פיטונס
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| גובה |
786 מ'  | ||||||
| שטח |
2,909 הקטאר | ||||||
| מדינה |
סנט לוסיה | ||||||
| מיקום |
סנט לוסיה | ||||||
| קואורדינטות | 13°48′25″N 61°04′13″W / 13.807083333333°N 61.070361111111°W | ||||||
  | |||||||
הפיטונס (ספרדית: Pitons) הם שני פקקים געשיים תלולים – שרידיהם של הרים געשיים לחופי מפרץ סופרייר (Soufrière Bay), בסמוך לעיירה סופרייר בדרום-מערב סנט לוסיה באיים הקריביים, הכוללים את הפיטון הגדול (Gros Piton) שגובהו 770 מטר ואת הפיטון הקטן (Petit Piton) מדרום לו, הנישא לגובה של 743 מטר. בין שני ההרים מחבר רכס פיטון מיטאן (Piton Mitan), ובשנת 2004 הם הוכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
האזור היבשתי
קוטר בסיסו של הפיטון הגדול הוא 3 ק"מ ושל הקטן הוא קילומטר בודד, והם שרידיהם של כיפות עשויות לבה שנוצרו בשוליו של הר געש אנדזיטי (אחד או יותר) שהתמוטט לפני כ-300,000 שנים, ועברו תהליכי בליה. שני ההרים שוכנים מעל קלדרה גדולה בקוטר של שבעה ק"מ, שחלקה תת-ימי. האזור הוא דוגמה לאופי ולהיסטוריה של פעילות געשית אנדזיטית לאורך קו המפגש בין לוחות טקטוניים המכונה הקשת הגעשית של האנטילים הקטנים. שני ההרים דומים זה לזה בגודלם, במידותיהם ובאופן היווצרותם, תופעה שאין לה אח ורע בשום מקום בעולם. ההרים נמצאים במרכזו של "אזור הניהול של הפיטונס" (Pitons Management Area או PMA), ששטחו הכולל עומד על 2,909 הקטאר. במקום אזור גאותרמי ובו מעיינות חמים, שרידים של זרמי לבה פירוקלסטיים, קלדרות ופתחים מהם מבעבעת גופרית.
הצמחייה באזור אופיינית ליער הגשם הטרופי וליער הגשם הממוזג, ועל שני ההרים השתמר החורש הטבעי בזכות מדרונותיהם התלולים והבלתי נגישים. לפחות 148 מיני צמחים זוהו בפיטון הגדול ו-97 על הפיטון הקטן וברכס המפריד ביניהם. הפאונה כוללת מספר מיני עופות, עטלפים, זוחלים, מכרסמים ודו-חיים, וכן מין של אופוסום, כולם אנדמיים.
בתחומי אזור השימור מתגוררים כ-1,500 תושבים שעיסוקם המסורתי בחקלאות נמצא בנסיגה. תחת זאת מתפתח במקום ענף של תיירות אקולוגית ומבקרים בו כ-200,000 איש מדי שנה.
האזור הימי
שטח של 875 הקטאר במימי הים הקריבי הסמוכים, שצורתו כשל רצועה באורך של 11 ק"מ וברוחב של עד קילומטר בודד, כלול בתחומי האזור המוגן. המדף היבשתי שוקע למעמקי הים במקום זה בצורת מדרון תלול, והוא מכוסה בסלעים ובחול. כ-60% מהשטח מכוסים בשוניות אלמוגים, והמקום הוכרז כשמורת טבע ימית ב-1986. בחלק הימי של אזור השימור נסקרו, בין היתר, 168 מיני דגים, 60 מיני צורבים, שמונה מיני רכיכות, 11 סוגים של קווצי עור ו-15 סוגי פרוקי-רגליים. סמוך לחופים נצפו גם צבי ים, ויונקים ימיים כמו גלובי שחורים וכרישים לווייתניים.
קישורים חיצוניים
