אלכסנדר פדייב

אלכסנדר פדייב
Алекса́ндр Фаде́ев
לידה 11 בדצמבר 1901 (יוליאני)
קימרי, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 13 במאי 1956 (בגיל 54)
פרדלקינו, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Булыга עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פרוזה, סיפור קצר, סיפור סקטץ', רומן קצר, רומן, פובליציסטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי ריאליזם סוציאליסטי עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות המשמרת הצעירה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1923–1956 (כ־33 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Valeria Gerasimova (?–1932)
  • Angelina Stepanova (1936–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Masha Enzenberger עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס סטלין
  • פרס לנין קומסומול
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • עיטור לנין
  • עיטור הדגל האדום
  • מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אלכסנדר פדייב על בול סובייטי

אלכסנדר אלכסנדרוביץ' פדייב (ברוסית: Алекса́ндр Алекса́ндрович Фаде́ев;‏ 24 בדצמבר 1901 – 13 במאי 1956) היה סופר סובייטי, יושב ראש אגודת הסופרים בשנים 1939–1956.

ביוגרפיה

אלכסנדר פדייב נולד בכפר במחוז טבר. בשנת 1908 משפחתו עברה לאזור מזרח הרחוק של האימפריה הרוסית. בשנת 1912 הוא התחיל ללמוד בבית הספר למסחר בוולדיבוסטוק. לאחר פרוץ מהפכת אוקטובר, אלכסנדר פדייב הצטרף לשורות הבולשביקים. הוא לחם בשורות הפרטיזנים נגד כוחות אנטי-קומוניסטיים ונגד הפולשים היפנים. בשנת 1921 פדייב עבר למוסקבה ולמד הנדסה. הוא השתתף בישיבות הכנס ה-10 של המפלגה ובדיכוי מרד קרונשטאדט במהלכו נפצע.

את היצירותיו הראשונות הוא פרסם בשנת 1922. בשנת 1926 פדייב התפרסם עם הוצאה לאור של הרומן שלו "התבוסה" (Разгром) על האירועים במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה.

בתחילת שנות ה-30 הוא התחיל בפעילות ציבורית בארגוני הסופרים והיה בין ראשי הארגון. בשנת 1939 פדייב התמנה ליושב ראש ארגון הסופרים הסובייטים. לאור פעילות ציבורית ענפה לא היה לו זמן וכוח נפשי להמשך פעילות ספרותית. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא היה כתב צבאי ויצאה לסיורים לחזית.

לאחר סיום המלחמה הוא התחיל בכתיבת רומן חדש על ארגון המשמרת הצעירה שהיה פעיל ואזור דונצק בתקופת הכיבוש הנאצי. פדייב נסע לעיר קרסנודון, אסף את החומר ונפגש עם העדים. כבר בשנת 1946 הוא פרסם את הספר. הספר היה פופולרי מאוד. בשנת 1948 על בסיס הספר צולם סרט של הבמאי סרגיי גרסימוב. אומנם הרומן קיבל התייחסות צוננת מיוסיף סטלין שטען שבספר אין התייחסות להובלת הארגון על ידי חברי המפלגה. לאור כך פדייב כתב את הגרסה השנייה של הספר בה הוכנסו גיבורים חברי המפלגה. גרסה זו הייתה ספר לימוד בשיעורי הספרות בבתי הספר של ברית המועצות במשך עשרות שנים. אומנם, הסרט לא היה ניתן לשיפוץ ולכן קיימת אי-התאמה בין גרסת הספר לבין הסרט.

בהיותו יושב ראש אגודת הסופרים, לפדייב היה חלק פעיל בכל האירועים שהיו בתקופתו בהקשר לדיכוי הסופרים. בשנת 1946 לאחר פרסום מאמר מפלגתי נגד מספר סופרים ידועים, פדייב היה אחראי ליישום מדיניות והוצאת מיכאיל זושצ'נקו, אנה אחמטובה ואנדרי פלטונוב משורות הארגון. בשנת 1949 הוא היה בין כותבי המאמר נגד מבקרי ספרות ותיאטרון ממוצא יהודי שסימן תחילת המאבק נגד קוסמופוליטיות. יחד עם זאת קיימות עדויות שהוא היה עוזר לסופרים שנפגעו מרדיפות הממשל. ככל הנראה על רקע זה ולחץ פסיכולוגי הוא התחיל לסבול מבעיות רפואיות, אמרו אף שנהפך לאלכוהוליסט.

פדייב התחיל לסבול עוד יותר בתקופת ניקיטה חרושצ'וב. בוועידת המפלגה שנערכה בשנת 1956, מיכאיל שולוחוב גינה בחריפות פעילות של פדייב בראש ארגון הסופרים. היו גם כאלו שציינו שפדייב עצמו היה סיבה לדיכוי הסופרים. משנת 1939 הוא היה חבר הוועד המרכזי של המפלגה, אך לאחר הוועידה של שנת 1956 חברותו בוועד הופסקה.

לחברו יורי לבדינסקי הוא אמר "המצפון מעיק. קשה להיות עם דם על הידיים".

פדייב התאבד בירייה מאקדחו האישי ב-13 במאי 1956. כשבוע לפני זה הוא כתב מספר מכתבים לחבריו הקרובים ונפרד מהם. הוא הוטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה.

על פעילותו הציבורית והספרותית הוענקו לו: 2 עיטורי לנין (1939, 1951), עיטור הדגל האדום ופרס סטלין (1946)

חיים אישיים

אשתו הראשונה הייתה סופרת ואלריה גרסימובה. הזוג התגרש בשנת 1932. בשנת 1936 פדייב התחתן עם שחקנית תיאטרון אנגלינה סטפנובה. לזוג נולדו שני בנים. בנוסף לכך, לפדייב הייתה בת למשוררת מרגריטה אליגר שנולדה בשנת 1943.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר פדייב בוויקישיתוף