רוס 248
 | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | אנדרומדה |
| שמות נוספים | HH באנדרומדה, גליזה 905, LHS 549 |
| סוג | ננס אדום |
| בהירות נראית | 12.29 |
| סיווג ספקטרלי | M6 V |
| עלייה ישרה | 112.692 אלפיות שניית קשת בשנה |
| נטייה | −1,592.055 אלפיות שניית קשת בשנה |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 14.79 |
| מרחק |
10.30 ± 0.02 שנות אור 3.16±0.01 פארסק |
| רדיוס | 0.16 רדיוסי שמש |
| מסה | 0.136 מסות שמש |
| עוצמת הארה | פי 0.0018 מהשמש |
| טמפרטורה | 2,799 K |
| מהירות סיבוב | 1.2 ק"מ/שנייה |
| מהירות רדיאלית | −77.764 ק"מ/שנייה |
| תנועה עצמית | 1,617[1] מילי-שניות קשת בשנה |
| היסט | 316.4812 אלפיות של שניות קשת |
| מתכתיות |
0.11  |
  | |
רוס 248 (באנגלית: Ross 248, ידוע גם בשמות HH באנדרומדה, גליזה 905 או LHS 549) הוא כוכב הנמצא כ-10.3 שנות אור ממערכת השמש בקבוצת הכוכבים אנדרומדה והוא הכוכב העשירי הכי קרוב למערכת השמש, אך למרות קרבתו היחסית הוא עמום מדי מכדי צפייה בו בעיניים בלבד. הכוכב הובחן לראשונה בשנת 1926 על ידי פרנק אלמור רוס (אנ').
המסה של הכוכב היא 12% ממסת השמש ורדיוסו כ-16% מרדיוס השמש, אך עוצמת ההארה שלו היא רק 0.2% מעוצמת ההארה של השמש. הסיווג הספקטרלי שלו הוא M6 V, מה שמסווג אותו ככוכב הסדרה הראשית מסוג ננס אדום. רוס 248 מאופיין גם ככוכב הבזק, ולכן קיבל גם ציון של כוכב משתנה, HH באנדרומדה. בשנת 1950 הוא היה הכוכב הראשון שזוהה ככוכב משתנה גם בשל כתמי שמש על פניו, כך שהוא גם משתנה BY בדרקון.[2]
מסלולו של רוס 248 יביא אותו קרוב יותר למערכת השמש בעתיד. בעוד 33,000 שנים הוא יהיה במרחק 3.024 שנות אור, הכוכב הכי קרוב לשמש (ראו גרף) ולאחר מכן שוב יתרחק. כיום השכנים הקרובים ביותר לרוס 248 הם זוג הננסים האדומים גרומברידג' 34 שנמצאים במרחק של כ-1.8 שנות אור ממנו וניתנים לראייה ללא ציוד עזר ככוכב עמום עם בהירות מדרגה 4. במרחק של כ-4.5 שנות אור נמצא זוג הננסים האדומים קרוגר 60 שבהירותם לא מאפשרת לראותם ללא ציוד עזר ובמרחק של כ-5.6 שנות אור נמצאים זוג הכוכבים 61 בברבור שיראו מרוס 248 ככוכב עם בהירות מדרגה 3.2, בהיר בהרבה מכפי שהזוג נראה מכדור הארץ.
קישורים חיצוניים
- רוס 248, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים
- ^ VizieR: LHS 549, LHS Catalogue, 2nd Edition (Luyten 1979)
- ^ S. L. Lippincott: Astrometric search for unseen stellar and sub-stellar companions to nearby stars and the possibility of their detection, Space Science Reviews, vol. 22, p. 168 (1978) (באנגלית)