תצריב

"אדם וחוה", תצריב, רמברנדט

תצריב היא שיטת דפוס שקע שפותחה במאה ה-16. כבר בימי הביניים (וייתכן כי אף עוד קודם לכן) נעשה שימוש בטכניקה זאת על מנת לקשט כלי נשק, כוסות, צלחות ומגנים.

השיטה

תהליך יצירת התצריב מתחיל בציפוי לוח מתכת (בדרך כלל נחושת, פלדה או אבץ) בחומר העמיד בפני חומצה (לדוגמה: שעווה או אספלטום). נחושת נחשבת למתכת המועדפת להכנת תצריב, משום שהיא נאכלת במידה שווה וקולטת היטב את הדימוי המבוקש, אך היא גם היקרה ביותר. אבץ זול יותר, ובשל כך מועדף על ידי מתחילים, אך הוא דוחה סוגי דיו מסוימים ואינו נאכל בצורה "נקיה" כמו נחושת. פלדה פופולרית בשימוש בקרב אמנים בני זמננו, אך גם היא נופלת באיכותה מן הנחושת למטרות אלו.

בעזרת סיכה חורטים על פלטת המתכת את הדימוי הרצוי; החריטה גורעת קווים ונקודות מהשעווה ופני המתכת נחשפים. עם סיום החריטה, טובלים את פלטת המתכת באמבט חומצה, אשר מאכלת ושורפת את המתכת דרך החריצים החשופים. דליפה של חומצה עלולה לגרום לשריפת שטח הפנים של המתכת, או להיווצרות שקעים וסדקים על גבי המשטח. להפסקת תהליך האיכול של החומצה, מוציאים את פלטת המתכת ושוטפים אותה במים. את חומר הציפוי המגן ממיסים בטרפנטין או ממס דומה. מאחר שהטרפנטין שומני ויכול לפגוע בהדפסה מסירים אותו בספירט מתילי. בסיום התהליך מתקבלת פלטת מתכת עליה חרוט הדימוי הרצוי.

טכניקת התצריב קנתה לה פופולריות בקרב אמנים, שהעדיפו אותה על פני התחריט בהיותה מהירה יותר וכן קלה יותר ללימוד על ידי כל אמן הבקיא בציור ורישום.

התפתחות התצריב

משערים כי הראשון שהשתמש בפלטות מתכת על מנת ליצור הדפסים היה האמן הגרמני איש אאוגסבורג, דניאל הופפר (1470–1536). מקצת עבודות תצריב המיוחסות לו שמורות כיום במוזיאון הלאומי בנירנברג וכן במוזיאון ההיסטורי בברלין.

ז'אק קאלו (1592–1635), צרפתי בן מחוז לורן, פיתח את ה-échoppe – מחט מיוחדת בעלת קצה מעוגל, המאפשרת חריטת קווים בעובי משתנה, בדומה לתחריט. בנוסף, שכלל קאלו את תהליך הצריבה על ידי הכנסת "עצירות", והפיכת הצריבה לתהליך רב-שלבי. צריבה "קלה" בחומצה תעניק גון בהיר יותר לדימוי המבוקש- לעומת "צריבה עמוקה". שכלול זה אפשר הכנסת מימד נוסף לתצריב-אור וצל. כמו כן מיוחס לקאלו שיפורים מסוימים במשטח הצרוב- הוא ציפה את לוח המתכת בלאכה, שיועדה במקור לציפוי כלי נגינה במקום בשעווה. ממשיכו של קאלו היה הפריזאי אברהם פוס, אשר יצר את המדריך הראשון לעבודת תצריב, שתורגם לצרפתית, איטלקית והולנדית. במאה ה-17 עשו אמנים ידועים דוגמת רמברנדט וג'ובאני בנדטו קסטיליונה שימוש בטכניקה זו.

התצריב בימינו

כיום ניתן ליצור גם תצריב היפר-ריאליסטי של תצלום, באמצעות פולימרים הרגישים לאור. הדאגה לאיכות הסביבה הביאה את האמנים לחפש חומרי יצירה שאינם רעילים: שימוש בדיו במקום בחומצה, ובשעוות רצפה במקום לאכת אמנים לציפוי פלטת המתכת. האומנים קית' הווארד ומארק זאפרון יצרו תצריב בעזרת פולימרים אקריליים, אשר אינם יוצרים גז רעיל בדומה לחומרים המסורתיים. כמו כן נעשה שימוש תעשייתי בטכניקה זו על מנת לייצר התקנים מוליכים למחצה ורכיבי מעגל חשמלי.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תצריב בוויקישיתוף