ארז גרשטיין

ארז גרשטיין
לידה	13 במרץ 1960; רשפים ישראל
נהרג	28 בפברואר 1999 (בגיל 38); לבנון
מקום קבורה	רשפים
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת חיפה
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1979–1983, 1985 – 1999
דרגה	תת-אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד סיירת גולני; מפקד גדוד 51 של גולני; מפקד גדוד 17; מפקד החטיבה המזרחית ביחידת הקישור ללבנון; מפקד חטיבת גולני; מפקד יחידת הקישור ללבנון;
פעולות ומבצעים
	מבצע שלום הגליל; המערכה ברצועת הביטחון; האינתיפאדה הראשונה

ארז גרשטיין (13 במרץ 1960 – 28 בפברואר 1999) היה תת-אלוף בצה"ל, מפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל). נהרג ממטען צד בלבנון.

ביוגרפיה

גרשטיין נולד בבית חולים העמק בעפולה לשולה (קישיק) שעלתה מסוריה ורפאל גרשטיין שעלה מארגנטינה. היה הבכור בין שלושה ילדים. גדל והתחנך בקיבוץ רשפים, וכילד התעניין בטבע, ארכאולוגיה וגאוגרפיה של ארץ ישראל. למד בבית הספר היסודי ברשפים ובתיכון למד במוסד החינוכי גלבוע בתנאי פנימייה עם נערים מקיבוצים אחרים. כנער, עבד גרשטיין בענף מִדְגֶּה^[1] של הקיבוץ. טרם גיוסו התנדב לחצי שנת שירות בקיבוץ הראל.

בינואר 1979 התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בשייטת 13 ("הקומנדו הימי"). אחרי שנה הודח מן השייטת ועבר לשרת בחטיבת גולני^[2]. בשלשת החודשים הראשונים שירת בפלנ"ט, ולאחר מכן עבר לסיירת גולני^[3]. בסיירת עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר ולקח חלק באימונים ופעילות המבצעית במסגרת הסיירת והחטיבה. לאחר שסיים בהצטיינות קורס קציני חי"ר, מונה למפקד צוות בסיירת גולני ופיקד עליו במבצע שלום הגליל. גרשטיין הוביל את הצוות בפעולה לכיבוש הבופור^[4]^[5], נפצע קל בזרועו אך המשיך להילחם. בתום הקרב פונה לבית חולים, אך כעבור יומיים התעקש וחזר אל יחידתו בלבנון. בפברואר 1983 השתחרר מצה"ל כסגן מפקד פלוגה. בתקופת האזרחות השתלב בעבודה בקיבוץ, והיה לסדרן רכב. ביוני 1983 יצא לטיול תרמילאים באמריקה הצפונית והדרומית עם חברתו וחזר לאחר כשנה לארץ, התגייס לשב"כ אך במהלך ההכשרה החליט שאיננו רוצה לעסוק בתחום הזה.

באוגוסט 1985 בעקבות קול קורא של מח"ט גולני צבי פולג, חזר לשירות בקבע ופיקד על פלוגה בגולני בגדוד 12. בתפקידו זה שקד על העלאת רמת החיילות והכושר הגופני והפך את הפלוגה לאחת מהטובות בחטיבה. בתפקידו הבא שימש קצין המבצעים של חטיבת גולני^[6], ב-1987 מונה למפקד סיירת גולני, ופיקד על פעולות נועזות ברצועת הביטחון בלבנון^[7]. באחד המבצעים ביצע כוח בפיקוד מפקד חטיבת גולני, אל"ם גבי אשכנזי, פשיטה על בסיס חזבאללה שמוקם בחווה חקלאית המכונה מזרעת אל-חמרא שברמת נבטיה. כוח החוד, שהורכב מאנשי הסיירת, בפיקוד של גרשטיין, נע בחשאי עד שהיה בקרבתם של המחבלים והרגם^[8]. תחת פיקודו של גרשטיין לקחה הסיירת חלק במבצע "כחול וחום", בו הייתה למעשה, הכוח היחיד שהשלים את משימתו^[9] ופגע במספר רב של מחבלים מחד, ולא ספג נפגעים מאידך^[10].

בשנת 1989 מונה למפקד גדוד 51 של גולני והוביל אותו בפעילות מבצעית בלבנון^[11] כנגד מחבלי החזבאללה^[12]^[13]. אז גם עבר לגור עם חברתו, הרטל, בקיבוץ יגור. בשנת 1991 מונה למפקד גדוד 17 בביסלמ"ח. במהלך כהונתו כמ"פ ומג"ד שם דגש על חינוך, ובפרט על חינוך לאהבת ארץ ישראל והכרתה. בשנת 1993 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד החטיבה המזרחית ביחידת הקישור ללבנון (יק"ל) שם נאלץ לטפל גם בבעיות האוכלוסייה האזרחית בנוסף למלחמה עיקשת במחבלים. במהלך תפקידו למד ערבית וכונן יחסים טובים עם המקומיים. גם כמפקד חטיבה הקפיד ארז להיות בחזית הלחימה^[14], הוביל כוחות ברצועת הביטחון, ובאחד המקרים הרג שני מחבלים בסמוך לג'בל א- רפיע^[15]. בשנת 1994 יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי ובאוניברסיטת חיפה, וסיים תואר ראשון במדע המדינה.

באוגוסט 1995 מונה למפקד חטיבת גולני. באותה שנה התחתן עם הרטל ובנה את ביתו במושב היוגב. גרשטיין בלט כמפקד החטיבה בהפעלה מקורית של סיירת החטיבה במבצעים מיוחדים כנגד החזבאללה בלבנון^[16]. בסמוך למועד סיום תפקידו כמפקד החטיבה^[17] אירע אסון השריפה בוואדי סלוקי, בו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה ונפצעו חמישה נוספים^[18]. לאחר מכן שימש סגן מפקד עוצבת געש בשנים 1997–1998, ב-1998 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד יחידת הקישור ללבנון. בתקופה זו התנהל מאבק אזרחי בהנהגת תנועת ארבע אמהות כנגד הישיבה בלבנון, וגרשטיין התבטא בפומבי נגדן ואמר כי ההפגנות בישראל יוצרות איום על החיילים, מכיוון שהן מעודדות את החזבאללה.

ב-28 בפברואר 1999 (י"ב באדר ה'תשנ"ט) נהרג גרשטיין ממטען צד של חזבאללה שהופעל לעבר מכונית המרצדס המשוריינת שבה נסע בקרבת מוצב כאוכבא ברצועת הביטחון ליד צומת סוק אל חאן, לאחר שחזר מביקור של ניחום אבלים בביתו של איש צד"ל שנהרג, בכפר הלבנוני שבעא. השיירה נסעה לכיוון מפקדת עוצבת לבנון במטולה. בפיצוץ, שגרם להתהפכות המכונית, נהרגו גם נהגו רס"ב עימאד אבו ריש, קשרו סמ"ר עמר אל-קבץ וכתב קול ישראל בצפון אילן רועה, שהתלווה אל גרשטיין למשימת סיקור. בפברואר 2018 פרסמה רשת "אל-מנאר" סרטון המתעד לכאורה את הפיצוץ שגרם למותו של גרשטיין^[19].

אחרי מותו של הקצין הבכיר בלבנון, התגברה הדרישה הציבורית בישראל לסגת מרצועת הביטחון. אהוד ברק המועמד לראשות הממשלה אמר במהלך מסע הבחירות שלו שיפעל ליציאת צה"ל מלבנון, ולאחר בחירתו הוביל את יציאת צה"ל מלבנון במאי 2000.

גרשטיין הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רשפים. הותיר אחריו את רעייתו, הרטל (לבית ילין), ובן משותף, עומר, שנולד ב-1997.

דמותו

גרשטיין נהג, בכל שירותו בצה"ל, להסתובב ללא רצועה לנשק, כשרק ידו מחזיקה בנשק, כדי "להיות מוכן תמיד". כאשר היה מ"פ בגדוד 12 של גולני חייב את כל פלוגתו בטירונות ללכת עם הנשק כאשר הרצועה תלויה על הצוואר (תלה צוואר) במצב של מוכנות לקרב^[20]. ידיעת הארץ הייתה מאוד חשובה לו. בכל מקום חדש שהגיע עם חייליו, טרח להסביר להם מהו האזור והיישובים שקיימים בו. לעיתים היה מוכן לוותר על אימונים צבאים בשביל ללמד על אזור מסוים, ואף אמר "החינוך זה האימונים". כאשר פלוגתו הגיעה למשימות בט"ש בחזית רמת הגולן, הבטיח שבוע חופש ("רגילה") לכל מי שילמד בעל פה את שמות כל היישובים היהודים בגולן, והעניק את החופש לשניים מהחיילים שהצליחו במשימה.

כמח"ט גולני אסר על הפקודים שלו להשתטח על קברי חבריהם. אמר שיש לכבד את זכר הלוחמים בעמידה, ומי שכואב לו שילך לנחם את משפחות הנופלים שלהן הרבה יותר כואב. חינך את חייליו לחתירה למגע, ואף טען שהמסתערים תמיד מנצחים. קצינים רבים העידו על הנחישות שלו לבצע תרגילים ומשימות, כאשר התנאים נעשים קשים מדי והם נטו לוותר ולהפסיקם. גרשטיין נחשב לאורך תקופת שירותו לסמל ולמודל בעבור החיילים אשר שירתו בלבנון. קצינים רבים העידו לאחר מותו כי השפיע עליהם עמוקות ובהם תא"ל משה (צ'יקו) תמיר^[21] שייחד לו פרק בספרו מלחמה ללא אות^[22].

הנצחה

לזכרו הוקמו מפעלי הנצחה שונים ובהם כפר אקולוגי "נווה ארז" על שמו סמוך ליישוב מעלה מכמש שבמזרח בנימין, שיקום שביל טיול בנחל יצפור שבהר הגלבוע, ונקרא על שמו בניין מחלקת הנוער והצעירים במועצה האזורית עמק יזרעאל.

כל שנה נערך בעמק יזרעאל טיול לנוער עמק יזרעאל לזכרו של ארז גרשטיין.

כמו כן, באוגוסט 2017 נתרם לזכרו על ידי משפחתו רכב שטח הצלה לארגון איחוד הצלה סניף יקנעם והסביבה.

גלריה

סרן גרשטיין מימין לצידו: דן שומרון ומח"ט גולני דאז אל"ם גבי אשכנזי
ארז גרשטיין כמח"ט גולני סוקר את לוחמיו בתנוחה אופיינית
ארז גרשטיין עם רפיק סעיד בביקור בכפר שבעא, שעה לפני שנהרג
דברי ההספד של הרמטכ"ל רא"ל שאול מופז לגרשטיין כפי שפורסמו בגיליון במחנה.
טקס השקת רכב שטח של איחוד הצלה לעילוי נשמת תת-אלוף ארז גרשטיין
הרמטכ"ל אביב כוכבי מעניק למשפחתו של גרשטיין את אות המערכה ברצועת הביטחון בהיותו בכיר הנופלים במערכה, יוני 2021

לקריאה נוספת

אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007.
משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 217–223.
בצל הארז - חלק א חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה, חלק ו, סרט הנצחה, אתר יוטיוב

קישורים חיצוניים

קורות חייו באתר חטיבת גולני
קורות החיים של ארז גרשטיין, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
רא"ל גבי אשכנזי, קץ לאגדה: גבי אשכנזי על תא"ל ארז גרשטיין, באתר nrg‏, 8 במאי 2011
ynet, מה לעשות בלבנון - לפי ארז גרשטיין ז"ל, באתר ynet, 24 במאי 2007
סא"ל בעז זלמנוביץ ורס"ן עוזי בן-שלום, דור לבנון, ביטאון ביבשה גיליון 14, ‏ 21 ביולי 2010.
אמיר בוחבוט, לגדול בלי אבא שבמותו הפך לאגדה, nrg, ‏ 1 במרץ 2007.
אמיר בוחבוט, אחרי האזכרה לגרשטיין, נפטר אביו ממחלה, nrg, ‏ 1 במרץ 2007.
אחיקם משה-דוד, אזכרה לתא"ל גרשטיין: "היה אגדה עוד בחייו", nrg, ‏ 26 בפברואר 2009.
רני סנה, קווים לדמותו, דובר צה"ל, ‏ 27 בפברואר 2009.
ארז גרשטיין, באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני.
שלוש עשרה שנים לנפילתו של תא"ל ארז גרשטיין ז"ל – סיפור קטן על מפקד גדול, באתר פרש
אביחי בקר, ארז של לבנון, הארץ, ‏ 1 במרץ 1999, כפי שהועלה באתר פרש.
אלונה בר-און ובועז ארד, אנחנו למודים אירועים קשים, במחנה, ‏ 5 בספטמבר 1997, עמודים 10–13, כפי שהועלה באתר פרש.
תא"ל ארז גרשטיין ז"ל - רעות אמיתית, אתר צה"ל, ‏ 9 במרץ 2003.
ירון דרוקמן, המפקד שהיה לאגדה, באתר ynet, 28 בפברואר 2015
עודד בן עמי, ‏הרמטכ"ל לשעבר על החבר שנפל: "ארז נהרג כמו שהוא חי - כלוחם", באתר ‏מאקו‏, 21 באפריל 2015.
עמוס הראל, מאות עלו לקברו של תא"ל ארז גרשטיין בקיבוץ רשפים, באתר הארץ, 26 בפברואר 2009.
אביחי בקר, אל"ם א’ מח"ט גולני, דיוקן, מעריב מוסף שבת, ‏ 20 באוקטובר 1995, עמודים 8–9 ו-15, כפי שהועלה באתר פרש.
עמוס הראל, מפקד יחידת הקישור ללבנון: כוחו של חזבאללה נשחק בעימות עם צה"ל, הארץ, ‏ 9 ביוני 1998, כפי שהועלה באתר פרש.

הערות שוליים

^ מִדְגֶּה היא גידול דגים בבריכות
^ רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, ראיון שנערך עם גרשטיין עם סיום תפקידו כמפקד חטיבת גולני, במחנה, ‏ 27.02.2009, "אני לא מגדיר את עצמי כפזיז. אני איש מקצוע טוב בתחום שלי. אני חושב שיש לי מספיק ניסיון מצטבר, גם בדרגתי וגם בתחום של מפגשי האש. מאז שהייתי חייל בסיירת גולני ועד היום, יצא לי להשתתף בחלקים מרכזיים מאוד בקרבות שצה"ל ניהל. הובלתי המון פעמים חיילים לקרב. כל חיי, בכל מבצע שעליו פיקדתי בשטח, לא היו לי מעולם נפגעים. מפקד נבחן ביכולת שלו להשפיע ולהיות בנקודת ההכרעה. זה מפחיד, מעצבן, לא נעים. בזה נמדד המפקד- איך הוא נכנס ויוצא מאירועים, איך הוא מתפקד בהם. תמיד הייתי מקדימה, ובגלל זה היו לי כל כך הרבה מפגשי אש. זה לא קול הבס בקשר, המפות והתרשימים, אלא ההתחברות לאנשים בשטח. ובגלל זה אני לפעמים מספר שתיים בפתיחת ציר, אפילו שאני יכול לעלות על מטען ולהתפוצץ. אני לא פוחד מאש. זה לא מפריע לי בכלל. זה בגלל ההכרה שאם אני מפחד, זה יפגע ביכולת המבצעית שלי. מי שנמצא בתפקידי פיקוד מרכזיים צריך לדעת שהוא עלול להיהרג. זה חלק מהחיים שלנו".
^ גל פרל פינקל, ‏20 שנים חלפו, מוטב שבצה"ל יאמינו ביותר מגישה אחת ללחימה בחזבאללה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 במרץ 2019
^ אלו שרביט, "יותר מדי אחריות בשביל לפחד": ההקלטות הבלעדיות שמשחזרות את רגעי כיבוש הבופור, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 3 במאי 2022
^ רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, ראיון שנערך עם גרשטיין עם סיום תפקידו כמפקד חטיבת גולני, במחנה, ‏ 27.02.2009, "אישית, אני מלווה את משפחת השכול במשך הרבה שנים. שישה חברים נהרגו סביבי בקרב על הבופור כשהייתי מ"מ צעיר. זה קשה, אבל לא כמו למשפחות. המפקד יכול לספר מה שהוא רוצה, אני מגיל שמונה עשרה בלבנון, והספקתי להיות בעשרות אירועים עם אש, ובסופו של דבר ההתמודדות עם השכול היא הקושי האמיתי".
^ אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, ‏ 10 בספטמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש.
^ גל פרל פינקל, חוזרים ללבנון, דרך הטלוויזיה, באתר זמן ישראל, 28 באפריל 2020.
^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 29, "באחד המבצעים פשט כוח של גולני, בפיקוד המח"ט גבי אשכנזי, על בסיס של החזבאללה שאותר בחווה חקלאית המכונה מזרעת אל- חמרא שברמת נבטיה. כוח הסיירת, בפיקודו של ארז, שהוביל את המבצע, התגנב עד שהגיע ממש מתחת לאפם של השומרים. אז פתח באש וחיסלם. מעללי ההתגנבות למזרעת אל- חמרא סופרו בחטיבה עוד שנים רבות".
^ אלונה בר-און ובועז ארד, אנחנו למודים אירועים קשים, במחנה, ‏ 05.09.1997, עמודים 10–13, כפי שהועלה באתר פרש, ארז גרשטיין: "הנה, בפשיטה על מפקדת אחמד ג'יבריל בנועיימה בדצמבר 88', כשהסיירת נתקלה, הכוח שלי ביצע את המשימה מאלף עד תו, הרג איזה 30 מחבלים, ביצע את המשימות של כולם ועשה את זה כמו שצריך".
^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 219-220.
^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 12, רא"ל שאול מופז: "זכור לי במיוחד אירוע שבו התקבל במפקדת עוצבת הגליל שבפיקודי דיווח על זיהוי מחבלים בגזרה המערבית מעבר לגדר המערכת. בעודנו נערכים לפעולה, נקט ארז, אז כבר מפקד גדוד בגולני, יוזמה. על אף ריחוקו באותה שעה מן הגזרה, נע ארז לשטח בראש לוחמיו, יצר מגע אש עם המחבלים וחיסל אותם. יצאתי לאתר הקרב, התרשמתי עמוקות מהיוזמה, מהנחישות, מקור הרוח, מהחתירה למגע ומהדוגמה האישית של ארז ופקודיו".
^ תמיר ידעי, רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, ‏ 27.02.2009.
^ יהודה גורן, גולני חיסל שני מחבלים בדרום לבנון, מעריב, ‏ 9 במאי 1990.
^ גל פרל פינקל, ‏דעה: במה צריך לעסוק פרויקט הניצחון | דעה, גל פרל פינקל, באתר גלובס, 20 באפריל 2020, ‏ 20 באפריל 2020.
^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 221.
^ איתן רבין, "פגענו במחבלים שדם חיילי צה"ל על ידיהם", הארץ, ‏ 05.08.1997, כפי שהועלה באתר פרש.
^ חן קוטס-בר, בו בוערת אש, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2005.
^ יוסי יהושוע ואמירה לם, "דו"ח איזנקוט", ידיעות אחרונות, ‏ 15.07.2011.
^ חדשות 2, ‏"נחשף תיעוד חיסול תא"ל גרשטיין", באתר ‏מאקו‏, 28 בפברואר 2018
^ בדרך כלל חיילים במצב רגיל תולים את הנשק כרוך באלכסון מהצוואר לכיוון הנגדי והנשק נמצא מתחת לכתף של היד הפעילה. מה שנקרא בעגה הצהלית "נשק בהצלב". לעומת זאת בתלה צוואר רצועת הנשק כרוכה על הצוואר והנשק מונח מלפני הגוף
^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 33, ארז גרשטיין: "בהיתקלות תמיד עדיף לפעול מאשר להמתין".
^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 217, "לא היה לוחם ששירת בלבנון שלא הכיר את ארז, או לפחות את האגדות שנרקמו סביבו. כל מלחמה יוצרת את הגיבורים שלה, כאלה המכתיבים את הנורמות ואת השאיפות של היחידות ושל לוחמים רבים. אין ספק שארז היה גיבור הלחימה של צה”ל בחזבאללה. אלפי לוחמים חיקו את ארז, לעיתים אף באופן לא מודע - סגנון הדיבור, צורת ההליכה שלו, האופן שבו החזיק ברובה".

[1] מִדְגֶּה היא גידול דגים בבריכות

[2] רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, ראיון שנערך עם גרשטיין עם סיום תפקידו כמפקד חטיבת גולני, במחנה, ‏ 27.02.2009, "אני לא מגדיר את עצמי כפזיז. אני איש מקצוע טוב בתחום שלי. אני חושב שיש לי מספיק ניסיון מצטבר, גם בדרגתי וגם בתחום של מפגשי האש. מאז שהייתי חייל בסיירת גולני ועד היום, יצא לי להשתתף בחלקים מרכזיים מאוד בקרבות שצה"ל ניהל. הובלתי המון פעמים חיילים לקרב. כל חיי, בכל מבצע שעליו פיקדתי בשטח, לא היו לי מעולם נפגעים. מפקד נבחן ביכולת שלו להשפיע ולהיות בנקודת ההכרעה. זה מפחיד, מעצבן, לא נעים. בזה נמדד המפקד- איך הוא נכנס ויוצא מאירועים, איך הוא מתפקד בהם. תמיד הייתי מקדימה, ובגלל זה היו לי כל כך הרבה מפגשי אש. זה לא קול הבס בקשר, המפות והתרשימים, אלא ההתחברות לאנשים בשטח. ובגלל זה אני לפעמים מספר שתיים בפתיחת ציר, אפילו שאני יכול לעלות על מטען ולהתפוצץ. אני לא פוחד מאש. זה לא מפריע לי בכלל. זה בגלל ההכרה שאם אני מפחד, זה יפגע ביכולת המבצעית שלי. מי שנמצא בתפקידי פיקוד מרכזיים צריך לדעת שהוא עלול להיהרג. זה חלק מהחיים שלנו".

[3] גל פרל פינקל, ‏20 שנים חלפו, מוטב שבצה"ל יאמינו ביותר מגישה אחת ללחימה בחזבאללה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 במרץ 2019

[4] אלו שרביט, "יותר מדי אחריות בשביל לפחד": ההקלטות הבלעדיות שמשחזרות את רגעי כיבוש הבופור, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 3 במאי 2022

[5] רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, ראיון שנערך עם גרשטיין עם סיום תפקידו כמפקד חטיבת גולני, במחנה, ‏ 27.02.2009, "אישית, אני מלווה את משפחת השכול במשך הרבה שנים. שישה חברים נהרגו סביבי בקרב על הבופור כשהייתי מ"מ צעיר. זה קשה, אבל לא כמו למשפחות. המפקד יכול לספר מה שהוא רוצה, אני מגיל שמונה עשרה בלבנון, והספקתי להיות בעשרות אירועים עם אש, ובסופו של דבר ההתמודדות עם השכול היא הקושי האמיתי".

[6] אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, ‏ 10 בספטמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש.

[7] גל פרל פינקל, חוזרים ללבנון, דרך הטלוויזיה, באתר זמן ישראל, 28 באפריל 2020.

[8] משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 29, "באחד המבצעים פשט כוח של גולני, בפיקוד המח"ט גבי אשכנזי, על בסיס של החזבאללה שאותר בחווה חקלאית המכונה מזרעת אל- חמרא שברמת נבטיה. כוח הסיירת, בפיקודו של ארז, שהוביל את המבצע, התגנב עד שהגיע ממש מתחת לאפם של השומרים. אז פתח באש וחיסלם. מעללי ההתגנבות למזרעת אל- חמרא סופרו בחטיבה עוד שנים רבות".

[9] אלונה בר-און ובועז ארד, אנחנו למודים אירועים קשים, במחנה, ‏ 05.09.1997, עמודים 10–13, כפי שהועלה באתר פרש, ארז גרשטיין: "הנה, בפשיטה על מפקדת אחמד ג'יבריל בנועיימה בדצמבר 88', כשהסיירת נתקלה, הכוח שלי ביצע את המשימה מאלף עד תו, הרג איזה 30 מחבלים, ביצע את המשימות של כולם ועשה את זה כמו שצריך".

[10] משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמודים 219-220.

[11] אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 12, רא"ל שאול מופז: "זכור לי במיוחד אירוע שבו התקבל במפקדת עוצבת הגליל שבפיקודי דיווח על זיהוי מחבלים בגזרה המערבית מעבר לגדר המערכת. בעודנו נערכים לפעולה, נקט ארז, אז כבר מפקד גדוד בגולני, יוזמה. על אף ריחוקו באותה שעה מן הגזרה, נע ארז לשטח בראש לוחמיו, יצר מגע אש עם המחבלים וחיסל אותם. יצאתי לאתר הקרב, התרשמתי עמוקות מהיוזמה, מהנחישות, מקור הרוח, מהחתירה למגע ומהדוגמה האישית של ארז ופקודיו".

[12] תמיר ידעי, רזי ארז: עשור לנפילתו של ארז גרשטיין, במחנה, ‏ 27.02.2009.

[13] יהודה גורן, גולני חיסל שני מחבלים בדרום לבנון, מעריב, ‏ 9 במאי 1990.

[14] גל פרל פינקל, ‏דעה: במה צריך לעסוק פרויקט הניצחון | דעה, גל פרל פינקל, באתר גלובס, 20 באפריל 2020, ‏ 20 באפריל 2020.

[15] משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 221.

[16] איתן רבין, "פגענו במחבלים שדם חיילי צה"ל על ידיהם", הארץ, ‏ 05.08.1997, כפי שהועלה באתר פרש.

[17] חן קוטס-בר, בו בוערת אש, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2005.

[18] יוסי יהושוע ואמירה לם, "דו"ח איזנקוט", ידיעות אחרונות, ‏ 15.07.2011.

[19] חדשות 2, ‏"נחשף תיעוד חיסול תא"ל גרשטיין", באתר ‏מאקו‏, 28 בפברואר 2018

[20] בדרך כלל חיילים במצב רגיל תולים את הנשק כרוך באלכסון מהצוואר לכיוון הנגדי והנשק נמצא מתחת לכתף של היד הפעילה. מה שנקרא בעגה הצהלית "נשק בהצלב". לעומת זאת בתלה צוואר רצועת הנשק כרוכה על הצוואר והנשק מונח מלפני הגוף

[21] משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 33, ארז גרשטיין: "בהיתקלות תמיד עדיף לפעול מאשר להמתין".

[22] משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 217, "לא היה לוחם ששירת בלבנון שלא הכיר את ארז, או לפחות את האגדות שנרקמו סביבו. כל מלחמה יוצרת את הגיבורים שלה, כאלה המכתיבים את הנורמות ואת השאיפות של היחידות ושל לוחמים רבים. אין ספק שארז היה גיבור הלחימה של צה”ל בחזבאללה. אלפי לוחמים חיקו את ארז, לעיתים אף באופן לא מודע - סגנון הדיבור, צורת ההליכה שלו, האופן שבו החזיק ברובה".

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

מפקדי יחידת הקישור ללבנון
מפקדי אד"ל	בנימין בן אליעזר • יורם המזרחי • אפרים סנה • מאיר דגן • דוד מימון
מפקדי יק"ל	מאיר דגן • שלמה אליה • דני רוטשילד • דוד אגמון • זאב זכרין • מיכה טמיר • גבי אשכנזי • גיורא ענבר • אלי אמיתי • ארז גרשטיין • אלי אמיתי (ממלא מקום) • בני גנץ

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ארז גרשטיין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארז גרשטיין