איזמיט
 | |
| מראה בעיר | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
| מחוז | מחוז מרמרה |
| נפה | קוג'אלי |
| ראש העיר |
פאטמה קפלן הירייט (מפלגת העם הרפובליקאית) |
| שפה רשמית |
טורקית  |
| תאריך ייסוד | 712 לפנה"ס |
| שטח | 484.4 קמ"ר |
| גובה | 100 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 376,056[1] (2022) |
| ‑ במטרופולין | 1,174,405 (2022) |
| ‑ צפיפות | 776.3 נפש לקמ"ר (2022) |
| קואורדינטות | 40°46′19″N 29°56′59″E / 40.7718818°N 29.9497846°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
  | |
איזמיט (בטורקית: İzmit או Kocaeli - קוג'אלי) היא בירת הנפה המטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") קוג'אלי במחוז מרמרה בצפון-מערב טורקיה. בעבר נקראה העיר ניקומדיה (ביוונית: Νικομήδεια). לפי אומדן רשמי משנת 2022 התגוררו בעיר 376,056 בני אדם.
גאוגרפיה ותיחום
העיר נמצאת בקצהו של מפרץ איזמיט במזרחו של ים השיש, 86 ק"מ מזרחית לאיסטנבול. חלק מהעיר יושב במישור הסמוך למפרץ, בו נמצאים מרכז העיר ואזורי התעשייה שמקיפים אותה. חלקה האחר של העיר שוכן על גבעות נמוכות וכולל שכונות מגורים ומבנים עות'מאנים היסטוריים רבים. העיר משמשת כמרכזו של מטרופולין קוג'אלי שאוכלוסייתה נאמדה בשנת 2022 בכ-1.17 מיליון תושבים וכבירת נפת קוג'אלי שאוכלוסייתה נאמדה באותה עת בכ-2 מיליון תושבים. בשל כך, ובשל העובדה כי גם העיר עצמה מכונה לעיתים "קוג'אלי", קיימים בלבול וגרסאות שונות באשר לשטחה ולמספר תושביה. באזור, הניצב בפתחו המזרחי של גשר היבשה הצר בין אסיה לאירופה, עוברים כל צירי התחבורה היבשתית (כבישים ומסילות ברזל) בין אנטוליה ואיסטנבול, והלאה ממנה לתראקיה ולאירופה.
היסטוריה
העת העתיקה
החל משנת 712 לפנה"ס יושב האזור ונשא את השם אולביה או אסטקוס, אך היישוב נינטש. לפי אוזביוס מקיסריה ייסד ניקומדס הראשון, מלכה השני של ביתיניה, את העיר בשנית בשנת 264 לפנה"ס וקרא לה "ניקומדיה" על שמו. לא זו בלבד שהעיר הייתה לבירת ביתיניה ונישלה את ניקאה שכנתה מחשיבותה, אלא שהפכה לאחת הערים החשובות בצפון-מערב אסיה הקטנה עד שקונסטנטינוס הראשון ייסד את "רומא החדשה" בביזנטיון בשנת 330. לאחר סכסוכים ומלחמות על השליטה בביתיניה בין מיתרידטס השישי, מלך פונטוס לבין הרפובליקה הרומית, השתלטה רומא על ניקומדיה ועל ביתיניה כולה לקראת אמצע המאה ה-1 לפנה"ס.
בעיר נולד גאורגיוס הקדוש בין שנת 275 ל-281, בה שירת במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס, ועל חומותיה עונה וראשו נערף ב-23 באפריל 303. בשנת 286 התעצמה חשיבותה של ניקומדיה כאשר דיוקלטיאנוס הפכה לבירת האימפריה הרומית המזרחית. העיר שמרה על מעמדה זה עד שהביס קונסטנטינוס הראשון את ליקינוס בשנת 324, והחל בהכנתה של ביזנטיון לתפקיד בירתו הבאה. בשש השנים הבאות עד להעברת הבירה לביזנטיון, המשיכה ניקומדיה ושימשה כבירה זמנית. למרות אובדן מעמדה כבירה, המשיכה העיר לשמור על חשיבותה כמרכז מסחרי וכצומת דרכים עד שנת 358. רעידת אדמה קשה הכתה בעיר היושבת ממש על קו השבר של צפון אנטוליה אור ליום 24 באוגוסט 358. ברעידת אדמה זו חרבה העיר, ובתיה, שהיו בנויים על מורדות הגבעות, התמוטטו וקרסו על אלה שניצבו תחתיהם. בעקבות רעידת האדמה פרצה בעיר שרפה אשר במשך חמישה ימים כילתה אותה לחלוטין.
ימי הביניים
שש שנים לאחר קרב מנזיקרט ב-1071, החלו הסלג'וקים מתפשטים מערבה לרוחבה של אסיה הקטנה. מנהיג סלג'וקי מקומי, סולימאן בן קוטלמיש (Kutalmışoğlu Süleyman Şah), כבש ב-1075 את העיר ואת ניקאה הסמוכה. שנתיים לאחר מכן התמרד סולימאן כנגד מליק שח (Melikşah), סולטאן האימפריה הסלג'וקית. הוא הקים את סולטנות רום והכריז על עצמו סולטאן. עם זאת, מסע הצלב הראשון דחק את רום ממערב אסיה הקטנה ב-1097, והצלבנים השתלטו על העיר בדרכם לירושלים. העיר עברה לידי האימפריה הביזנטית עד שנכבשה על ידי העות'מאנים ב-1338, ושמה נודע לאחר מכן כ"איזמיט".
רעידת האדמה של 1999
ערך מורחב – רעידת האדמה באיזמיט (1999)
בליל 17 באוגוסט 1999 בשעה 03:01 פקדה את איזמיט רעידת אדמה. במשך 45 שניות זעה האדמה בעוצמה של 7.4 בסולם ריכטר. מוקד הרעידה היה בגלג'יק, עיר קטנה ופרוור של איזמיט מדרום-מערב. כשפסק הרעש, שהורגש עד איזמיר ואנקרה מרחק מאות קילומטרים, נסוגו מימיו של מפרץ איזמיט, וגל צונאמי הכה בחופיו. לאורך קו השבר של צפון אנטוליה נמדדו תזוזות וקרעים באורך של 2.5 עד 4 מטר ושיא של 5.7 מטר.
בסיום פעולות החילוץ קבעו הרשויות כי מספר ההרוגים כתוצאה מרעידת האדמה עמד על 17,480 בני אדם ו-505 נעדרים. מספר הפצועים עמד על 43,953 בני אדם, ואילו מספרם של חסרי קורת גג הוערך בכ-600,000. גם הנזק לרכוש היה עצום. למעלה מ-100,000 בנינים, רובם בתי מגורים, קרסו במהלך רעידת האדמה ולאחריה, או שהרשויות נאלצו להרסם בשל הנזק הרב שנגרם להם. מספר גדול יותר של מבנים נפגע באורח קל יותר. גם מבנים ומתקני התעשייה המרוכזים בצפיפות סביב העיר ספגו נזקים כבדים. נזק קשה נגרם לתשלובת בתי הזיקוק של "טיפרש" (Tüpraş), שאחראית על שליש מעיבוד הנפט במדינה, ובין היתר, התמוטטו מבנים, מגדלי קירור ומנופים באתר וצנרת הנפט נפגעה באורח קשה. אש שפרצה במקום בערה משך מספר ימים והביאה לפינוי כל האוכלוסייה ברדיוס של כ-5 ק"מ מהאתר. רובם של 1200 מתקני התעשייה האחרים העוסקים בין היתר בייצור מכוניות, צמיגים וגומי, ספגו פגיעה כלשהי.
העיר התאוששה מהאסון הכבד אך באופן חלקי, והצלקות עדיין נראות בנופה וחרוטות בלבבות תושביה.
הקהילה היהודית
ב-1899 פנו נציגי משפחות יהודיות מבורגס לקונסול העות'מאני בעיר בבקשה להקצאת קרקעות עבורם כדי להתיישב באזור איזמיט. הקרקעות הוקצו וכמה מאות יהודים הגיעו לאזור העיר. בתחילה עסקו בביעור היער הסמוך לעיר ואחר כך בהקמת צריפי מגורים. לבני הקהילה החדשה לא היו מקורות פרנסה. עד מהרה הם נקלעו למצוקה כלכלית קשה ונאלצו להסתמך על תרומות. בהמשך הגיעו מספר משפחות מפאזארדז'יק, ובראשית המאה ה-20 נמנו במקום 280 משפחות ובסך הכל 800 נפשות. בהמשך ניתן אישור התיישבות נוסף ל-100 משפחות מסופיה ו-20 מווארנה. בשל המצב הכלכלי הקשה עזבו בהדרגה חלק מהמתיישבים וחזרו לבולגריה. במהלך מלחמת הבלקן הראשונה עזבו מרבית המתיישבים את העיר ושבו לבולגריה. חלק נכבד מאוכלוסייה זו, שאיבד את אזרחותו הבולגרית וחלקה גם את העות'מאנית, גורש בספטמבר 1939 מבולגריה במסגרת המסע לגירוש נתינים זרים[2].
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- אתר מטרופולין קוג'לי
- אתר נפת קוג'לי
- איזמיט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Turkey: Administrative Division (Provinces and Districts) - Population Statistics, Charts and Map
- ^ רומנו, אלברט.א, מערכות יהודי בולגריה, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 269-270.