טורנירי המוקדמות של המונדיאלים הקודמים היו לא מסודרים, עם חוקים שנויים במחלוקת ופרישות של נבחרות רבות. החל מהטורניר הזה החליטה פיפ"א לחלק את הנבחרות לאזורים יבשתיים אחדים, והקצתה מראש מספר מקומות קבוע בטורניר הגמר לכל אזור, והאצילה את סמכויות ארגון טורניר המוקדמות לקונפדרציות שלה: אופ"א (אירופה), CONMEBOL (דרום אמריקה), NAFC (צפון אמריקה), CCCF (אמריקה התיכונה והאיים הקריביים), CAF (אפריקה) ו-AFC (אסיה), ולאחר מכן גם ל-OFC עבור אוקיאניה כשזו הוקמה בשלב מאוחר יותר. דבר זה הוביל לתהליך מוקדמות מאורגן ובעל חוקים ברורים יותר, אך עדיין לא מנע פרישת נבחרות.
אירופה (אופ"א): 11 מקומות, מתוכם 2 אוטומטיים למארחת שוודיה והאלופה גרמניה המערבית, ועל 9 המקומות הנותרים התחרו 27 נבחרות.
דרום אמריקה (CONMEBOL): 3 מקומות, עליהם התחרו 9 נבחרות.
צפון, מרכז אמריקה והאיים הקריביים (NAFC/CCCF): מקום אחד, עליו התחרו 6 נבחרות.
אפריקה (CAF) ואסיה (AFC): מקום אחד, עליו התחרו 12 נבחרות (כולל ישראל, קפריסין וטורקיה).
בנוסף לכך קבעה פיפ"א כלל חדש ולפיו כל נבחרת, למעט המארחת והאלופה המכהנת, לא תעפיל למונדיאל אם לא שיחקה לכל הפחות משחק אחד, מאחר שבמונדיאלים הקודמים אירעו מקרים שבהם נבחרות העפילו בלי לשחק בעקבות פרישת יריבותיהן. כיוון שישראל זכתה בטורניר של אזור אפריקה ואסיה בנסיבות הללו, דרשה ממנה פיפ"א לשחק בפלייאוף נגד נציגה מאירופה שלא הייתה אמורה לעלות, וכי המנצחת בפלייאוף זה תעפיל למונדיאל. לפיכך, בסופו של דבר הוקצו לאירופה 11.5 מקומות ולאזור אפריקה ואסיה הוקצה חצי מקום.
בפעם הראשונה (ונכון למונדיאל 2014 גם האחרונה) העפילו כל ארבע הנבחרות של הממלכה המאוחדת (אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד). ויילס הייתה לנבחרת היחידה שמעפילה לאחר שהייתה אמורה להיות מודחת במוקדמות. הייתה זו גם הפעם השנייה שאיטליה לא מעפילה למונדיאל. יחלפו עוד 60 שנה עד שאיטליה תרשום נקודת שפל נוספת על ידי אי העפלה למונדיאל 2018 ברוסיה.
46 נבחרות שיחקו לכל הפחות משחק אחד. בסך הכל נערכו 89 משחקים, בהם הובקעו 341 שערים (ממוצע של 3.38 שערים למשחק).
בסיבוב הראשון חולקו 6 הנבחרות ל-2 בתים בני 3 נבחרות כל אחד (בית 1 עם נבחרות מצפון אמריקה ובית 2 עם נבחרות ממרכז אמריקה והאיים הקריביים). הנבחרות שיחקו אחת נגד השנייה בשיטת בית-חוץ. הנבחרת הראשונה בכל בית העפילה לסיבוב השני ואחרון.
בסיבוב השני והאחרון שיחקו שתי הנבחרות שהעפילו בשיטת בית וחוץ. המנצחת בסיכום שני המשחקים העפילה למונדיאל.
קוסטה ריקה העפילה לסיבוב השני. המשחק השני בין האנטילים ההולנדיים לגואטמלה לא התקיים מאחר שהשחקנים הגואטמלים לא הורשו לנסוע לאנטילים ההולנדיים. אולם, הדבר לא שינה מאחר שלשתי הנבחרות לא היה סיכוי להעפיל לסיבוב השני גם אם היו מנצחות.
אינדונזיה פרשה לאחר שפיפ"א דחתה את בקשתה לשחק מול ישראל במיקום נייטרלי. ישראל העפילה לסיבוב האחרון אוטומטית, ובעקבות פרישת מצרים - גם סודאן העפילה אוטומטית.
סיבוב אחרון
סודאן סירבה לשחק נגד ישראל, כך שמבחינה טכנית ישראל הייתה אמורה להעפיל אוטומטית. אולם, לפני תחילת טורניר המוקדמות קבעה פיפ"א שנבחרת לא תוכל להעפיל אם לא שיחקה לכל הפחות משחק אחד (למעט האלופה המכהנת והמארחת), ולפיכך ישראל הייתה צריכה להשתתף במשחק אחד לפחות.
פלייאוף אירופה-אסיה
פיפ"א החליטה לקיים פלייאוף מיוחד בין ישראל לאחת מסגניות הבתים של אירופה (אופ"א), בהם שיחקו הנבחרות בשיטת בית-חוץ כשהנבחרת הראשונה מעפילה. בהגרלה שנערכה במשרדי פיפ"א בציריך שבשווייץ עלה שמה של ויילס, סגנית בית 4.