רואנדה-אורונדי
| |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר |
מונרכיה כפולה תחת בשלטון בלגי | ||
| שפה נפוצה | צרפתית, קיניאוורנדה, קירונדי, סוואהילי | ||
| עיר בירה | בוג'ומבורה 3°22′48″S 29°21′27″E / 3.38°S 29.3576°E | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| מנדט חבר הלאומים | 20 ביולי 1922 | ||
| פירוק | |||
| הענקת עצמאות | 1 ביולי 1962 | ||
| ישות קודמת |
 מזרח אפריקה הגרמנית | ||
| ישות יורשת |
 רואנדה בורונדי | ||
| שונות | |||
 | |||
רואנדה-אורונדי (בצרפתית: Ruanda-Urundi; בהולנדית: Roeanda-Oeroendi) הייתה ממלכה באזור האגמים הגדולים של אפריקה, שנמצאה תחת שלטון בלגי קולוניאליסטי. האזור, שהיה חלק ממזרח אפריקה הגרמנית, נכבש ב-1916 על ידי כוחות בלגים וקונגולזיים, במסגרת המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה. כחלק מחוזה ורסאי עבר לשליטת בלגיה כמנדט מחבר הלאומים ב-1922 ובהמשך כנאמנות. ב-1962 הוענקה עצמאות לאזור כשתי מדינות נפרדות, הרפובליקה של רואנדה וממלכת בורונדי, מה שהביא לסופה של האימפריה הבלגית.
היסטוריה
שתי הממלכות, רואנדה ובורונדי, התקיימו במקום עוד לפני הכיבוש האירופאי של אפריקה. השלטון הגרמני קיבל חסות על רואנדה במסגרת ועידת ברלין של 1884 וב-1890 החליטו המעצמות האירופיות לכלול את רואנדה ובורונדי בשטח ההשפעה של האימפריה הגרמנית. הגרמנים, שכוח האדם שהשקיעו בשליטה באזור היה קטן מאוד, חדרו לאזור בהדרגה. הם שלטו באופן עקיף תוך הסתמכות על האצולה המקומית ועל מלכי שתי הממלכות, שהסכימו לקבל את חסות הגרמנים כהגנה מפני מדינות שכנות ובהן בוגנדה. הגרמנים ראו בממלכות חלק ממזרח אפריקה הגרמנית ושימרו את המונרכיה וההיררכיה הקיימת, תוך העדפת שבט המיעוט הטוטסי על-פני ההוטו ומינוים לתפקידים משמעותיים במוסדות השלטון והאדמיניסטרציה, כך החלה להתבסס ההפרדה בין הטוטסי להוטו. הבדלה והפרדה זו נעשתה תוך הבניית תודעה מעמדית בין השתיים, כזו המקבילה לתודעה המעמדית באירופה.
באפריל-מאי 1916 נכבשה ממלכת רואנדה על ידי כוחות בלגים וקונגולזיים וביוני נכבשה בורונדי. הטריטוריה, שנשארה בשליטת הבלגים עד סוף המלחמה ב-1918, הוחזקה על ידי שלטון צבאי. כחלק מחוזה ורסאי עבר החלק העיקרי של מזרח אפריקה הגרמנית לשליטת בריטניה, אך רואנדה-אורונדי, כפולה בשטחה מבלגיה עצמה, עברה לשליטת בלגיה כמנדט מחבר הלאומים ב-1922. המנדט אושרר על ידי הפרלמנט הבלגי רק ב-1924. בניגוד לשלטון מלא, היה המנדט רק פקדון בידי בלגיה שהודרכה לכוון את האומות ולהכינן לעצמאות, ונתון לפיקוח של ועדת חבר הלאומים בז'נבה. ב-1926 החלו הבלגים בסדרת שיפורים באזור, בהם פריסת רשת כבישים ורפורמות חקלאיות, שביססו את כלכלת המקום על כותנה וקפה. עם זאת, סדרת שנות בצורת פגעו קשה באזור וגרמו לעוני, רעב ומחלות.
גם הבלגים, כמו הגרמנים לפניהם, נעזרו בהיררכיה מבוססת על פקידים בכירים משבט הטוטסי. בראש ההיררכיה ניצבו שני מלכים (Mwami), אחד עבור רואנדה ואחד עבור אורונדי ותחתם מנהל מקומי של צ'יפים ותתי-צ'יפים. ככלל, תמיד שלטו טוטסי על הוטו. בשנות השלושים, הגדירו הכובשים הבלגים קריטריונים גופניים להבחנה בין בני טוּטסִי לבני הוּטוּ תוך שימוש ב"אנתרופולוגיה פיזיולוגית" – שיטה בה נמדדו גולגולותיהם של האנשים והוחלט מי משתייך לאיזו קבוצה, בדומה לשיטות שרווחו בתקופה זו באירופה והיוו את המסד התיאורי "המדעי" לתורת הגזע. הטוטסי זוהו כגבוהים יותר, יפים יותר, אינטליגנטים יותר, בעלי אף עדין יותר ומצח פחות רחב מזה של בני ההוטו שהיוו את הרוב. הבלגים השתמשו בשונות זו כדי לאשרר את תפיסתם כי בני הטוטסי חכמים יותר ו"עליונים" על פני ההוטו, וראו בהם גזע עליון. הבלגים התייחסו לטוּטסִי כשותפים מקומיים לשלטון למרות היותם מיעוט באוכלוסייה והנהיגו מדיניות של עבודות כפייה, בעיקר במטעי קפה, תחת פיקוח של בני טוּטסִי. בכך הוחרפה האיבה וחודדו ההבדלים בין הטוּטסִי להוּטוּ. כדי להשתייך לאליטה השלטונית היה צורך להשתייך לכנסייה הקתולית, עובדה שהובילה להתנצרות המונית של האוכלוסייה האפריקאית. בשנת 1929 החליטו הבלגים על איחוד תפקידי הצ'יפים וצמצום במספרם ובהזדמנות זו פוטרו רוב הצ'יפים מבני ההוטו, כך שבשנת 1945 לא נותרו צ'יפים מבני הוּטוּ.
החינוך במושבה הופקד בידי המיסיון הקתולי, שקיבל עצמאות בשטח זה ולא היה כפוף לממשל. רמת החינוך והאוריינות היו נמוכות, בעיקר בקרב ההוטו. לאחר מלחמת העולם השנייה והקמת האומות המאוחדות הועבר השלטון בטריטוריה ממנדט לשטח חסות של האו"ם תחת מועצת הנאמנות של האומות המאוחדות, בניהול בלגי, תוך הבטחה לקידומו לקראת עצמאות. עם זאת, לא הוגדרה מסגרת-זמן לתהליך ההבשלה לקראת עצמאות והמצב נותר כשהיה. בשנות החמישים החלו לפעול תנועות לדה-קולוניזציה של אפריקה בקונגו הבלגית, בפרט תנועתו של פטריס לומומבה בתמיכת מדינות הגוש המזרחי. תנועות אלה השפיעו על הנעשה בטריטוריה הבלגית כולה.
בשנת 1959 התרחשה ברואנדה הפיכה, אשר הונהגה על ידי מנהיג ההוטו, גרגואר קָיִיבּנדָה, שהוביל את המאבק להפלת "המונרכיה של בני הטוטסי". כתוצאה ממאבק זה, העבירו הבלגים את תמיכתם באופן רשמי לבני שבט ההוטו. שינוי זה הביא להגברת המתח הפנימי בין שני השבטים. המתח הגיע לשיא בין השנים 1959–1961 כאשר טבחו בני שבט ההוטו במאות מבני שבט הטוטסי, הסלמה זו הביאה לכך שכ-100,000 פליטים (מבני הטוטסי) ברחו למדינות השכנות (אוגנדה, והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). ב-26 באוקטובר 1961 פירקו הבלגים את ממלכת רואנדה-אורונדי וערכו בחירות, במ'וומהם נבחר קאייבנדה לנשיא רואנדה. ב-1 ביולי 1962 קיבלה הרפובליקה של רואנדה את עצמאותה. מאידך, אורונדי השכנה, הצליחה לשרוד כמונרכיה חוקתית שקיבלה אף היא את עצמאותה ב-1 ביולי 1962.
שלטון
בין 1916 ל-1926 נשלטה רואנדה-אורונדי על ידי נציב מלכותי (commissaire royal) לאחר מכן נשלטה הטריטוריה על ידי המושל הכללי (gouverneur général) של קונגו הבלגית באמצעות סגן מושל (Vice-gouverneur général) שישב בבוג'ומבורה (בירת בורונדי כיום) ותחתיו שני תתי-מושלים תושבים (résidents). תחת הממשל הבלגי התקיימה כאמור היררכיה מקומית שבראשה ניצבו המלכים (Mwami בשפת הקירונדי, צ'יף עליון):
מלכי רואנדה
- יוהי החמישי, מלך רואנדה (מלך מנובמבר 1896 עד נובמבר 1931), הודח על ידי השלטונות הבלגיים
- מוטרה השלישי, מלך רואנדה (נובמבר 1931 - יולי 1959), בנו, מלך רואנדה הראשון שהוטבל לנצרות, הומלך בחסות הבלגים
- קיגלי החמישי, מלך רואנדה (יולי 1959 - ספטמבר 1961), אחיו למחצה של מוטארה ובנו של יוהי
מלך אורונדי
- מואמבוטסה הרביעי, מלך בורונדי, (דצמבר 1915 - אפריל 1966), עד 1929 מלך תחת מועצת עוצרים, בשל גילו הצעיר
קישורים חיצוניים
- רואנדה ואורונדי, אנציקלופדיית מלחמת העולם הראשונה
- רואנדה ואורונדי: לוח זמנים
- ההיסטוריה של בורונדי
- רואנדה-אורונדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
