רוקח
רוקח הוא אדם העוסק ברוקחות - לרוב, בעל תואר בוגר ברוקחות (B.Sc.Pharm), לפחות (או תואר מקביל). רוקח הוא בעל ידע בנושאי מינון, אופן נטילה והשפעות תרופות ואינטראקציות בין תרופות שונות ובינן לבין מזון ותוספים.
בעבר, היו הרוקחים מייצרים בעצמם את התרופות (טבליות, משחות, אבקות וכדומה), כיום הרוקחים כמעט ואינם עוסקים בערבוב וייצור תערובת של רכיבים, היות שהתרופות מיוצרות על ידי חברות לייצור תרופות ועוברות אישור רשמי של חברות רפואיות ומשרדי בריאות שונים. עם זאת, ישנם אנשים העוסקים ברוקחות בעיקר למטרות קוסמטיקה ורפואה טבעית.
תפקידי רוקחות
למקצוע הרוקחות יש מספר פנים:
- רוקח קהילתי - אדם המנפק תרופות על סמך מרשמים הניתנים על ידי רופאים, מספק ללקוחות מידע הקשור לתרופות ולשימוש בהן, ונותן ייעוץ והכוונה תרופתית לגבי תרופות ללא מרשם רופא. מנהל בית מרקחת קהילתי נקרא רוקח אחראי.
- רוקח בתעשייה - אדם שעובד בחברה לפיתוח וייצור תרופות, ואחראי לייצור התרופות הקיימות בשוק. האחראי על אישור, בקרה ורישום תרופות מול משרד הבריאות במפעל תרופות נקרא רוקח ממונה.
- רוקח קליני - בעל תואר שני או Pharm D קליני, העובד בבתי חולים או בקופת חולים כחלק מהצוות הטיפולי ומייעץ לגבי מתן טיפול תרופתי. קיימים גופים פרטיים בישראל שמספקים שרותי רוקחות קלינית לחולים שלוקחים תרופות רבות, סובלים ממחלות רבות וכאלה שההוצאה על הטיפול התרופתי כבדה להם.
- תחומי הפעילות וההתמחות של הרוקח הקליני[1]
- 1. הערכת הטיפול התרופתי במטרה להגיע לטיפול האופטימלי.
- 2. ייעוץ ומתן מידע תרופתי לרופאים, אחיות וחולים.
- 3. מתן המלצות להתאמת תרופות ומינונים לחולה, בהתאם למצבו, אורח חייו, יכולתו הכלכלית ועוד.
- 4. ניטור ומעקב אחר טיפול תרופתי של החולה ועמידתו ביעדים קליניים מתאימים למצבו, להמלצות ולקווים מנחים מקובלים.
- 5. הדרכת החולה להגברת ההיענות לטיפול התרופתי, במטרה למנוע הפסקת טיפול מסיבות כמו תופעות לוואי, אינטראקציות בין תרופות, חוסר יכולת כלכלית ומחסומים אחרים.
- חזון המקצוע הוא כי הרופא יקבע את האבחנה והרוקח הקליני יסיע לו, כמו במקרה של שימוש בריבוי תרופות, או כימיה לא טיפיקאלית של הדם, בהתאמת הטיפול התרופתי לתכונותיו הספציפיות של המטופל.
בישראל
בישראל נדרש רישיון של משרד הבריאות על מנת לעסוק ברוקחות. עד שנת 2012, ניתן הרישיון כמעט באופן אוטומטי לבעלי תואר ראשון ברוקחות מאוניברסיטאות בישראל, אשר סיימו התמחות של שישה חודשים. ביוזמת חבר הכנסת אריה אלדד שונה החוק והחל משנת 2013 נדרשו בעלי תואר ראשון ברוקחות, גם אלו שלמדו בישראל, לעבור מבחן הסמכה לאחר סיום ההתמחות[2]. בינואר 2017 בוטלו מבחני ההסמכה לבוגרי לימודי רוקחות במוסד מוסמך לכך בישראל.[3]. בוגרים שסיימו לימודיהם מחוץ לישראל עדיין מחויבים בבחינת הסמכה.
בישראל ניתן ללמוד רוקחות באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע ובאוניברסיטה העברית בירושלים. בשל מספר מקומות הלימוד המוגבל בישראל יותר ויותר ממקבלי הרישיונות לעיסוק ברוקחות בישראל מסיימים הכשרתם בחו"ל.[4]
בשנים 2005 עד 2013 יותר משליש מהזכאים לרישיון לעיסוק ברוקחות בישראל הם בוגרי לימודים בירדן.[5] באמצע העשור השני של המאה ה-21 הייתה ירידה בכמות המלגות ללימודים בירדן לסטודנטים מהמגזר הערבי בישראל.[4]
בשנת 2019 עמד השכר הממוצע של רוקחים בגופים הציבוריים על 18,000 ש"ח, וקיימים פערי שכר גדולים בין ותיקים וצעירים ובין אזורים שונים.[6] כ-70% מהרוקחים בגופים הציבוריים בישראל הן נשים.[7]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רוקחות קלינית
- ארגון הרוקחות בישראל
- ארגון הרוקחות בישראל - רוקח קליני מהו?
- הסתדרות הרוקחים בישראל-ענף בתי מרקחת
- רן רימון, רוקח הוא לא רק זבן של תרופות. והשכר לא רע, באתר ynet, 29 באוגוסט 2012
- ענבל רואי ורונן בודנרו, דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2019, רוקחים, עמ' 95
הערות שוליים
- ^ חוזר מנכ"ל משרד הבריאות בנושא רוקחות קלינית, מיום 3.6.02
- ^ בג"ץ 4550/13 מתן בהט נ' שרת הבריאות
- ^ קבלת רישיון, משרד הבריאות
- ^ 1 2 דו"ח על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2019, עמ' 99
- ^ רוקחים ערבים בשוק העבודה בישראל, באתר מרכז טאוב
- ^ דו"ח על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2019, עמ' 97
- ^ דו"ח על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2019, עמ' 96
