שלמה שמיר

שלמה שמיר
	שלמה שמיר, 1949
לידה	15 ביוני 1915; האימפריה הרוסית
פטירה	19 במאי 2009 (בגיל 93); תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
תאריך עלייה	1925
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת הרווארד; אוניברסיטת תל אביב ;
השתייכות	ההגנה; הצבא הבריטי; צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1929–1940 (ההגנה); 1940–1946 (הצבא הבריטי); 1946–1948 (ההגנה); 1948 – אוגוסט 1951 (צה"ל)
דרגה	מייג'ור; אלוף
תפקידים בשירות
	נציג מטעם ההגנה בארצות הברית; מפקד חטיבה 7; מפקד חיל הים; מפקד חיל האוויר;
פעולות ומבצעים
	המרד הערבי הגדול; מלחמת העולם השנייה; מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
	מנהל פוספטים בנגב, מנהל מינהל מקרקעי ישראל

ערך זה עוסק באלוף בצה"ל. אם התכוונתם לעיתונאי, ראו שלמה שמיר (עיתונאי).

שלמה שמיר (15 ביוני 1915 – 19 במאי 2009) היה אחד מ-12 אלופי המטה הכללי הראשון של צה"ל. שמיר היה המפקד השני של חיל הים הישראלי (1949–1950) והראשון שנשא דרגות אלוף בתפקידו זה. היה גם המפקד השלישי של חיל האוויר הישראלי (דצמבר 1950 עד אוגוסט 1951).

ביוגרפיה

שלמה שמיר נולד ברוסיה בשנת 1915 בשם שלמה רבינוביץ'. עלה לארץ ישראל בשנת 1925. בשנת 1929 התגייס לארגון "ההגנה", בתחילה למחלקת הקשר ובהמשך שירת כמפקד פלוגה בפלוגות השדה (פו"ש) ובחי"ש בירושלים. בימי מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט מונה כמפקד הפו"ם בירושלים, בתפקידו זה פיקד על פעולות גמול של ההגנה בכפרים ערביים, כמו הפעולה בלוביה. כן השתתף בעלייה לחניתה, עסק בייצור והעברת נשק ליישובים ברחבי הארץ ובהבאת מעפילים לארץ ישראל^[1].

קריירה צבאית

באפריל 1940 סיים את קורס הטיס האזרחי הראשון שנערך בשדה התעופה בלוד. באותה שנה התנדב לצבא הבריטי. עבר את קורס הקצינים הראשון של מגויסי היישוב בצבא הבריטי ושירת כאיש חיל הרגלים בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה. דוד בן-גוריון מינה אותו ל"מפקד כל החיילים היהודים בצבא בריטניה". בשנת 1946 השתחרר בדרגת רב-סרן, ונשלח מטעם ה"הגנה" לארצות הברית, להחליף את יעקב דורי בראש המשלחת הביטחונית של ההגנה, לשם רכישת ציוד צבאי, מכונות לייצור נשק ושכנוע קצינים אמריקאים לבוא ולסייע לארגון "ההגנה" להפוך לצבא סדיר (ביניהם נמנה הקולונל דוד מרכוס, שנתמנה לאחר מותו כאלוף בצה"ל).

בפברואר 1948 קרא לו בן-גוריון לחזור לארץ לשם הקמת חטיבה ניידת שחלקה משוריינת שתפרוץ את הדרך לירושלים. הוא נתמנה כמפקדה הראשון של חטיבה 7, שהקים מאפס בזמן שיא, ופיקד על קרבות החטיבה בחזית ירושלים, בקרב על קרבות לטרון שלא צלחו, אך הסתיימו בפריצת הדרך העקיפה לירושלים שכונתה דרך בורמה. קרבות לטרון שימשו במשך השנים רקע לעשרות ספרים ומאמרי פרשנות, ודורות של מפקדים ולוחמים חונכו על לקחיהם. בשנת 1982 הוציא לאור ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי ספר מחקר מקיף על הקרבות - "לטרון - המערכה על הדרך לירושלים"^[2]. בספר טען שבקרבות היו שורה של מחדלים שלהם הייתה אחראית מפקדת החטיבה בראשות שלמה שמיר. בשנת 1987 מינה קצין חינוך ראשי, תא״ל נחמיה דגן קצין ביחידת מורשת קרב, כדי שיבדוק מחדש את פרשת הקרבות בלטרון, בעקבות פניות של שמיר^[3]. שמיר מצדו פרסם את גרסתו לאירועים בספרו "...בכל מחיר - לירושלים", שיצא לאור ב-1994.

עם סיום המלחמה הוצע לו תפקיד הרמטכ"ל אך הוא סירב. שמיר שירת כראש מת"מ (המחלקה לתפקידי מטה) ואחר כך כמפקד חזית ב' (חזית המרכז, שאוחדה מאוחר יותר עם חזית ג', חזית המזרח, לפיקוד המרכז). ב-16 במאי 1949 מונה לתפקיד מפקד חיל הים. בתפקיד זה החליף הן את פול שולמן והן את גרשון זק, ממנו נטל את תפקיד מנהל שירות הים, ששולב בתפקיד מפקד החיל. בתקופתו התגבש והתעצם החיל, נקבעו מסגרות ארגוניות ותוכנן רכש של כלי שיט שבמסגרתו הגיעו פריגטות וספינות טורפדו. ב-14 בדצמבר 1950 הוחלף על ידי מרדכי (מוקה) לימון ומונה למפקד חיל האוויר^[4]. בתקופת כהונתו הוקם מערך הנ"מ ונבנה בסיס חצור. באוגוסט 1951 העביר שמיר את הפיקוד על החיל לחיים לסקוב, ופרש מצה"ל.

קריירה אזרחית

בשנת 1952 מונה שמיר למנכ"ל חברת "פוספטים בנגב", שעסקה בכריית פוספטים באזור הנגב. הוא עמד בראשה עד סוף 1962 והתפטר בעקבות מיזוגה עם חברת "דשנים וחומרים כימיים"^[5]. בתקופה זו שימש גם בדירקטוריון בחברות "מקורות נפט" ו"דשנים" ועמד בראש "המועצה הלאומית לתעופה אזרחית"^[6], שקדמה לרשות התעופה האזרחית. בשנים 1964–1967 היה מנהל מינהל מקרקעי ישראל^[7], ולאחר מכן ניהל את חברת הגז "פזגז". היה סגן היושב ראש של ארגון האווירונאוטיקה העולמי.

בגיל 55 השלים שמיר בחינות בגרות וסיים תואר שני במדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, וכן השתתף בתוכנית המנהלים AMP באוניברסיטת הרווארד.

ימים ספורים לפני מותו עוד עסק שמיר בכל תחביביו ובהם ציור ונגינה בפסנתר. בראיון האחרון שהעניק ל"ידיעות אחרונות" בערב ראש השנה תשס"ט, נשאל אם הוא פוחד מהמוות. בתשובה ענה: "אני פוחד מהאפשרות להיות במצב של חוסר אונים, של צמח. התקווה שלי שאחרי 150 אמות בריא".

שלמה שמיר נפטר ביום שלישי, 19 במאי 2009, כשהוא משאיר אחריו בת יחידה, יעל. שמיר היה נשוי לשופטת מינה שמיר עד למותה ב-1996^[1].

ספרים ומאמרים

"...בכל מחיר - לירושלים", תל אביב: הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"ד-1994.
"שלושה נסים ודגל עברי בצבא הבריטי", תל אביב: הוצאה לאור תשע"ד-2014, 343 עמ', מסת"ב 978-965-555-748-0
הימאים עשו עלי רושם עז, 'מערכות ים' ל"ז-ל"ח, קובץ העשור לחיל הים, יולי 1958, עמ' 21.
חיל מוצא את יעודו, ימים עלי ימים - מערכות חיל הים, מפקדת חיל הים, ספטמבר 1974, עמ' 15.

קישורים חיצוניים

על חלקו של שמיר בעיצוב דרגות צה"ל ראה דרגות צה"ל
כתבה וריאיון עם שמיר, באתר חיל האוויר הישראלי
עילי אלוני, ‏פרידה מאחרון אלופי תש"ח, באתר חיל האוויר הישראלי
מפקדי חיל הים, באתר חיל הים הישראלי
שלמה שמיר (1915-2009), דף שער בספרייה הלאומית
שרון הרפז, ראיון עם אלוף שלמה שמיר, 'בין גלים' 171-170 יוני 1987, עמ' 42.
מרדכי בר-און, שלמה סלע וניר מן – "ריאיון עם אלוף שלמה שמיר: עִם הצבא הבריטי ונגדו", בתוך: ניר מן (עורך), עלי זית וחרב, כרך ט', ירושלים: כרמל והעמותה לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי, 2009, עמ' 110-95

הערות שוליים

^ ¹ ² מת שלמה שמיר, מפקד חטיבה 7, חילות הים והאוויר, באתר הארץ, 20 במאי 2009
^ דן עומר, ספר - שיירות פרצו בדרך אל העיר - "לטרון" מאת אריה יצחקי, כל העיר, 23 באפריל 1982
^ שלום ירושלמי, מונה קצין בודק לקרב לטרון, כל העיר, 30 באוקטובר 1987
^ נתן דונביץ', נתמנו מפקדים חדשים לחילות הים והאויר, הארץ, 15 בדצמבר 1950
^ שמיר התפטר בגלל מיזוג חב' הפוספטים עם "דשנים" , קול העם, 27 בדצמבר 1962
אלוף שמיר יתפטר מחי הפוספטים, על המשמר, 20 בדצמבר 1962
^ המצב בנמל לוד במועצת התעופה, הארץ, 12 בינואר 1969
^ אלוף שלמה שמיר - מנהל מינהל מקרקעי ישראל, הַבֹּקֶר, 15 ביוני 1964

[הארץ-1] ¹ ² מת שלמה שמיר, מפקד חטיבה 7, חילות הים והאוויר, באתר הארץ, 20 במאי 2009

[2] דן עומר, ספר - שיירות פרצו בדרך אל העיר - "לטרון" מאת אריה יצחקי, כל העיר, 23 באפריל 1982

[3] שלום ירושלמי, מונה קצין בודק לקרב לטרון, כל העיר, 30 באוקטובר 1987

[4] נתן דונביץ', נתמנו מפקדים חדשים לחילות הים והאויר, הארץ, 15 בדצמבר 1950

[5] שמיר התפטר בגלל מיזוג חב' הפוספטים עם "דשנים" , קול העם, 27 בדצמבר 1962
אלוף שמיר יתפטר מחי הפוספטים, על המשמר, 20 בדצמבר 1962

[6] המצב בנמל לוד במועצת התעופה, הארץ, 12 בינואר 1969

[7] אלוף שלמה שמיר - מנהל מינהל מקרקעי ישראל, הַבֹּקֶר, 15 ביוני 1964

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
כללי	התנדבות היישוב לצבא הבריטי • היישוב במלחמת העולם השנייה • הבריגדה היהודית • לוי בנימין - מפקד הבריגדה • הפלמ"ח • צנחני היישוב • מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי • שבויי היישוב במלחמת העולם השנייה • הרבנים הצבאיים • אות ההתנדבות
היחידות	פלוגת ההובלה 462 • פלוגת הנדסה 745 ("סולל בונה") • מתנדבי היישוב בחיל החפרים • מתנדבי היישוב בבאפס • הרגימנט הארץ-ישראלי • חיל העזר לנשים • פלוגת מובילי המים 148 • יחידת הקומנדו 51 • קבוצת החקירה המיוחדת
אתרים	פיוג'י • טרוויזיו • בריזיגלה • המערכה על נהר סניו • בית הקברות הצבאי ברוונה
אישים	משה שרת • יוסף אלמוגי • יצחק בן-אהרן • מרדכי מקלף • עזר ויצמן • חיים הרצוג • אהרן רמז • חיים לסקוב • מאיר זורע • שלמה שמיר
ראו גם פורטל היישוב