נעליים אדומות
 | |
| נעליים אדומות | |
| מבוסס על | סיפור של הנס כריסטיאן אנדרסן |
|---|---|
| בימוי |
אמריק פרסבורגר, מיקל פאוול  |
| הופק בידי |
מייקל פאוול אמריק פרסבורגר |
| תסריט |
מייקל פאוול אמריק פרסבורגר קיית וינטר |
| עריכה | רג'ינלד מילס |
| שחקנים ראשיים |
מוירה שירר אנטון וולברוק מריוס גורינג ליאוניד מאסין |
| מוזיקה | בריאן אסדייל |
| צילום | ג'ק קרדיף |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| חברת הפקה |
אולפני פיינווד |
| חברה מפיצה | Rank Organisation |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 6 בספטמבר 1948 |
| משך הקרנה | 133 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט רומנטי, סרט מוזיקלי, סרט דרמה, וידאו-דאנס |
| תקציב | 505,581 ליש"ט |
| הכנסות | 5,000,000$ |
| הכנסות באתר מוג'ו | redshoes |
| פרסים |
|
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
נעליים אדומות (באנגלית: The Red Shoes) הוא סרט קולנוע בריטי משנת 1948 של צמד "הקשתים", מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר. הסרט מבוסס בחלקו על אגדה בשם זה מאת הנס כריסטיאן אנדרסן.
תמצית האגדה היא על נערה שרצתה לרקוד וקיבלה נעלי ריקוד אדומות מכושפות שרקדו בעצמן והרקידו אותה ללא הרף עד למותה.
הסרט זכה בפרסי אוסקר על העיצוב האמנותי ועל המוזיקה. כן היה מועמד לפרס זה על הסרט הטוב ביותר, העריכה הטובה ביותר והתסריט הטוב ביותר.
את הפסקול המוזיקלי מנגנת התזמורת הפילהרמונית המלכותית בניצוחו של סיר תומאס ביצ'ם.
בריאן דה פלמה ומרטין סקורסזה ציינו שזה היה הסרט החביב עליהם בכל הזמנים.
הסרט זכה להצלחה גדולה והיה שובר קופות במונחים של אז. בישראל הוקרן הסרט שבועות רבים בקולנוע אלנבי בתל אביב והשפיע על נערות רבות ללמוד בלט. הצלחת הסרט הביאה להפקת סרטי בלט נוספים כמו "אמריקאי בפריז" עם ג'ין קלי.
ב-1993 הועלה בברודוויי המחזמר "נעליים אדומות" המבוסס על סרט זה.
תקציר העלילה
ויקטוריה (ויקי) פייג' (מוירה שירר) היא רקדנית צעירה ממשפחה אריסטוקרטית. דודתה העשירה התומכת בלהקת הבלט מבקשת מבוריס לרמונטוב (אנטון וולברוק) מנהל "בלט לרמונטוב", לקבלה ללהקתו. לרמונטוב מתרשם מיופייה וכאשר הוא שואל אותה: מדוע את רוצה לרקוד? היא משיבה לו: ומדוע אתה רוצה לחיות?
הוא מקבל אותה כמתלמדת על ידי הרקדן הראשי גרישה ליובוב (לאוניד מאסין). לאחר שלרמונטוב נוכח בביצוע שלה לקטע מאגם הברבורים הוא מחליט לקבלה ללהקה.
באותו זמן הוא מקבל לעבודה מלחין צעיר בשם ג'וליאן קראסטר (מריוס גורינג) ומבקש ממנו לכתוב מוזיקה לבלט חדש בשם "נעליים אדומות" המבוסס על אגדה של אנדרסן. כאשר הרקדנית הראשית שלו (לודמילה צ'רינה) נאלצת לעזוב את הלהקה הוא מטיל על ויקי את התפקיד הראשי בבלט זה. לצידה רוקד גרישה בתפקיד הסנדלר שיצר את הנעליים האדומות.
הצגת הבכורה נערכת במונטה קרלו וזוכה להצלחה גדולה. ויקי מתמנית ל"פרימה בלרינה" של הלהקה וקוצרת הצלחה בכל אירופה.
עם הזמן מתפתחת אהבה בין ויקי וג'וליאן. דבר זה נודע ללרמונטוב שמתחיל לפתח רגש אישי כלפיה. הוא קורא לג'וליאן, מטיח בו שאינו מוכשר ומפטר אותו. לרמונטוב מבקש מוויקי להישאר בלהקה אולם היא מחליטה לעזוב עם אהובה.
בלונדון מתקדם ג'וליאן בהלחנה ומוזמן לנצח על אופרה שלו בקובנט גרדן. ויקי לעומת זאת מתוסכלת וכמעט אינה מוזמנת לרקוד בהופעות בלט.
כאשר לרמונטוב שומע שוויקי מגיעה לצרפת לחופשה עם דודתה, הוא מגיעה לחדרה ומשכנע אותה לחזור ללהקה ולרקוד את בלט נעליים אדומות המיועד רק לה.
ויקי לא יכולה לעמוד בפני הפצרותיו של לרמונטוב ובפני שאיפתה לרקוד והיא נענית לו. ג'וליאן מוותר על הופעתו בלונדון ומגיע לחדרה של ויקי ממש לפני ההופעה. הוא מפציר בה לעזוב את המקום ולחזור ללונדון אך ויקי אינה נענית לו והוא עוזב.
ויקי הולכת לכיוון הבמה כשהיא מלווה על ידי המלבישה ונועלת נעליים אדומות[1]. היא מבולבלת ואחוזת רגשות. לפתע היא חשה דחף בלתי נשלט ברגליה. היא מתחילה לרוץ לעבר המרפסת של התיאטרון ומפילה את עצמה ממנה. היא נופלת פצועה אנושות ליד ג'וליאן ומילותיה האחרונות הן בקשה ממנו שיסיר את הנעליים האדומות.
לרמונטוב המזועזע ממותה, מודיע על כך לקהל הנדהם ומחליט על ביצוע הבלט כאשר את מקומה של ויקי ממלאת אלומת אור.
קישורים חיצוניים
"נעליים אדומות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"נעליים אדומות", באתר נטפליקס
"נעליים אדומות", באתר AllMovie (באנגלית)
"נעליים אדומות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"נעליים אדומות", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "נעליים אדומות", באתר אידיבי
"נעליים אדומות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- נעליים אדומות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קדימון לסרט נעליים אדומות, באתר יוטיוב
- נעליים אדומות, בבלוג של אילה רז
- נעליים אדומות, באתר אימגו
הערות שוליים
- ^ ויקי מקבלת נעליים אדומות רק במהלך ההופעה. יוצרי הסרט בחרו באפשרות שהיא תהיה נעולה בנעליים אדומות לפני ההופעה כדי לגרום לצופה להרהר האם היא קפצה אל מותה מבחירה או שהנעליים גרמו למותה כמו באגדה של אנדרסן.