל הגילים, אך נפוצה במיוחד בקרב בני 40 עד 60. במרבית המקרים הליפומה אינה מזיקה ולכן אין צורך לטפל. אם הוחלט לטפל, ישנן מספר אפשרויות לטיפול.
סוגי ליפומה
קיימים סוגים שונים של ליפומה, להלן רשימה חלקית:
- הסוג השכיח הוא ליפומה שנמצאת ישירות מתחת לשכבה השטחית של העור במקומות העשירים בתאי שומן. סוג זה נפוץ ביותר ברגליים ובזרועות.
- ליפומה נרכשת ניזונה על ידי כלי דם וגדלה מתחת לעור. היא מורכבת מרקמה של תאי שריר חלק, שומן וכלי דם.
- ליפומת צינור אשר גדלה מתחת לעור - סוג זה כואב, אך מלבד זאת יש לו תכונות של ליפומה טיפוסית.
- ליפומה סחוסית היא ליפומה קשה עם שורשים עמוקים אשר לרוב מופיעה בנשים.
סיבות להתפתחות ליפומה
ישנם מספר גורמים ידועים לליפומה, כגון גורמים גנטיים ועלייה במשקל (אך ירידה במשקל לא מקטינה אותה ואף היא עשויה לגדול בהינתן משקל שמור), בנוסף לבעיות רפואיות כמו מחלות מסוימות או חבלות, אך הסיבה העיקרית להתפתחות ליפומה אינה ידועה. לעיתים ליפומה עשויה להיות עטופה בקפסולת שומן שחוסמת זרימת דם לתוכה. לחיצה ונגיעה תכופה בליפומה יכולה לפורר את הקפסולה או לדחוף את הליפומה מטה לרקמות רכות ולגרום לנפיחות ולכאבים.
סימפטומים
ליפומה לרוב מופיעה כמסה קטנה (בקוטר 5 מ"מ עד 3 ס"מ) מתחת לעור. אפשר למשש ולהזיז אותה והיא אינה גורמת לכאבים. גודלה של הליפומה לרוב אינו משתנה, או גדל בקצב איטי מאוד. לעיתים היא בעלת צורה לא אסתטית.[1] צבע הליפומה עצמה הוא ורדרד כתמתם והיא מוצקה יותר במישוש לעומת שומן רגיל.
דרכי אבחון
בעבר אובחנה ליפומה באמצעות בדיקה גופנית של הגוש כדי לקבוע את גודלו ומידת הניידות שלו. כיום מבוצעת אבחנה גם באחת הדרכים הבאות:
- אולטרה סאונד רקמות רכות לבדיקת גושים תת-עוריים : גודלם, הגדרת גבולם ונוכחות כלי דם בבדיקה בדופלר צבע.
- טומוגרפיה ממוחשבת (CT) מקליטה את הנוכחות של מסת שומן.
- דימות תהודה מגנטית (MRI) מראה ליפומה יותר בבירור מאשר סריקת CT.
- ביופסיה, אשר לעיתים קרובות מלווה את תהליך ההסרה.[2]
טיפול בליפומה
לרוב אין צורך לטפל בליפומה, אלא אם כן הגידול מכאיב או מגביל את תנועת הגוף. לרוב מסירים ליפומה בשל סיבות קוסמטיות, כאשר הן גדולות מאוד, או עבור בדיקה היסטופתולוגית (ביופסיה) כדי לוודא שאינן סוג מסוכן יותר של גידול כגון ליפוסרקומה. כאשר בוחרים לא לטפל בליפומה, חשוב לנטר באופן קבוע שינויים בגודל הגוש, ואופן גדילתו.
לרוב מסירים ליפומה באמצעות חתך פשוט; ההסרה יכלה להתבצע תחת הרדמה מקומית והיא קצרה. אפשרות נוספת היא שאיבת שומן מקומית (כשהליפומה לא גדולה מדי אך לא קטנה מדי), או הזרקת סטרואידים. רק לעיתים רחוקות ליפומה צומחת בחזרה, ובמקרים כאלו כריתה היא הטיפול הטוב ביותר.[2] אם הליפומה הפכה לציסטה או אבצס, הדלקת עשויה לפרוץ מחדש גם לאחר שיכוך בתרופה אנטיביוטית. בזמן דלקת פעילה מומלץ לא להוציא את הליפומה משום שהדימום, מידת הכאב וקושי ההחלמה יהיו משמעותיים יותר. לכן מומלץ לשאוב או לנתח לאחר רגיעה כאשר הליפומה מודלקת פחות או בכלל לא (באופן אלקטיבי). ניתן לנקז את הליפומה בהחדרת נקז או בניקוז טבעי (לאפשר לתוכן הליפומה להשפך עצמאית).
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מידע על ליפומה : הגדרה, סיבות, סימפטומים ועוד (באנגלית)
- מידע על ליפומה באתר לנושאים רפואיים (בערבית)
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.