לירג'ט

לירג'ט
Learjet
נתונים כלליים
מייסדים ביל ליר עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1962–2021 (כ־59 שנים)
חברת אם בומברדייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה ויצ'יטה, קנזס, ארצות הברית
ענפי תעשייה תעשיית התעופה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים מטוס מנהלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 4,975 עריכת הנתון בוויקינתונים
 
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לירג'ט (באנגלית: Learjet) הייתה יצרנית מטוסי מנהלים לשימוש אזרחי וצבאי מוויצ'יטה, קנזס, ארצות הברית. החברה נוסדה בסוף שנות ה-50 על ידי וויליאם פאוול ליר בשם Swiss American Aviation Corporation, ב-1990 הפכה לחברת בת של בומברדייה איירוספייס הקנדית, ששיווקה את מטוסי החברה כ"משפחת Bombardier Learjet". הפופולריות של מטוסי הלירג'ט הביאה לכדי כך ששם החברה הפך לשם נרדף לתיאור מטוסי מנהלים ומטוס פרטיים.[1] בפברואר 2021 הודיעה בומברדייה על סיום הייצור של כל מטוסי ה-Learjet החדשים ב-2021, עם כוונה להמשך תמיכה ותחזוקה למטוסים שעדיין נמצאים בשירות פעיל.[2][1]

היסטוריה

המטוס הראשון של החברה, Learjet 23

לירג'ט הייתה אחת החברות הראשונות שייצרו מטוס פרטי יוקרתי. לאחר עיצובים ראשוניים, הדגם הראשון של המטוס, Learjet 23, התבסס על מטוס הקרב FFA P-16 השווייצרי.[3] בתחילה, היא קמה בשם Swiss American Aircraft Corporation עם צוות פיתוח ראשוני שהוקם בשווייץ, שהורכב ממהנדסים משווייץ, גרמניה ובריטניה.

בפברואר 1963 החלה ההרכבה של המטוס הראשון של החברה. בשנה שלאחר מכן, שינתה את שמה ל-Lear Jet Corporation.

ה-Learjet 23 הכיל שישה עד שמונה מושבים וטיסת הבכורה שלו הייתה ב-7 באוקטובר 1963. מסירה ללקוחות החלה באוקטובר 1964. קצת יותר מחודש לאחר מכן, החברה הפכה לתאגיד בבעלות ציבורית. מספר דגמים נוספים התבססו על דגם 23, כאשר דגם 24 טס לראשונה ב-24 בפברואר 1966, ודגם 25 טס לראשונה ב-12 באוגוסט 1966. ב-19 בספטמבר של אותה שנה שונה שמה של החברה פעם נוספת, ל-Lear Jet Industries Inc.

מיזוג עם Gates Aviation

פטנט של Gates Learjet שהוגש ב-28 באוגוסט 1978, מציג את תצורת Learjet המאוחרת יותר עם כנפיים

ב-10 באפריל 1967, כ-60% מחלקו של ליר בחברה נרכש על ידי Gates Rubber Company מדנוור, קולורדו, תמורת 27 מיליון דולר. ליר המשיך לכהן כחבר בדירקטוריון החברה עד 2 באפריל 1969, אז מוזגה החברה עם Gates Aviation Corporation ושמה שונה ל-Gates Learjet Corporation.

בשנת 1974, צי המטוסים של החברה חצה את רף מיליון שעות הטיסה, ובשנת 1975 ייצרה החברה את המטוס ה-500 שלה. עד סוף 1976 הגדילה החברה את קצב ייצור המטוסים לעשרה בחודש.

ב-24 באוגוסט 1977, דגם 28 ביצע את טיסת הבכורה שלו. הוא התבסס על דגם 25, עם כנף חדשה וכנפונים. שינויים אלה הביאו הן לשיפור בביצועים והן לחיסכון בדלק והיוו השראה לשם "לונגהורן" עבור דגמים 28 ו-29 ועבור כמה מהדגמים המוצלחים יותר שבאו לאחר מכן.

בשנת 1984, הכריזה החברה על הקמת חטיבת התעופה והחלל. עם זאת, עד סוף השנה הפסיקה החברה את ייצור המטוסים המסחריים שלה במאמץ לצמצם את המלאים. מאמץ זה נמשך עד פברואר 1986, אז הועבר מטה החברה לטוסון, אריזונה, והייצור הוחל מחדש הן בוויצ'יטה והן בטוסון.

ב-10 בספטמבר 1985, חטיבת התעופה והחלל קיבלה חוזה לייצור חלקים למנועים הראשיים של מעבורת החלל. בשנת 1987, החברה נרכשה על ידי Integrate Acquisition ובשנה הבאה שונה השם ל-Learjet Corporation.

הרכישה על ידי בומברדייה

בשנת 1990, רכשה בומברדייה אירוספייס את החברה, וזו החלה לשוקי את מטוסי לירג'ט כ"משפחת בומברדייה לירג'ט".

ב-11 בפברואר 2021, הודיעה בומברדייה על סיום הייצור של מטוסי לירג'ט.[4] המטוס האחרון, דגם 75, נמסר ב-28 במרץ 2022. עד סיום פעילותה סיפקה יותר מ-3,000 מטוסים, מתוכם יותר מ-2,000 עדיין בשירות.[5]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לירג'ט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Harper, Justin (12 במרץ 2021). "Goodbye to the original celebrity private jet". נבדק ב-26 בספטמבר 2021. {cite news}: (עזרה)
  2. ^ Victor, Jon (11 בפברואר 2021). "Bombardier announces the elimination of 1,600 positions and end of the Learjet". Montreal. {cite web}: (עזרה)
  3. ^ Georges Bridel, Verkehrshaus der Schweiz, Luzern 1975, ISBN 3 85954 902 2.
  4. ^ "Bombardier Reports Full Year 2020 Financial Results, Provides 2021 Guidance and Outlines Actions to Drive Profitability and Productivity". Bombardier.
  5. ^ Jon Hemmerdinger (30 במרץ 2022). "Learjet production goes silent after six decades". Flightglobal. {cite news}: (עזרה)