פרידה קאלו

פרידה קאלו
Frida Kahlo

לידה	6 ביולי 1907 Coyoacán, מקסיקו
פטירה	13 ביולי 1954 (בגיל 47) Coyoacán, מקסיקו
שם לידה	Magdalena Frida Carmen Kahlo
מקום קבורה	קויואקאן
תחום יצירה	ציור, יומן, Mexican painting
זרם באמנות	סוריאליזם, ריאליזם קסום
יצירות ידועות	Still Life: Pitahayas, The Two Fridas
בן או בת זוג	דייגו ריברה (21 באוגוסט 1929–6 בנובמבר 1939) דייגו ריברה (1940–1954)
חתימה

פרידה קאלו (בספרדית: Frida Kahlo;‏ 6 ביולי 1907 – 13 ביולי 1954; נולדה תחת השם מגדלנה כרמן פרידה קאלו אי קלדרון, Magdalena Carmen Frida Kahlo y Calderón) הייתה ציירת מקסיקנית, שנודעה בעיקר בזכות הדיוקנים העצמיים שלה.^[1]

חייה של קאלו החלו ונגמרו בקויואקן (אנ'), בביתה שהיה ידוע כבית הכחול. תאריך הלידה שהיא הציגה היה 7 ביולי 1910, אבל תעודת הלידה שלה מציגה 6 ביולי 1907. קאלו רצתה, כביכול, ששנת הלידה שלה תהיה השנה בה התחילה המהפכה המקסיקנית, כך שהחיים שלה החלו עם לידתה של מקסיקו המודרנית. עבודתה נחגגת במקסיקו כסמל של מסורת לאומית ומקומית, ועל ידי פמיניסטיות לתיאור בלתי מתפשר של החוויה הנשית.^[2]

קאלו היא בתו של קארל וילהלם קאלו (אנ') (1871–1941), צלם גרמני נוצרי-לותרני ידוע, יליד העיר פפורצהיים, בחבל באדן-וירטמברג שבגרמניה. קאלו האב היגר למקסיקו, שינה את שמו לגיירמו ונשא לאישה את מתילדה קלדרון (אמה של פרידה), מסטיסה מקסיקנית (ממוצא אינדיאני ספרדי). קאלו טענה כי אביה ממוצא יהודי, אבל לא נמצאה ראיה לנכונותה של הטענה הזו.

קאלו גדלה בבית ששילב בין רב-תרבותיות, פתיחות ליברלית ונטיות בוהמיות מצד אביה, לבין מסורת שמרנית וקתוליות אדוקה מצד אמה.

בילדותה נפגעה קאלו ממחלת הפוליו, שהותירה אותה נכה. בגיל 18 נפגעה קשה בתאונת דרכים, כשחשמלית התנגשה באוטובוס שבו נסעה. אחרי התאונה הייתה מרותקת למיטתה במשך חודשים ארוכים וסבלה מנכות כל חייה. נכותה התבטאה בתקופות חוזרות ונשנות של מגבלות תנועה קשות ובכאבים כרוניים. קאלו נותחה פעמים רבות בניסיון לשפר את מצבה, חלק מן הניתוחים הצליחו, אך גרמו לה לכאבים קשים. מעט לפני מותה נכרתה רגלה. ניסיונותיה להיכנס להיריון לא צלחו, והיא מתעדת את הלידה שלא חוותה לפחות באחד מציוריה. פרשנות מאוחרת יותר מייחסת לה בחירה שלא ללדת ילדים, על מנת שלא לאבד את בעלה, דייגו ריברה.

קאלו נולדה אל תוך המהפכה המקסיקנית, כאשר העם התקומם נגד הרודן פורפיריו דיאס ורוחות חדשות של רנסאנס תרבותי, כלכלי וחברתי החלו נושבות בארץ מולדתה. רקע זה הניב את אופייה העצמאי, המרדני, בעל הנטיות הדרמטיות. היא הזדהתה ותמכה לאורך חייה הבוגרים במהפכה הקומוניסטית. היא ובעלה, הצייר המקסיקני הנודע דייגו ריברה, היו מידידיו הקרובים של לאון טרוצקי, וסייעו לו כשמצא מקלט במקסיקו; בין קאלו לטרוצקי התפתח קשר רומנטי נסתר במשך תקופה קצרה. קאלו ניהלה מאבק מתמיד לשוויון ולצדק חברתי, והתנגדה למעורבות ארצות הברית בארצה.

חייה עם דייגו ריברה, שהיה מבוגר ממנה בעשרים שנה, היו יצריים מאוד, עתירי עליות ומורדות ומלאי בגידות הדדיות. קאלו התבטאה לגביהם: "שתי תאונות קשות התרחשו בחיי, תאונת הדרכים והנישואים לריברה". בשנות נישואיהם בגד בה ריברה בגלוי, חי במקביל עם נשים נוספות ואף נולדו לו מהן ילדים. קאלו, בהיותה ביסקסואלית, ניהלה אף היא רומנים הן עם גברים והן עם נשים. השניים התגרשו בשנת 1939 לאחר 13 שנות נישואים, למרות שעדיין אהבו זה את זה, ושמרו על סוג של ידידות.^[3]

שלושה חודשים לאחר ניסיון התנקשות ביריות שלא צלח, נרצח טרוצקי בתקיעת גרזן לתוך גולגולתו. פרידה התמוטטה כליל. היא עצמה הייתה בגדר חשודה וביתה נבזז. היא טסה אל ריברה לסן פרנסיסקו והחליטה להינשא לו בשנית. הם נישאו בשנית בשנת 1940, ביום הולדתו ה-54 של ריברה. ממועד זה גבר הביטחון העצמי של קאלו בזכות עצמאותה הכספית והמינית.

פרידה קאלו נפטרה בשנת 1954, כשהיא בת 47 בלבד. לאחר מותה, הפכה ממשלת מקסיקו את הבית שבו נולדה, גדלה ומתה למוזיאון על שמה.

בחייה נחשבה לאמנית שולית, בין היתר בשל מערכת היחסים המורכבת עם בעלה, שהאפיל עליה הן ביחסי הציבור שלו והן בכריזמה שסייעה לו לקדם את שמו כאמן, לעיתים על חשבון המוניטין של אשתו. עולם האמנות הכיר בה כציירת ייחודית ומחוננת רק לאחר מותה, והיא נחשבת כיום למושא הערצתם של רבים מחובבי האמנות בעולם. עבודותיה מוצגות בטובי המוזיאונים בעולם. הזמרת מדונה, שרכשה אחד מהדיוקנים העצמיים של פרידה קאלו, הציתה אף היא עניין מחודש בעבודותיה של הציירת.

הציורים של קאלו – רבים מהם דיוקנים עצמיים, אולי משום הצורך להביע מסר שלא הובע בצילו של בעלה הדומיננטי, ואולי משום שעולמה הוגבל במשך שנים רבות למיטתה בלבד - מוצגים במיטב המוזיאונים בעולם.

תערוכת היחיד הראשונה שלה התקיימה בנובמבר 1938, בגלריה "ג'וליאן לוי" בניו יורק. היצירות סבבו סביב שאלת השאלות – איפה נמצא האני. קאלו חקרה את זהותה הגנאלוגית ויצרה סדרת עבודות שבוחנת את ילדותה ואת המעבר מילדה לאישה.

ב-2002 יצא לאקרנים סרט ביוגרפי על אודות חייה, "פרידה".

בשנת 2017 עלתה בתיאטרון "הבימה" הצגה בשם "פרידה", המגוללת את סיפור חייה.

• פרידה קאלו, פרידה קאלו – יומן, אמנות, חיים, תרגם – יורם מלצר, הוצאת מודן, 2003
• היידן הררה, פרידה: ביוגרפיה של פרידה קאלו, כנרת זב"מ, 2005
• אנדריאה קתנמן, פרידה קאלו: 1907–1954 כאב ותשוקה, הוצאת ספרי טאשן
• קייט פנקהרסט, ספורן של נשים מפלאות ששנו את העולם, הוצאת סיגליות, 2018. תרגום: חנה לבנת. (הספר בקטלוג ULI)
• איסבל סנצ'ז וגארה, פרידה קאלו (קטנות-גדולות), תל אביב: הוצאת צלטנר, 2019. תרגום: יהודה אטלס. (הספר בקטלוג ULI)

מדיה וקבצים בנושא פרידה קאלו בוויקישיתוף

• פרידה קאלו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• פרידה קאלו, ברשת החברתית Goodreads
• על ספר לילדים אודות פרידה קאלו, באתר "הדרך למעלה"
• האם בעלה של פרידה קאלו סייע למותה?, באתר וואלה, 11 ביולי 2004
• ד"ר דנה אשכנזי, ‏העולם על פי פרידה קאלו, באתר GoTravel
• נעמי שוורץ, ציירי לך שפם: פרידה קאלו, באתר "הדרך למעלה"
• הגרדיאן וג'ואנה מורהד, תמונות בחיי נישואים - פרידה קאלו ודייגו ריוורה, באתר הארץ, 8 ביולי 2011
• דניאל ראוכוורגר, פרידה קאלו - סודות ממעמקי המלתחה, באתר הארץ, 25 בינואר 2013
• אבישי מתיה, 60 למותה: פרידה קאלו חיה היום יותר מאי פעם (אורכב 05.08.2017 בארכיון Wayback Machine), באתר מעריב אונליין, 16 ביולי 2014
• אורלי גונן, פרידה קאלו: המקסיקנית הראשונה שמכרה לצרפתים
• פרידה קאלו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• דליה בכר, ציטטה ודימוי ביצירתה של פרידה קאלו: "דיוקן-עצמי בשיער גזוז".
• פרידה קאלו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פרידה קלו (1907-1954), דף שער בספרייה הלאומית