סרט סנאף
סרט סנאף (באנגלית: Snuff film), המכונה בעברית גם סרט לבן, הוא סרט קצר או סרטון קצר המציג מוות אמיתי של אדם (שנגרם על ידי רצח או התאבדות) וזאת באופן מפורש, ללא בימוי של הפעולה או שימוש באפקטים מיוחדים. המונח מתאר ז'אנר שמטרתו בידור או סיפוק מיני בלבד, ואשר צולם בכוונה תחילה לשם אלה ולצורכי הפצה, והכוונה איננה למקרי מוות שצולמו במקרה או לצרכים תיעודיים אחרים[1]. מקרי המוות המתועדים בסרטים המוגדרים כסנאף מלווים לרוב בפעולות כגון אונס או עינויים (המסתיימים במוות). סרטי סנאף מהווים השראה ליצירות קולנוע וספרות רבות מתחומי האימה, תרבות השוליים והמחתרת, מדע בדיוני והקולנוע הדוקומנטרי.
טרמינולוגיה
במקורו, מתאר המונח "סנאף" סרט רצח בעל תוכן פורנוגרפי[2] המופץ במחתרת, אך כיום סרטים רבים המוצגים תחת כותרת זו כוללים מוות לשם בידור בלבד ללא מין, ומופצים בחופשיות יחסית באינטרנט, בעיקר בקרב קהילת משתפי הקבצים. המושג נטבע בשנת 1971 על ידי אד סנדרס, מחברו של ספר שעסק ברצח השחקנית שרון טייט (אשת הבמאי רומן פולנסקי) יחד עם ארבעה אנשים נוספים באוגוסט 1969 על ידי אנשי צ'ארלס מנסון, שעל-פי הספר עסקו בצילום "סרטים אלימים" ופורנוגרפיה. בספר מראיין סנדרס אדם הטוען כי היה חלק מאותה החבורה, ושואל אותו על אודות קיומו של סרט המציג עריפת ראשה של נערה עירומה[3] אשר צולמה, כביכול, על ידי מנסון. המרואיין טוען שסרט הסנאף קיים, אך מודה כי לא צפה בו בעצמו. הסרט עצמו לא נמצא מעולם.
סוגיית אותנטיות הסרטים
יש הטוענים כי תעשיית סרטי הסנאף היא תעשייה מסחרית משגשגת בשל הביקוש הענק לאלימות ויזואלית, המלווה בקלות שבהפצת הסרטים ברשת האינטרנט, אך מנגד הטענה הרווחת היא כי סרטי סנאף אמיתיים אינם קיימים כלל וכי מדובר באגדה אורבנית[4], וכי הסרטים המופצים הם מזויפים. טענה זו התחזקה כאשר נפתחה חקירת FBI על אודות מקורו של אחד מסרטי הסנאף המפורסמים ביותר, "Flower of Flesh and Blood" היפני[5], בעקבות תלונה של השחקן צ'ארלי שין שצפה בחלק ממנו וסבר כי מדובר ברצח אמיתי[6]. בעקבות החקירה אולצו יוצרי הסרט על ידי הרשויות ביפן להוכיח כי הוא מזויף.
הדוגמה הידועה ביותר היא המחלוקת על סרט האימה האיטלקי "שואת הקניבלים" משנת 1980, שבו הייתה אלימות במידה מוגזמת כל כך, מציאותית כל כך, ועם דימויים בלתי ניתנים לצפייה במידה כל כך קיצונית, עד שנפתחה חקירה פלילית כנגד הבמאי, רוג'רו דאודטו (אנ'), בה היה צריך לאתר את השחקנים ששיחקו תפקידי קורבנות בסרט, וכך להוכיח כי הם לא מתו במהלך צילום הסרט.
ניסיונות רבים שנעשו על ידי עיתונאים ועל ידי ה-FBI לאורך השנים במטרה להוכיח כי תעשיית סרטי הסנאף האמיתיים אכן קיימת עלו בתוהו[7].
קיימים מספר מקרים בהם אנשים הורשעו ביצירת סרט סנאף. דוגמה לכך היא המקרה של ארנסט דיטר קורצן וסטפן מייקל מאן, גרמנים שחטפו בשנת 1997 צעירה גרמניה ממוצא טורקי, בת 21 מקלן, בשם ג'וליה אקפינר, שעבדה כזונה. הם אנסו ורצחו אותה לעיני המצלמות מתוך כוונה למכור את הסרט ב-16 אלף דולר בארצות הברית[8].
לעיון נוסף
- ירון סבוראי, תומאס יוז, "אלי המוות", הוצאת אור-עם, 1999.
- פול וון סטוטצל (בימוי), "סנאף: תיעוד על רצח מול המצלמה", ,2008, IMDb
"Does Snuff Exist?", פרק בסדרה הדוקומנטרית "The Dark Side of Porn" (אנ'), 2006- 8 מ"מ (סרט בכיכובו של ניקולאס קייג'), וואלה! סרטים.
- Alyse Wax, Snuff: The Biggest Myth In Film, fangoria, 21 במאי 2021
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Kerekes, David & Slater, David (1994). "Killing For Culture: An Illustrated History Of Death Film From Mondo To Snuff". Creation Books
- ^ "snuff film", Dictionary.com
- ^ The Family: The Story of Charles Manson's Dune Buggy Attack Battalion (1971, New Edition, 1990)
- ^ "A Pinch of Snuff", Snopes, 31/10/2006
- ^ "Ginî piggu 2: Chiniku no hana", Overview, IMDb
- ^ "Charlie Sheen", bio, IMDb
- ^ Janine Peterson, The Myth and Meaning of Snuff Films", darklives.com(הקישור אינו פעיל, 23.9.2021)
- ^ Frew, Callum, "Perverts murdered woman for snuff movie", Perverts Murdered Woman for Snuff Movie, The Daily Record, 13/4/1999
| סוגות קולנועיות וסוגי סרטים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| סוגות |
| ||||
| סוגים שאינם סוגות | בי מובי • הנפשה • טלוויזיה • ניסיוני • סטודנטים • סנאף • עצמאי • פולחן • קצר • תלת-ממד • תעמולה | ||||
| שונות | עיבוד קולנועי • סיקוול • פריקוול • ריבוט • רימייק • סרט אבוד | ||||
