סיגפריד ששון

סיגפריד ששון

לידה	8 בספטמבר 1886 Matfield, הממלכה המאוחדת
פטירה	1 בספטמבר 1967 (בגיל 80) Heytesbury, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	סאמרסט
מקום מגורים	Matfield
מקום לימודים	אוניברסיטת קיימברידג', בית ספר ניו ביקון, קלייר קולג', מרלבורו קולג'
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	שירה, יומון
יצירות בולטות	זכרונות של צייד שועלים‏
הושפע מ	תומאס הרדי, William Halse Rivers Rivers, Henry Head, Henry Vaughan, א.מ. פורסטר, רוברט גרייבס, אדמונד גוס
בן או בת זוג	הסטר גטי (1933–?) סטיבן טנט סטיבן טנט
צאצאים	ג'ורג' ששון
פרסים והוקרה	פרס הות'ורנדן (1928) פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (1928) מדליית הזהב של המלכה לשירה מפקד במסדר האימפריה הבריטית הצלב הצבאי

סיגפריד ששון (באנגלית: Siegfried Loraine Sassoon;‏ 8 בספטמבר 1886 - 1 בספטמבר 1967) היה משורר וסופר אנגלי ממוצא יהודי. התפרסם תחילה בזכות שיריו מהחזית ובזכות פעולותיו ההפגנתיות כנגד מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן על ידי שירתו וכתביו בזכות עצמם.

ששון נולד במטפילד, בחבל קנט שבאנגליה. אביו עזרא אלפרד היה בנו של דוד ששון, ראש הענף האירופאי של משפחת ששון, אילי הון יוצאי בגדאד. אמו תרזה תורניקרופט הייתה אנגלייה קתולית, נכדתו של הפסל ג'ון פרנסיס. האב נודה ונושל על ידי משפחתו לאחר שנשא נוכריה^[1], ולאחר שהוא ואשתו נפרדו, נשאר סיגפריד עם אימו וגדל והתחנך כנוצרי.

ששון למד בבית ספר פרטי ולאחר מכן בקיימברידג'. הצטרף לצבא מיד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהוא שש אלי קרב כמרבית בני דורו. תחילה ל"חיל הפרשים המתנדבים" ולאחר פציעה בתאונת רכיבה, עבר לשרת כקצין בגדוד הרובאים המלכותיים הוולשים (RWF) והגיע ב-1915 לחזית בצרפת.

ששון השתתף במלחמת החפירות ובקרבות וזכה במספר עיטורים. הוא נודע באומץ ליבו, ויש שייחסו זאת לרצונו לנקמה בעקבות מותו של אחיו הצעיר בגליפולי ובעקבות מותו של חבר אהוב בקרב. בזמן היותו בחזית הוא החל לשלוח לעורף שירים סאטיריים שלעגו לפוליטיקאים שניהלו את המלחמה. השירים פורסמו ועוררו זעם ותדהמה מאחר שהיה מדובר בקצין מעוטר.

במרץ 1917 נפצע בקרב ונשלח להחלמה באנגליה. בזמן שהחלים נפגש עם אנשי רוח שהתנגדו למלחמה (ביניהם ברטראנד ראסל). בעידודם פרסם הצהרה בגנות המשך הלחימה, ובצעד הפגנתי השליך גם את סרט העיטור (הצלב הצבאי) שזכה בו לנהר המרזי (המדליה עצמה נמצאה ב-2007 בעליית גג בבית שבו התגורר בנו של ששון, ונרכשה על ידי המוזיאון של הרובאים המלכותיים הוולשים). ששון היה אמור להשלח לכלא בשל מעשהו זה, אך ניצל בזכות קשריו של ידידו לגדוד – הסופר רוברט גרייבס, ונשלח למוסד להחלמה לנפגעי הלם קרב בסקוטלנד. שם פגש גם את המשורר הצעיר וילפרד אוון (שנהרג מאוחר יותר במלחמה), ועודד אותו להמשיך ולפרסם שירה. לאחר שחרורו מהמוסד חזר לשרת ביחידתו המקורית. תחילה (במרץ 1918) שירת כחודש בארץ ישראל (בגדוד 25 של דיוויזיה 74) בעת שהמערכה על ארץ ישראל הייתה בהפוגה, ולאחר מכן חזר לחזית הצרפתית שם נפצע קשה בראשו וחזר לאנגליה.

לאחר החלמתו הוא המשיך לכתוב שירה, לתת הרצאות והתרועע בין היתר עם הסופרים תומאס הרדי, ג'ון גולסוורתי וא.מ. פורסטר. כמו כן, הוא הפך למעורב בפוליטיקה ותמך בלייבור ובתנועה הסוציאליסטית. בשנת 1928 התפרסם החלק הראשון מששת חלקי האוטוביוגרפיה שלו שנקרא "זכרונות של צייד שועלים". ב-1930 התפרסם "זכרונות של קצין רגלים", וב-1936 "עלייתו של שרסטון". שלושת החלקים אוגדו תחת השם "הזכרונות המלאים של ג'ורג' שרסטון". שלושת החלקים האחרים של האוטוביוגרפיה יצאו במהלך השנים עד שנת 1945. בתקופה זו החלה פרשת האהבים הממושכת שלו עם בן האצילים סטיבן טננט, שנודע לשמצה בשל אורח חייו הפרוע.

לשיריו הראשונים שיצאו לאור לפני המלחמה היה אופי רומנטי. לעומת זאת, השירים ששלח מהחזית חשפו את הזעזוע שעבר עליו וניסו להעביר את המציאות המכוערת של מלחמת החפירות. הוא לא בחל בתיאורי זוועות המלחמה ובחשיפת החולשות שנתגלו בלוחמים. הוא אף הצביע, תוך שימוש באירוניה ובזעם, על האחראים לשליחת החיילים אל מותם, וזאת מתוך אדישות, חוסר מקצועיות ואידאולוגיה עיוורת.^[2] לשירתו, שדגלה בעיקרון שכל דבר ראוי לחשיפה, היה תפקיד בעיצוב של זרם השירה המודרני.

הארכי-נבל

עִם מַג"דים אֵין שִׂיג לי וֹשִׂיחַ,

סַמג"דים אני לא סוֹבֵל;

מֵ"ם פֵ"אים הייתי מַשְׁלִיחַ

בחפֵץ לֵב לעזאזֵל!

למֵ"ם מֵ"מים הייתי שָׂם רֶגֶל

ומַכריז: שמכל הסֶגֶל

האַרכִי-נָבָל -

הוא הרַמטכּ"ל!!

תרגמה: ג. אריוך, מתוך "זכרונות של צייד שועלים".

מעשי זוועה

מאת זיגפריד ששון

מאנגלית: אברהם עוז

סִפַּרְתָּ לִי, שִׁכּוֹר וּמִתְרַבְרֵב,

כַּמָּה שְׁבוּיִים חִסַּלְתָּ. אַיזֶה כֵּף!

בְּלִי שׁוּם חֶמְלָה נִצַּבְתָּ מוּל אוֹיֵב,

וְהוּא מֻשְׁפָּל, נִפְחָד, כַמִּתְחַיֵּב!

וְאֵיךְ הָרַגְתְָ? בֹּוא, אַל תִּצְטנע:

אֶשְׂמַח לִשְׁמֹעַ אֵיךְ אוֹיֵב גּוֹוֵעַ!

תְּחִלָּה הֵם גִּבּוֹרִים, אַתָּה יוֹדֵעַ;

נוֹפֵל פָּגָז - בּוֹרְחִים כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ!.

וּמַה אִתְּךָ? יָדַעְתִּי: בָּא הַקְרָב,

תִּמְצָא דְּרָכִים לִבְרֹחַ: אֵין מַצָּב

שֶׁתִּלָּחֵם: קַפֵּל אֶת הַזָּנָב.

בַּבַּר תַּפְגִּין גְּבוּרָה וְאֹמֶץ רַב.

לאחר המלחמה שימש כעורך של עיתון סוציאליסטי.תמך במפלגת הלייבור, בהמשך כתב מספר ספרים.

ששון מת מסרטן הקיבה ב-1 בספטמבר 1967.

ששון היה בזוגיות עם מספר גברים. הזוגיות הארוכה ביותר הייתה עם סטיבן טננט (אנ'). לאחר שעזב את טננט התחתן עם הסטר גטי בתו של השופט סטיבן גטי (אנ') וממנה נולד לו בנו ג'ורג' (אנ') מדען וחוקר קבלה.

• סיגפריד ששון, זכרונות של צייד שועלים: פרקי זכרונותיו של ג'ורג' שרסטון, תרגום: ג. אריוך, הוצאת זמורה, ביתן, 1990 (למעשה אלו הם "הזכרונות המלאים של ג'ורג' שרסטון" שאוגדו בעברית תחת שם החלק הראשון של הספר).
• פאט בארקר, התחדשות, תרגמה מאנגלית אלינוער ברנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
• סיגפריד ששון, שירי המלחמה הגדולה, תרגום: לי אדר מיטלמן, הוצאה עצמית, 2011.

מדיה וקבצים בנושא סיגפריד ששון בוויקישיתוף

• אתר מקיף אודותיו
• האתר האנגלי של האגודה לזכר סיגפריד ששון
• ארז שוייצר, דברים שבשירה, שיר עם פולני, באתר הארץ, 20 באפריל 2011
• "היסטוריה עתיקה" - ניתוח השיר ותרגומו לעברית באתר "מדרשראם"
• יובל מלחי, פרק 57. המלחמה הגדולה - גיוס ושירה, באתר "קטעים בהיסטוריה", 7 באוגוסט 2012
• עופרה עופר אורן, סיפורו של שיא: "התאבדות בשוחות" - שני שירים על המלחמה שנועדה לסיים את כל המלחמות, בבלוג "סופרת ספרים", 7 בנובמבר 2016
• ערן סבאג, ‏"חיים של אחרים" על סיגפריד ששון, באתר iCast‏, 6 באוגוסט 2013
• יונתן קירשנבאום, ‏משדה הקרב לדף הלבן: המשוררים הבריטים שזעקו כנגד מלחמת העולם הראשונה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 בנובמבר 2018
• סיגפריד ששון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי סיגפריד ששון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• סיגפריד ששון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• זיגפריד ששון (1886-1967), דף שער בספרייה הלאומית
• סיגפריד ששון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• סיגפריד ששון, באתר Discogs (באנגלית)
• סיגפריד ששון, באתר Songkick (באנגלית)