הכרת תודה
הכרת תודה, הכרת טובה, תודה, אסירות תודה, הודיה או הערכה היא רגש או עמדה המכירה בתועלת שהתקבלה או תתקבל, או הבעתם של רגש או עמדה אלו. הבעת תודה נחשבת לאחד מכללי הנימוס בחברות רבות.
תודה בתרבות
תודה היא אחד המושגים או אחת החוויות המשמעותיות והמוערכות ביותר בדת[1] בפילוסופיה[2] ובספרות, ונחשבת כבר מאות שנים למידה טובה, לפעילות רצויה או הכרחית מבחינה מוסרית או למצווה דתית[3].
חקר התודה בפסיכולוגיה
במחקרים שונים בחנו את חוויית התודה באופן מדעי, במסגרת הפסיכולוגיה החיובית, וספר שמרכז מידע על מחקר זה תורגם לעברית בהוצאת מטר. בספרו זה כותב המחבר, רוברט אמונס (Robert A. Emmons) מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס בין השאר, אף על פי שהכרת תודה היא תופעה שנראית פשוטה ומובנת מאליה, היא למעשה מורכבת ביותר ורבים מתעלמים ממנה. אמונס כותב גם שלמרות שאנשים רבים מתקשים, שוכחים או מתנגדים להכיר תודה לעיתים קרובות, הכרת תודה נמצאה מחקרית כאחד הגורמים החשובים בבריאות נפשית, כגורם השני בעוצמתו המנבא אושר, וכפעילות שעשויה לתרום במידה רבה לאושר[4].במחקר שערך עם עמיתיו מייקל מקולוק וג'ואן טצנג נמצא כי אנשים בעלי נטייה חזקה להכרת תודה הם גם בעלי יכולת לחוש אמפתיה כלפי אחרים, נדיבים, בעלי אופטימיות חיוניים. נמצא גם, שאנשים בעלי הכרת תודה, הם בעלי סיכוי גבוה יותר להתקדם להשגת מטרות אישיות. מכאן שהכרת תודה הוא גורם מניע ומקדם.
הכרת הטוב
ביהדות רווח הביטוי הכרת הטוב. הכרת הטוב היא גם מהסיבות שעל האדם מוטל לקיים את דיני התורה והמצוות, מתוך הכרת תודה לבורא שהעניק לו חיים. אך הכרת הטוב אינה רק בין איש לרעהו אלא אפילו על דוממים, במדרש[5] נכתב כי הסיבה שבמכות מצרים אהרן הוא זה שהכה ביאור ולא משה, כי משה סירב להכות מתוך הכרת הטוב ליאור שהצילו כשהיה תינוק, "אמר לו איני יכול להפכו יש אדם שותה מן הבאר משליך אבן לתוכה?" (זה חלק ממקורות הפתגם "בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן")[6].
גם ברכות הנהנין מוסברות בשל הסיבה של הכרת הטוב. בתלמוד נכתב "אלא סברא הוא אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה"[7] כלומר: אין צורך במקור למצווה שעלינו לברך ולהודות על האכילה אלא הדבר מובן מסברה פשוטה.
תודה בגישות אחרות
בתקשורת לא אלימה - גישה ושיטה שפיתח מרשל רוזנברג, שנועדה לעזור לאנשים לתקשר באופן שיצמצם קונפליקטים ויתרום לסיפוק צרכים ולאושר, מקבלת התודה מקום מיוחד, בתור אחד משני המקורות האנושיים היחידים לאנרגיה ולאושר, כאשר המקור השני הוא הפעילות המשלימה - נתינה, ובתור אחד משני המסרים העמוקים היחידים של בני אדם זה לזה, כאשר השני הוא המסר המשלים - בבקשה.
הקשר בין תודה, מתנה וחובה
אמונס, רוזנברג ותאורטיקנים נוספים[8] מציינים שתודה קשורה באופן כמעט ישיר למושג מתנה. כאשר אנו תופסים מצב מציאותי ככזה שבו אנו מקבלים מתנה, לרוב מתעורר בנו רגש הכרת תודה כלפי הנותן. לעומת זאת כאשר אנו מקבלים דבר מה מועיל אך מייחסים זאת ליד המקרה או לנתינה מתוך פחד, אשמה, כפייה, חובה או ציפייה לקבל תגמול כלשהו בתמורה, רגש הכרת התודה מתעורר במידה פחותה או לא מתעורר כלל.
מכאן עולה שהחוויה של חובה מנוגדת לכאורה לחוויה של תודה, אך תאורטיקנים אלה ואחרים מתייחסים להיבט אחר של החובה, זה של חוויית החוב של האדם המודה כלפי הנותן, שהיא כנראה המקור לביטוי "אסיר תודה". אמונס, רוזנברג ואחרים מציינים שחוויית החוב כלפי הנותן יכולה להיות לא נעימה ומטרידה, כמו חוויות אחרות של חוב, אך לעיתים קרובות או אצל אנשים רבים, היא עשויה להיות נעימה ומשמחת, בניגוד לחוויות אחרות של חוב. מידת הנעימות או אי-הנעימות הכרוכה בחובה להודות, קשורה במידה רבה למקורה. אם מקור החובה הוא פנימי - כלומר האדם המודה מרגיש טוב כל כך שהוא פשוט חייב, מתוך עצמו, לבטא זאת, או שהוא קיבל על עצמו מרצון, מחויבות כלפי עצמו להודות על מתנות - החובה תיחווה כנעימה. לעומת זאת אם מקור החובה הוא חיצוני - כלומר האדם מרגיש חובה להודות מתוך כללי מוסר, מצווה דתית, לחץ חברתי או סמכותי וכו' שהוא לא מזדהה איתם לחלוטין - החובה תיחווה כבלתי נעימה.
באופן ספציפי, אמונס ורוזנברג מציינים שבכל פעם שאדם - מקבל או נותן - חושב שהמקבל מודה או צריך להודות לנותן, כתגמול על נתינתו, התודה והנתינה הופכות במידת מה לסחר חליפין, לנתינה מתוך ציפייה לתמורה, והחוויה של מתנה ושל הכרת תודה נפגעות או נעלמות.
כחיזוק התנהגותי
הבעת תודה יכולה לשמש ככלי לחיזוק התנהגות פרו-חברתית בקרב הנותן. לדוגמה, בניסוי אחד נמצא שלקוחות של חנות תכשיטים שקיבלו שיחות תודה על קנייתם, הגדילו לאחר מכן את קניותיהם בחנות ב-70%. להשוואה, לקוחות שהודו להם וסיפרו להם על מכירה הגדילו את קניותיהם לאחר מכן רק ב-30%, ולקוחות שלא התקשרו אליהם כלל לא הגדילו את קניותיהם[9]. במחקר אחר, לקוחות קבועים במסעדה נתנו טיפים גדולים יותר כשהמלצרים כתבו "תודה" על חשבונותיהם[10].
לקריאה נוספת
- ספרו של רוברט אמונס "Thanks!" בשפת המקור (אנגלית) באתר גוגל ספרים.
- מאמרה של אורית גמרמן, הכרת הטוב - היבט חווייתי, קשר עין, ירחון ארגון המורים, 269, (מאי, 2017).
- מאמרה של אורית גמרמן, תודה - מילה קטנה, אך גדולה ונוצצת, קשר עין, ירחון ארגון המורים 271 (יולי, 2017), ע' 38.
- טנזין גיאצו, דלאי למה, ספר האושר הוצאת כתר,2017.(עמ' 216-223).
קישורים חיצוניים
טלי חרותי-סובר, אל תגידו סליחה. תגידו תודה - זה חשוב לנפש שלכם, באתר TheMarker, 22 בספטמבר 2015
הכרת הטוב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ הדף השבועי של אוניברסיטת בר-אילן, גיליון מס' 803
- ^ 5 BEST QUOTES ON GRATITUDE FROM THE ANCIENT PHILOSOPHERS
- ^ אמונס, א., רוברט, תודה!, הוצאת מטר.
- ^ אריק ברקר, מחקרים על המוח מגלים מה יכול להפוך אותנו ליותר מאושרים. מתוך אתר "עסקים פנימים" אוחזר בתאריך 31.12.15
- ^ שמות רבה פרק כ פסקה א
- ^ במדרש על פרשת מטות מסופר על משה, שביקש שלא לפגוע בַּמִּדְיָנִים בעצמו: "אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה. המשל אומר: בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן". במדבר רבה כ"ב, ד'
- ^ s:ברכות לה א
- ^ http://www.jstor.org/discover/10.2307/40014921?uid=2129&uid=2&uid=70&uid=4&sid=21104450508167
- ^ Carey, J. R., Clicque, S. H., Leighton, B. A., & Milton, F. (1976). A test of positive reinforcement of customers. Journal of Marketing, 40, 98-100.
- ^ Rind, B., & Bordia, P. (1995). Effect of server's "Thank you" and personalization on restaurant tipping. Journal of Applied Social Psychology, 25, 745-751.
| רגשות | |
|---|---|
| |
| מצב רוח • אפקט |
