קהילת יהודי באדן-וירטמברג

קהילת יהודי באדן-וירטמברג התגבשה בתחומי המדינה הפדרלית באדן-וירטמברג שבדרום גרמניה החל מהמאה ה-11. תולדות הקהילה כוללות עליות ומורדות כפועל יוצא מן המאורעות שהתרחשו בשטחי המדינות המארחות.

המדינה הפדרלית באדן-וירטמברג נמצאת בדרום מערב גרמניה. היא הוקמה בשנת 1952 לאחר איחוד הרפובליקות וירטמברג ובאדן. רפובליקת באדן התקיימה בין השנים 1918 – 1952. קדמו לה הדוכסות הגדולה של באדן שהתקיימה בין השנים 1806 – 1919 ומרקיזות באדן שהתקיימה בין השנים 1112 – 1803. רפובליקת וירטמברג התקיימה בין השנים 1918- 1952. קדמו לה ממלכת וירטמברג (1806-1918), נסיכות הבוחר מווירטמברג (1803 – 1806), דוכסות וירטמברג (1495 – 1803) ורוזנות וירטמברג כחלק מהאימפריה הרומית הקדושה (1083 - 1495).

בין המאה ה-13 למאה ה-18

יהודי באדן

העדויות הראשונות לקיומם של יהודים ביישובים שונים במרקיזות באדן מתוארכות למאה ה-13.

במאה ה-14 היו קיימות קהילות יהודיות רבות במרקיזות באדן. היהודים עסקו בעיקר במסחר, במתן הלוואות ובניהול בתי עבוט, עיסוקים שהיו אסורים על הנוצרים. במהלך מגפת המוות השחור, בין השנים 1348 - 1349, היהודים הואשמו בהרעלת בארות ובאחריות לפרוץ המגפה. הקהילות הושמדו או גורשו. היהודים הורשו לחזור למרקיזות בתחילת המאה ה-16. במשך מאתיים השנים הבאות הם גורשו והוחזרו לסירוגין.^[1]

בשנת 1722, פרסם הרוזן של קרלסרוהה כתב חסות מיוחד למשך 30 שנה, שקבע בין היתר כי זכות ישיבתם של היהודים במקום מותנית בבעלות על רכוש ששוויו 500 גילדן לפחות. בשנת 1723 נפתח בית קברות יהודי בעיר. בשנת 1725 כבר היה ברשות הקהילה בית כנסת עם מקווה ובניין נוסף.

יהודי וירטמברג

קיימות עדויות לקהילה יהודית בעיר היילברון כבר במאה ה-11. לפני פרוץ המגפה השחורה, בשנת 1348, היו קיימות באזור 65 קהילות יהודיות.

לאחר הגירוש והטבח שבאו בעקבות המגפה, יהודים התחילו לחזור במספרים קטנים בסוף המאה ה-14. תחילה הם שילמו מיסים ישירות לדוכס וירטמברג ולאחר מכן לערים בהן הם התגוררו. המיסים הכבדים גרמו ליהודים רבים לעזוב. צו שפורסם בשנת 1521 הורה על גירוש היהודים מכל שטחי הדוכסות. למרות שבאופן רשמי היה אסור ליהודים להתגורר ולעבוד באופן קבוע בשטחי הדוכסות, קיימות עדויות לנוכחותם ולפעילותם של יהודים בודדים שקיבלו היתרים מיוחדים לעסוק במסחר ובמתן הלוואות.^[2]

המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20

יהודי באדן

לאחר הקמת הדוכסות הגדולה של באדן בשנת 1806, מעמדם של יהודי החסות השתפר. בצו החוקתי הראשון שניתן ב-14 במאי 1807, הדת היהודית הוכרזה כדת מוכרת, שנה לאחר מכן, הצו השישי העניק ליהודים זכויות אזרחיות מוגבלות מאוד. הצו התשיעי שפורסם ב-13 בינואר 1809 התיר ליהודים להקים קהילות שהוכרו על ידי המדינה כארגונים לכל דבר, דרש מהם לאמץ שמות משפחה קבועים, אך עדיין הגביל את זכויותיהם האזרחיות. הקהילות שהוקמו היו כפופות לוועד העליון של יהודי באדן (Oberrat der Israeliten Badens) שמושבו בקרלסרוהה. בשנת 1809 מונה הרב אשר לואב לתפקיד הרב הראשי של באדן. הוא כיהן בתפקידו עד למותו בשנת 1837. הניסיון להעניק ליהודים זכויות אזרחיות מלאות נתקל בהתנגדות עזה מצד גופים ושכבות אוכלוסייה שונים.

החל משנת 1820 היהודים הורשו לעסוק ברפואה ובעריכת דין. בשנת 1862 היהודים קיבלו שוויון זכויות מלא והורשו להתיישב בכל הערים בדוכסות הגדולה. הם נבחרו לפרלמנט הדוכסות הגדולה ויכלו להיבחר למועצות העירוניות. השופטים היהודים הראשונים בבתי המשפט מונו בשנת 1890.^[3]

בשנת 1862 חיו בדוכסות הגדולה של באדן 24,099 יהודים ב-221 יישובים בהם התקיימו 123 קהילות.

בשנת 1878 חל פילוג בין הקהילה האורתודוקסית לקהילה הרפורמית בקרלסרוהה לאחר שבשנת 1875 הוכנס עוגב לבית הכנסת החדש בעיר.

יהודי וירטמברג

ההתיישבות היהודית בווירטמברג חודשה במאה ה-18 כאשר היהודים הורשו להשתתף בירידים ולעסוק במסחר. מאוחר יותר הם הורשו להתיישב באופן קבוע על אדמות הדוכס ובאזורים מוגבלים אחרים בדוכסות.

בשנת 1808 הורשו להתגורר בשטוטגרט רק יהודים בעלי רכוש בשווי של עשרים אלף גילדן.^[4] חוק שפורסם ב-18 ביולי 1819 קבע שעל כל יהודי לשלם מס של שנים עשר פלורינים לצורך הגנתו.

בשנת 1828 הוענק ליהודים שוויון זכויות. נחקק חוק שחייב ילדים יהודים של בעלי חנויות ובעלי מלאכה לקבל חינוך חילוני. החוק התיר ארגון קהילות מקומיות ובשנת 1831 הוקם ועד מרכזי בשטוטגרט שפעל תחת פיקוח ממשלתי והרב הראשי נחשב עובד מדינה.

אוטונומיה מלאה הוענקה ליהודים בשנת 1912. האוכלוסייה היהודית בווירטמברג גדלה מ־8,918 נפש בשנת 1828 ל־11,916 בשנת 1925 והייתה מאורגנת בחמישים ואחת קהילות.

הרייך השלישי ותקופת השואה

בתקופה שלאחר הקמת הרייך השלישי יהודים רבים ברפובליקת באדן וברפובליקת וירטמברג היגרו לארצות אחרות והיו שעלו לארץ ישראל.

התקופה התאפיינה בחוסר שביעות רצון בקרב ההנהגה הנאצית הבכירה מהקצב האיטי שבו התנהלו ההגירה היהודית מגרמניה, ודחיקת רגלי היהודים מעיסוקים שונים וערעור מעמדם. בכל ערי וירטמברג ובאדן נערכו פוגרומים, בתי כנסת נהרסו או נשדדו ורכוש יהודי הוחרם על ידי השלטונות. בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 נערך בכל רחבי הרייך השלישי פוגרום יזום ומתואם היטב ביהודים שזכה לכינוי "ליל הבדולח". בפוגרום נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברות יהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, לעיתים על-פי רשימות מוכנות מראש, ונשלחו למחנות ריכוז. באוקטובר 1940 נשלחו יהודי וירטמברג ובאדן, שעדיין נותרו בעריהם, כגון יהודי קונסטאנץ ופרייבורג למחנה המעצר גירס בצרפת. חלקם מתו במחנה וחלקם נשלחו משם למחנות ההשמדה סוביבור ואושוויץ. יהודי היילבורן נשלחה למחנות הריכוז וההשמדה דכאו, טרזיינשטט, אושוויץ ואחרים. שטוטגרט שימשה תחנהת מעבר בה רוכזו יהודים מאזור וירטמברג וממנה יצאו הרכבות למחנות ההשמדה.

בעת הקמת המדינה הפדרלית באדן-וירטמברג בשנת 1952, חיו בשטחה רק מאות בודדות של יהודים. הקהילה גדלה מעט בשנים שלאחר התפרקות ברית המועצות הודות להגירת יהודים מתחומה.

המאה ה-21

במדינה הפדרלית באדן וירטמברג קיימות שתי קהילות יהודיות: קהילת יהודי באדן (בגרמנית Israelitische Religionsgemeinschaft Baden) והקהילה היהודית של וירטמברג (בגרמנית Israelitische Religionsgemeinschaft Württembergs). מרכזה של קהילת באדן נמצא בקרלסרוהה וכפופות לה עשר קהילות. בשנת 2020 הקהילה מנתה 5,132 חברים.

מרכזה של קהילת וירטמברג נמצא בשטוטגרט והיא מונה 2,786 חברים.

ראו גם

• קהילת יהודי מנהיים
• אולם (עיר) (הפרק יהודים)
• וירטמברג (הפרק יהודים)
• לודוויגסבורג (הפרק יהודים)
• היידלברג (הפרק יהדות היידלברג)
• באדן-באדן (הפרק יהדות העיר)
• זולצבורג (הפרק הקהילה היהודית)
• ברייזאך (הפרק יהדות ברייזאך)
• קיפנהיים (הפרק יהדות קיפנהיים)
• קונסטאנץ (הפרק יהדות קונסטאנץ)
• יהדות היילברון
• יהדות קרלסרוהה
• קהילת יהודי לאופהיים
• הקהילה היהודית בשטוטגרט
• הקהילה היהודית באפינגן

קישורים חיצוניים

https://www.freiburg.de/pb/site/Freiburg/get/params_E931951368/1154956/Tour_of_Jewish_Freiburg.pdf

הערות שוליים