שביתת נשק
שביתת נשק היא סיומה של מלחמה או עימות אלים אחר, בעקבות הסכמתם של הצדדים הלוחמים על צעד זה.
שביתת נשק היא מצב של מודוס ויונדי, והיא נחותה מהסכם שלום, שלגיבושו נדרשת תקופה ארוכה, של חודשים ואפילו שנים. שביתת הנשק במלחמת קוריאה, שהושגה בשנת 1953, עדיין לא התפתחה להסכם שלום, יותר משבעים שנה לאחר מכן. שביתת נשק גבוהה בדרגתה מהפסקת אש.
שביתת הנשק הידועה ביותר היא זו שהביאה לסיומה של מלחמת העולם הראשונה וחתימת הסכם הכניעה הגרמני ב-11 בנובמבר 1918. לציון שביתת נשק זו מצוין במדינות שונות יום שביתת הנשק.
במהלך שנת 1949 נחתמו ברודוס הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לשכנותיה. הסכמים אלה היוו את סופה הרשמי של מלחמת העצמאות.
במקרים מסוימים מלחמה מסתיימת ללא שביתת נשק כלל, דוגמה לכך היא סיום מצב המלחמה בין ישראל לעיראק במלחמת העצמאות - עיראק סירבה להכיר בישראל על ידי החתימה על הסכם לשביתת נשק ולמעשה באופן רשמי שתי המדינות נמצאות במצב מלחמה.
