מצחצחי הנעליים

מצחצחי הנעליים
Sciuscià
בימוי ויטוריו דה סיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי Paolo William Tamburella, ג'וזפה אמאטו עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט סרג'ו אמידיי, צ'זרה זוואטיני, Cesare Giulio Viola, אדולפו פרנצי עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה Niccolò Lazzari עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים פרנקו אינטרלנגי
Antonio Nicotra
קלאודיו ארמלי
Peppino Spadaro
Francesco De Nicola
Leo Garavaglia
Gino Saltamerenda
Emilio Cigoli
Leonardo Bragaglia
בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה אלסנדרו צ'יקוניני עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום Anchise Brizzi עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
חברה מפיצה Ente Nazionale Industrie Cinematografiche, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 27 באפריל 1946 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 93 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט פשע, סיפור התבגרות, סרט דרמה, סרט כלא עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מצחצחי הנעליים (באיטלקית: Sciuscià; שיבוש מכוון של המילה האנגלית לצחצוח נעליים: Shoeshine) הוא סרט נאוריאליסטי איטלקי משנת 1946 בבימויו של ויטוריו דה סיקה. הסרט, הנחשב ליצירת המופת הראשונה שלו, עוקב אחר שני נערים, המתפרנסים מצחצוח נעליים, ומסתבכים עם המשטרה ורשויות החוק, לאחר שניסו לאסוף כסף לרכישת סוס.

עלילה

הילדים במעצר

שני ילדים חברים, ג'וזפה פיליפוצ'י ופסקואלה מגי, בוחנים סוסים לרכיבה. אף שהם חוסכים לרכישת סוס, קשה להם להרשות לעצמם את הרכישה, מכיוון שהם חיים רק מהכנסתם כמצחצחי נעליים ברחובות רומא.

יום אחד אחיו הגדול של ג'וזפה, אטיליו, מבקר את הבנים ומספר להם שלפנזה (סוחר בחפצים גנובים) יש עבודה עבורם. פסקואלה מביא את ג'וזפה לפגישה עם פנזה, שנותן להם שתי שמיכות למכירה. ג'וזפה ופסקואלה מביאים את השמיכות למגדת עתידות, שקונה אותם. לאחר המכירה פורצים פנזה, אטילו ואיש נוסף לבית מגדת העתידות כשהם מתחזים לשוטרים. הם מאשימים את מגדת העתידות בטיפול בסחורות גנובות, מוצאים את ג'וזפה ופסקאלה, ולכאורה מאלצים אותם לצאת וללכת למעצר. אטיליו אומר לנערים להתרחק ולשתוק, ונותן להם לשמור את כסף רכישת השמיכה (2,800 לירות) וכן 3,000 לירות נוספות. בכסף זה יש לבנים סוף כל סוף די כדי לקנות סוס.

לאחר שרכשו את סוסם ורכבו עליו, הבנים חוזרים לעיר. שם הם נתקלים בשוטרים אמיתיים מלווים במגדת העתידות, שלוקחים אותם לחקירה. המשטרה מאשימה את הנערים בגנבה של למעלה מ-700,000 לירות מבית מגדת העתידות, שכנראה נגנבה על ידי פנזה ואטילו. הנערים מכחישים את כל האישומים נגדם ולא מדווחים על שלושת הפושעים האמיתיים. ג'וזפה ופסקואלה נשלחים לבית מעצר לנוער. עם הגעתם הם מופרדים ונשלחים תאים שונים.

ג'וזפה מקבל חבילה מאמו המלאה במזון ומשתף אותה עם חבריו האסירים בתאו שלו. אסיר אחר, ארקנג'לי, מוצא פתק בחלק מהלחם שג'וזפה חולק. זה מהבוס של אטיליו, וזה מורה לו לא לחשוף את אחיו וחבריו בנוגע לעוקץ. ג'וזפה מעדכן את פסקואלה והם מסכימים לא לגלות את האמת.

בהמשך נקראים הנערים לחקירה של מפקד המשטרה. המפקד המתוסכל מאיים להלקות אותם כדי להוציא מהם את המידע. שוטר אחר מכניס את ג'וזפה לחדר צדדי לכאורה כדי להכות אותו. למעשה כשהוא כבר לא נמצא בטווח הראייה של פסקואלה, ג'וזפה נלקח חזרה לתאו, בעוד ילד אחר מתחזה לג'וזפה ומדמה את צרחות הכאב שלו, והשוטר מכה שק חול. פסקואלה, שחשב כי חברו סבל מכאבים קשים מנשוא, חושף את שמותיהם של פנזה ואטיליו בפני מפקד המשטרה.

אימו של ג'וזפה באה לבקר אותו מגלה לו כי פסקואלה הודה באשמה ומספרת שדיווחו על אחיו אטוליו. ג'וזפה מתעמת עם פסקואלה מול שאר האסירים ומכנה אותו מרגל.

בתא של פסקואלה נמצאת פצירה, ופסקואלה מואשם ונענש בהלקאות (למעשה הופלל). בשימוע הרשמי בבית המשפט, ג'וזפה נידון לשנת מאסר ופסקואלה לשנתיים. ג'וזפה מתחייב לתוכנית הבריחה של ארקנג'לי. ובזמן שמוקרן בכלא סרט מלחמה, הם בורחים.

פסקואלה אומר למפקד המשטרה לאן נעלמו הנמלטים ומוביל אותם לשם, אך הם כבר ברחו. פסקואלה בורח ומוצא את ג'וזפה וארקנג'לי רוכבים על סוסם מעבר לגשר. הם יורדים מהסוס, ארקנג'לי בורח, אך ג'וזפה נשאר. פסקואלה מוריד את חגורתו ומתחיל להלקות את ג'וזפה. ג'וזפה נופל מהגשר ונחבט בראשו מסלעים תחתיו. פסקואלה בוכה על גופתו של חברו שנפל כשהמשטרה מגיעה. והסוס דוהר.

מורשת

מצחצחי הנעליים הוא אחד הסרטים המוקדמים של מה שכונה מאוחר יותר הניאוריאליזם האיטלקי. בשנת 1947 הוא היה לזוכה הראשון ב"פרס האוסקר המיוחד לסרט זר".

פאולין קאל (Pauline Kael), מבקרת קולנוע של הניו יורקר כתבה בסקירה שפורסמה בשנת 1961: "החיים, כפי שמדגים מצחצי הנעליים, מורכבים מדי עבור סיומים קלים. מצחצחי הנעליים לא מעלה על הדעת דפוסים של רומנטיקה או מלודרמה; זוהי אחת מאותן יצירות אמנות נדירות שנראות כאילו הן נובעות מהעירבוביה של החוויה האנושית מבלי להחליק את הקצוות הגולמיים, או לאבד את מה שרוב הסרטים מפסידים - את תחושת הבלבול והתקלה שבענייני אנוש [...] גדולתו של מצחצחי הנעליים היא בתחושה ההיא שאנו מקבלים רגשות אנושיים שלא עובדו ונעשו למשהו (תבנית? מבנה?) ואינם יכולים להיות באמת מורכבים במבנה כזה. אנו מקבלים משהו עירום יותר, משהו שנשפך מהמסך [...] למצחצחי הנעליים יש מתיקות ופשטות שמציעים גדלות של תחושות, וזה כל כך נדיר ביצירות קולנועיות שכדי לציין השוואה מבקש מעבר מדיום - אם מוצרט היה כותב אופרה המונחת בעוני, יכול היה להיות לה סוג הזה של יופי כאוב [...] המחקר הטרגי הזה על השחתת התמימות הוא אינטנסיבי, חומל, ומעל לכל, הומאני."[1]

אורסון וולס כלל את הסרט ברשימת 10 הסרטים האהובים עליו.[2] ואמר בעקבותיו שדה סיקה יכול לעשות מה שהוא אינו מסוגל לעשות: "הרצתי שוב את מצחצחי הנעליים לאחרונה, והמצלמה נעלמה, המסך נעלם; אלה היו פשוט חיים."[3]

הסרט היווה השראה לסדרת הקומיקס Sciuscià, שרצה בין השנים 1949 ל-1956.[4]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצחצחי הנעליים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ admin (2017-07-07). "SHOESHINE (1946) - Review by Pauline Kael". Scraps from the loft (באנגלית בריטית). נבדק ב-2019-04-16.
  2. ^ https://www.imdb.com/list/ls009276794/
  3. ^ [Orson Welles paid tribute to this quality of the film when he said in 1960, “In handling a camera I feel that I have no peer. But what De Sica can do, that I can’t do. I ran his Shoeshine again recently and the camera disappeared, the screen disap­peared; it was just life . . .” https://scrapsfromtheloft.com/2017/07/07/shoeshine-1947-review-by-pauline-kael/]
  4. ^ Franco Fossati. "Sciuscià". Dizionario Illustrato del Fumetto. Mondadori, 1992. pp. 231–2. ISBN 8804355441.
פרס אוסקר לשם כבוד
1928–1950 האחים וורנר / צ'ארלי צ'פלין (1928) ‏•‏‏ וולט דיסני (1932) ‏•‏‏ שירלי טמפל (1934) ‏•‏‏ ד. וו. גריפית' (1935) ‏•‏‏ סדרת הסרטים March of Time / הווארד גרין והרולד רוסון (1936) ‏•‏‏ אדגר ברגן / הווארד גרין / המוזיאון לאמנות מודרנית / מאק סנט (1937) ‏•‏‏ ארתור בול / וולט דיסני / דינה דורבין ומיקי רוני / גורדון ג'נינגס, יאן דומלה, דברו ג'נינגס, אירמין רוברטס, ארט סמית', פרסיוט אדוארט, לויאל גריגס, לורן ריידר, הארי מילס, לואיס מסנקופ, וולטר אוברסט / אוליבר מארש ואלן דייבי / הארי וורנר (1938) ‏•‏‏ דאגלס פיירבנקס / ג'ודי גרלנד / ויליאם קמרון מנזיס / הקרן לקולנוע וטלוויזיה (ז'אן הרשולט, ראלף מורגן, ראלף בלוק, קונרד נגל)/ חברת טכניקולור (1939) ‏•‏‏ בוב הופ / ניית'ן לוינסון (1940) ‏•‏‏ וולט דיסני, ויליאם גארטי, ג'ון נ. א. הוקינס וחברת RCA / לאופולד סטוקובסקי ושותפיו / ריי סקוט / משרד המודיעין הבריטי (1941) ‏•‏‏ שארל בואייה / נואל קאוורד / מטרו גולדווין מאייר (1942) ‏•‏‏ ג'ורג' פאל (1943) ‏•‏‏ בוב הופ / מרגרט אובראיין (1944) ‏•‏‏ אולפני רפבליק ודניאל בלומברג / וולטר וגנר / הבית בו אני גר / פגי אן גארנר (1945) ‏•‏‏ הרולד ראסל / לורנס אוליבייה / ארנסט לוביטש / קלוד ג'רמן ג'וניור (1946) ‏•‏‏ ג'יימס באסקט / תומאס ארמט / ויליאם ניקולס זליג / אלברט סמית' / ג'ורג' קירק ספור / מצחצחי הנעליים (1947) ‏•‏‏ וולטר וגנר / הסרט‏ Monsieur Vincent / סיד גראומן / אדולף צוקור (1948) ‏•‏‏ ז'אן הרשולט / פרד אסטר / ססיל ב. דה-מיל / גונבי האופניים (1949) ‏•‏‏ לואי ב. מאייר / ג'ורג' מרפי / הסרט‏ Le mura di Malapaga (1950)
1951–1975 ג'ין קלי / רשומון (1951) ‏•‏‏ מריאן קופר / בוב הופ / הרולד לויד / ג'ורג' מיצ'ל / ג'וזף שנק (1952) ‏•‏‏ אולפני המאה ה-20 / חברת Bell & Howell / ג'וזף ברין / פיט סמית' (1953) ‏•‏‏ חברת Bausch & Lomb / דני קיי / קמפ ניבר / גרטה גרבו / ג'ון וייטלי / וינסנט וינטר / הסרט Jigokumon ‏(1954) ‏•‏‏ הסרט Miyamoto Musashi‏ (1955) ‏•‏‏ אדי קנטור (1956) ‏•‏‏ איגוד מהנדסי הקולנוע והטלוויזיה / ברונקו בילי אנדרסון / צ'ארלס בראקט / בי. בי. קהן (1957) ‏•‏‏ מוריס שבלייה (1958) ‏•‏‏ באסטר קיטון / לי דה פורסט (1959) ‏•‏‏ גרי קופר / סטן לורל / היילי מילס (1960) ‏•‏‏ ויליאם הנדריקס / פרד מטזלר / ג'רום רובינס (1961) ‏•‏‏ ויליאם טאטל (1964) ‏•‏‏ בוב הופ (1965) ‏•‏‏ יאקימה קאנוט / פרנק פרימן (1966) ‏•‏‏ ארתור פריד (1967) ‏•‏‏ ג'ון צ'יימברס / אונה וייט (1968) ‏•‏‏ קרי גרנט (1969) ‏•‏‏ ליליאן גיש / אורסון ולס (1970) ‏•‏‏ צ'ארלי צ'פלין (1971) ‏•‏‏ צ'ארלס בורן / אדוארד ג'י רובינסון (1972) ‏•‏‏ הנרי לנגוליס / גראוצ'ו מרקס (1973) ‏•‏‏ הווארד הוקס / ז'אן רנואר (1974) ‏•‏‏ מרי פיקפורד (1975)
1976–2000 מרגרט בות' (1977) ‏•‏‏ וולטר לאנץ / לורנס אוליבייה / קינג וידור / המוזיאון לאמנות מודרנית (1978) ‏•‏‏ האל אליאס / אלק גינס (1979) ‏•‏‏ הנרי פונדה (1980) ‏•‏‏ ברברה סטנוויק (1981) ‏•‏‏ מיקי רוני (1982) ‏•‏‏ האל רוץ' (1983)צ‏•‏‏ ג'יימס סטיוארט / הקרן הלאומית לאמנויות (1984) ‏•‏‏ פול ניומן / אלכס נורת' (1985) ‏•‏‏ ראלף בלאמי (1986) ‏•‏‏ חברת קודאק / הועד הלאומי לסרטים בקנדה (1988) ‏•‏‏ אקירה קורוסאווה (1989) ‏•‏‏ סופיה לורן / מירנה לוי (1990) ‏•‏‏ סטיאג'יט ריי (1991) ‏•‏‏ פדריקו פליני (1992) ‏•‏‏ דברה קר (1993) ‏•‏‏ מיכלאנג'לו אנטוניוני (1994) ‏•‏‏ קירק דאגלס / צ'אק ג'ונס (1995) ‏•‏‏ מייקל קיד (1996) ‏•‏‏ סטנלי דונן (1997) ‏•‏‏ איליה קאזאן (1998) ‏•‏‏ אנדז'יי ויידה (1999) ‏•‏‏ ג'ק קארדיף / ארנסט להמן (2000)
2001–הווה סידני פואטייה / רוברט רדפורד (2001) ‏•‏‏ פיטר או'טול (2002) ‏•‏‏ בלייק אדוארדס (2003) ‏•‏‏ סידני לומט (2004) ‏•‏‏ רוברט אלטמן (2005) ‏•‏‏ אניו מוריקונה (2006) ‏•‏‏ רוברט בויל (2007) ‏•‏‏ לורן באקול / רוג'ר קורמן / גורדון וויליס (2009) ‏•‏‏ קווין בראונלו / ז'אן-לוק גודאר / אלי וולך (2010) ‏•‏‏ ג'יימס ארל ג'ונס / דיק סמית' (2011) ‏•‏‏ ד. א. פניבייקר / האל נידהם / ג'ורג' סטיבנס ג'וניור (2012) ‏•‏‏ אנג'לה לאנסברי / סטיב מרטין / פיירו טוסי (2013) ‏•‏‏ ז'אן-קלוד קרייר / הייאו מיאזאקי / מורין או'הרה (2014) ‏•‏‏ ספייק לי / ג'ינה רולנדס (2015) ‏•‏‏ ג'קי צ'אן / לין סטלמאסטר / אן וי. קואטס / פרדריק ווייזמן (2016) ‏•‏‏ צ'ארלס ברנט / אוון רויזמן / דונלד סאת'רלנד / אנייס ורדה (2017) ‏•‏‏ מרווין לוי / לאלו שיפרין / סיסלי טייסון (2018) ‏•‏‏ דייוויד לינץ' / וס סטודי / לינה ורטמילר (2019) ‏•‏‏ סמואל ל. ג'קסון / איליין מאי / ליב אולמן (2021) ‏•‏‏ אוזאן פלסי / דיאן וורן / פיטר ויר (2022) ‏•‏‏ אנג'לה באסט / מל ברוקס / קרול ליטלטון (2023)