ברברה סטנוויק
תמונה מהסרט סטלה דאלאס, 1937 | |
לידה |
16 ביולי 1907 ברוקלין, ארה"ב |
---|---|
פטירה |
20 בינואר 1990 (בגיל 82) סנטה מוניקה, ארצות הברית |
שם לידה | Ruby Catherine Stevens |
סוגה מועדפת | מערבון, פילם נואר |
מדינה | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | 1927–1986 (כ־59 שנים) |
עיסוק | שחקנית קולנוע, שחקנית טלוויזיה |
מקום לימודים | תיכון ארסמוס הול |
בן או בת זוג |
|
מספר צאצאים | 1 |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
ברברה סטנוויק (באנגלית: Barbara Stanwyck; 16 ביולי 1907 – 20 בינואר 1990) הייתה שחקנית אמריקנית, כוכבת קולנוע וטלוויזיה, הידועה במהלך 60 שנות הקריירה שלה כמקצוענית מושלמת ורבגונית בעלת נוכחות מסך חזקה, וחביבתם של במאים בכללם ססיל ב. דה-מיל, פריץ לאנג ופרנק קפרה. אחרי תקופה קצרה של משחק בתיאטרון, היא הופיעה ב-85 סרטים במשך 38 שנים בהוליווד לפני שפנתה לטלוויזיה.
סטנוויק הייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר ארבע פעמים. וזכתה בשלושה פרסי אמי ופרס גלובוס הזהב. היא קיבלה פרסים על מפעל חיים ממכון הסרטים האמריקאי, מ-Film Society of Lincoln Center, מגלובוס הזהב, מ-Los Angeles Film Critics Association, ומ-Screen Actors Guild. יש לה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד והיא מדורגת במקום האחד עשר ברשימת כוכבות הסרטים הגדולות ביותר בקולנוע האמריקני בכל הזמנים שבחר מכון הסרטים האמריקאי.[1]
שנותיה הראשונות והקריירה
ברברה סטנוויק נולדה כרובי קתרין סטיבנס (באנגלית: Ruby Catherine Stevens) בברוקלין, ניו יורק ב-16 ביולי 1907. היא הייתה ילדתם החמישית והצעירה ביותר של ביירון וקתרין מקגי סטיבנס, הזוג היה ממעמד הפועלים, ילידי צ'לסי, מסצ'וסטס והיו ממוצא אנגלי ואירי בהתאמה.[2] כאשר רובי הייתה בת ארבע, אמה נהרגה כשאדם שיכור דחף אותה לעבר חשמלית נוסעת.[3] שבועיים אחרי ההלוויה, הצטרף אביה ביירון לצוות שחפר את תעלת פנמה,[4] ולא נראה מאז.[3] רובי ואחיה ביירון גודלו בידי אחותם מילדרד, שהייתה מבוגרת בחמש שנים מרובי[דרושה הבהרה].[4] כשמילדרד קיבלה עבודה כנערת כ- [דרושה הבהרה]showgirl John Cort, רובי ואחיה ביירון החליפו כמה וכמה בתים אומנים (כארבעה בשנה), שמהם רובי ברחה.[5] רובי למדה במספר בתי ספר ציבוריים בברוקלין, שם היא קיבלה דרך קבע ציונים נמוכים ונהגה להתקוטט עם התלמידים האחרים.[6]
במהלך הקייצים של 1916 ו-1917, כשמלאו לרובי תשע שנים, היא סיירה עם אחותה מילדרד [דרושה הבהרה] ותירגלה את מטלותיה של מילדרד מאחורי הקלעים[דרושה הבהרה].[6] השפעה אחרת על הופעתה הייתה צפייה בסרטים של פרל וייט, שרובי העריצה.[7] בגיל 14 היא נשרה מבית הספר על מנת לעבוד באריזת חבילות בחנות הכלבו של ברוקלין.[8][9] מעט אחרי שהיא לקחה עבודה במילוי כרטיסים במשרד הטלפון של ברוקלין תמורת משכורת של $14 בשבוע, שכר שאיפשר לה עצמאות כלכלית.[10] רובי תיעבה את שתי העבודות, היא התעניינה בעסקי השעשועים, אולם אחותה מילדרד ריפתה את ידיה, כך שעבודתה הבאה של רובי הייתה בגיזור דוגמאות שמלה עבור ווג, הלקוחות התלוננו על העבודה שלא טובה שהיא ביצעה ורובי פוטרה.[11] משרתה הבאה הייתה ככתבנית בחברת המוזיקה של ג'רום ה. רמיק, לשם שינוי באותה עבודה היא נהנתה, אך עניינה האמיתי היה עדיין עסקי שעשועים, ואחותה ויתרה על הניסיונות לבטל אותה מכך.[12] ב-1923, חודשים מועטים אחרי יום הולדתה ה-16, רובי ערכה מבחן בד במקהלה בסטראנד רוף (Strand Roof), מועדון לילה מעל תיאטרון סטראנד בכיכר טיימס.[13] חודשים מספר אחרי כן היא קיבלה עבודה כנערת זיגפלד במהדורות 1922 ו-1923 של מופע הראווה "שגיונות זיגפלד" שהיו נחשבים פורצי דרך לאותה תקופה ואותן ״נערות זידפלד״ זכו לפרסום רב.[14] במרוצת השנים הבאות עבדה רובי כנערת מקהלה, הופיעה מחצות לשבע בבוקר במועדון הלילה בבעלותו של טקסס גינאן, היא אף שימשה לפרקים כמדריכת ריקודים בבית מרזח להומוסקסואלים ולסביות בבעלותו של גינאן.[15] דבר שהקנה לה לאחר מכן מעמד של גיי אייקון, לדבריה: "ידעתי שאחרי גיל ארבע עשרה אפרנס את עצמי, אבל הייתי מוכנה לעשות זאת... תמיד ריחמתי מעט על אנשים מפונקים, וכמובן, הם תמיד ריחמו עלי." (ברברה סטנוויק בראיון ב-1937[11])
ב-1926, רובי הוצגה בפני וילארד מק בידי בילי לאהיף (Billy LaHiff), שבבעלותו היה בר פופולרי אותו שהיה מקום בילוי עבור אנשים מתעשיית הבידור.[16] מק בחר שחקנים למחזהו "The Noose", לאהיף הציע שאת תפקידה של נערת המקהלה יכולה לבצע נערת מקהלה אמיתית, ומק הסכים לאפשר לרובי לעבור מבחן בד.[17] רובי קיבלה את התפקיד, אך המחזה לא נחל הצלחה. על מנת להוסיף פתוס לדרה, הורחב תפקידה של רובי.[18] לפי ההצעה של מק או דייוויד בלסקו, אימצה רובי את שם הבמה ברברה סטנוויק (Barbara Stanwyck), "ברברה, בא מ-Barbara Frietchie ו"סטנוויק" מהשחקן האנגלי ג'ין סטנוויק (Jane Stanwyck). "The Noose" נפתח מחדש ב-20 באוקטובר 1926,[19] ונהיה אחד מהמצליחים ביותר בעונה, רץ במשך תשעה חודשים ו-197 הופעות.[14] סטנוויק כיכבה לצד השחקנים רקס צ'רימן ווילפרד לוקאס. צ'רימן וסטנוויק פתחו ברומן.[20] הופעתה ב"The Noose" זיכתה אותה בביקורות משבחות והמפיק בוב קיין זימן אותה לערוך מבחן בד לסרטו האילם הבא משנת 1927, "Broadway Nights", שם היא קיבלה תפקיד קטן של מעודדת אחרי שהפסידה את התפקיד הראשי, מכיוון שהיא לא הצליחה לבכות במבחן בד.[21] הדבר סימן את הופעתה הראשונה של סטנוויק בסרט. היא שיחקה בתפקיד הראשי על הבמה באותה בשנה ב"Burlesque", מחזה שנקטל בידי הביקורת, אך הופעתה של סטנוויק זכתה לשבחים. (הערה 5) בעודה משחקת ב"Burlesque", הציג אוסקר לבנט את סטנוויק בפני השחקן פרנק פיי. סטנוויק ופיי טענו מאוחר יותר שהם שנאו זה את זה מההתחלה, אולם הם התקרבו אחרי מותו הפתאומי של רקס צ'רימן בגיל 30.[5] צ'רימן חלה בראשית 1928 ורופאו יעץ לו על מסע בים, כשהפליג בספינה לפריז שם תכננו הוא וסטנוויק להיפגש, נפטר צ'רימן מאלח דם.[22] סטנוויק ופיי התחתנו באוגוסט של אותה שנה ועברו להוליווד.[5]
קריירת הסרטים
סרטה המדבר הראשון של סטנוויק היה "The Locked Door" (1928), אחריו הגיע "Mexicali Rose" ב-1929. אף אחד מהסרטים לא נחל הצלחה, אף על פי כן, בחר פרנק קפרה בסטנוויק לסרטו "Ladies of Leisure" (1930).[14] בעקבותיו באו מספר תפקידים זכורים לטוב, ביניהם האם המקריבה את עצמה בסטלה דאלאס (1937), הופעה בסרט ילד הזהב (1939) לצידו של ויליאם הולדן, הנוכלת שמתאהבת במי שעתיד להיות הקורבן שלה (אותו מגלם הנרי פונדה), ב"ליידי איב" (1941), בתפקיד עיתונאית בסרט פגוש את ג'ון דו לצידו של גרי קופר (1941), האשה שמפתה סוכן ביטוח (Fred McMurray) לרצוח את בעלה[23] ב-"ביטוח חיים כפול" (1944), "אהבתה המוזרה של מרתה אייברס" (1946), והרעיה המרושעת ב"סליחה, טעות במספר" (1948). סטנוויק הייתה אחת מהשחקניות ששקלו לפנות אליה על מנת לגלם את דמותה של סקרלט אוהרה ב"חלף עם הרוח" (1939), אם כי היא אפילו לא עברה מבחן בד. ב-1944, סטנוויק הייתה האשה האשה בעלת השכר הגבוה ביותר בארצות הברית.[14] "זוהי אשה שגורמת לכל העולם ליפול לרגליה. (קתלין הווארד על דמותה של סטנוויק ב"Ball of Fire"[24] )
פולין קייל תיארה את משחקה של סטנוויק: "נדמה שהיא חשה אינטואיטיבית כיצד הגוף צריך לנוע לפני המצלמה" ובהתייחס לקריירת הסרטים שלה בראשית שנות השלושים: "רגשנותם של סרטי הקולנוע המדבר הראשונים... רק הדגישו את החדשנות יוצאת הדופן של סטנוויק."[25]
סטנוויק נודעה בשל פתיחותה וטוב-ליבה לצוות מאחורי הקלעים בכל אתר סרטים. היא ידעה את שמות נשותיהם וילדיהם, ושאלה עליהם תוך שהיא מציינת את שמם. פרנק קפרה אמר עליה: "כל הבמאים, השחקנים, אנשי הצוות, וכל היתר אהבו אותה. בתחרות הפופולריות של הוליווד היא הייתה זוכה בפרס הראשון בקלות."[26]
קריירת הטלוויזיה
כשהקריירה הקולנועית של סטנוויק דעכה ב-1957, היא עברה לטלוויזיה. הסדרה שלה משנת 1962-1961 "The Barbara Stanwyck Show" לא זכתה לשיעור צפייה גבוה, אבל זיכתה אותה בפרס אמי הראשון שלה. בסדרת המערבון הטלוויזיונית "The Big Valley" של רשת ABC הפכה סטנוויק לאחת השחקניות הפופולריות ביותר בטלוויזיה, ועל משחקה בה קיבלה פרס אמי נוסף.[14] היא כונתה "גברת ברברה סטנוויק" ותפקידה כראש משפחת ספר שהייתה דומה לזו של בן קרטרייט, אותה שיחק לורן גרין ב"בוננזה". בין השחקנים שכיכבו לצידה של סטנוויק היו ריצ'רד לונג (שהשתתף עמה גם בסרט All I Desire מ-1953), פטר ברק, לינדה אוונס ולי מייג'ורס.
שנים רבות אחרי כן, זכתה סטנוויק בפרס אמי השלישי שלה, עבור הופעתה במיני-סדרה "ציפורים מתות בסתר". ב-1985 היא הופיעה בשלושה פרקים של אופרת הסבון המצליחה מאוד "שושלת", קודם להשקת הסדרה שיצאה ממנה "The Colbys" ושלא צלחה, שבה היא מככבת לצידם של צ'רלטון הסטון, סטפני ביצ'ם, וקתרין רוס. מאוכזבת מהניסיון, נשארה סטנוויק למשך עונה אחת בלבד.[14] (הסדרה שרדה שתי עונות), ותפקידה כקונסטנס קולבי פטרסון, היה האחרון שגילמה. ארל האמר הבן, (המפיק של סדרת הטלוויזיה "The Waltons") רצה בתחילה את סטנוויק לתפקיד הראשי של אנג'לה צ'נינג באופרת הסבון המצליחה משנות השמונים "פלקון קרסט", אך היא סירבה להצעה.
ויליאם הולדן זקף לזכותה את הצלת הקריירה שלו כשהם שיחקו ביחד ב"Golden Boy" (1939). הם נשארו חברים לכל אורך חייהם. כשסטנוויק והולדן העניקו את פרס האוסקר לפסקול הטוב ביותר, הולדן אמר דברי תשבחות על סטנוויק. מעט אחרי מותו של הולדן, סטנוויק השיבה לו כשקיבלה פרס אוסקר לשם כבוד, באומרה בהתרגשות "היום נער הזהב שלי הגשמת את משאלתך."
חייה האישיים
בעלה הראשון היה פרנק פיי. הם נישאו ב-26 באוגוסט 1928. ב-5 בדצמבר 1932 הם אימצו בן, דיון אנתוני "טוני" פיי, שהיה בן חודש ימים. (הוא וסטנוויק חיו לבסוף בנפרד.) הנישואים ידעו מהמורות, הצלחת הקריירה של פיי בברודוויי לא התרגמה למסך הגדול, בעוד שסטנוויק הגיעה למדרגת כוכבות בהוליווד, אחרי התחלה צולעת. בנוסף לכך, נמסר שפיי הכה את אשתו הצעירה, במיוחד כשהיה שיכור. כמה היסטוריוני סרטים טוענים שהנישואים היו בסיס לסרט "כוכב נולד".[27] הזוג התגרש ב-30 בדצמבר 1935.
ב-1936, בעודה עובדת על הסרט "His Brother's Wife", פגשה סטנוויק את רוברט טיילור לצידו שיחקה והתאהבה. אחרי רומן סוער, הזוג החל לגור יחדיו. נישואיהם בשנת 1939 אורגנו בעזרת אולפני MGM עמם היה לטיילור חוזה, מנהג נפוץ בתור הזהב של הוליווד. היא וטיילור בילו בנעימים בשנות נישואיהם הראשונות, והיו בעליהם של אקרים רבים של מקרקעין באזור יוקרתי במערב לוס אנג'לס. חוותם הגדולה וביתם באזור Mandeville Canyon של ברנטווד בלוס אנג'לס קרויה עד לעצם היום הזה כ"חוותו של רוברט טיילור" בעיני המקומיים.
טיילור ניהל מספר פרשיות אהבים בזמן נישואיהם, בכללם אחד עם אווה גרדנר. רווחו שמועות שסטנוויק ניסתה לשים קץ לחייה כששמעה על הרומן של טיילור עם לאנה טרנר. היא לבסוף תבעה גירושים ב-1950 כשכוכבנית פרסמה את הרומנים של טיילור. הגירושים נכנסו לתוקפם ב-21 בפברואר 1951. אחרי הגירושים, הם שיחקו ביחד בסרטה האחרון של סטנוויק The Night Walker (1964). נמסר שסטנוויק הייתה הרוסה כשרבים ממכתביו ותצלומיו הישנים אבדו בשריפה בביתה. היא מעולם לא התחתנה שוב, וקיבלה דמי מזונות בסך 15 אחוזים ממשכורתו של טיילור עד למותו ב-1969.
סטנוויק ניהלה רומן עם השחקן רוברט וגנר, אותה פגשה על סט הסרט "טיטניק". וגנר, שהיה בן 22, וסטנוויק, שהייתה בגיל 45 בתחילת הרומן, ניהלו מערכת יחסים רומנטית בת ארבע שנים, כפי שמתואר בזכרונותיו של וגנר, "Pieces of My Heart". סטנוויק ניתקה לבסוף את הקשר.[28]
היא הייתה בקשרי חברות אמיצים עם שחקנית הקולנוע ג'ואן קרופורד החל משנות השלושים ועד למותה של קרופורד מסרטן באביב 1977.[29] היא הייתה פרוטסטנטית.[30]
שנותיה האחרונות ומותה
שנות פרישתה של סטנוויק היו גדושות פעילות, היא ניהלה פעילויות צדקה הרחק מאור הזרקורים. הידרדרותה החלה בעת פריצה לביתה בבוורלי הילס ב-1981, במהלכה הוכתה.[31] ברברה סטנוויק הלכה לעולמה כתוצאה מאי-ספיקת לב, נפחת ומחלת ריאות חסימתית כרונית בבית החולים סנט ג'ון, בסנטה מוניקה, קליפורניה. היא הייתה בת 82 במותה. גופתה נשרפה ואפרה פוזר בLone Pine, קליפורניה.
ביבליוגרפיה
- Bachardy, Don. Stars in My Eyes. University of Wisconsin Press, 2000. מסת"ב 0299167305.
- Balio, Tino. Grand design: Hollywood as a modern business enterprise, 1930-1939. University of California Press, 1995. מסת"ב 0520203348.
- "A Century of Stanwyck." The Commercial Appeal (Memphis, TN) 4 May 2009. Accessed through Access World News on 16 June 2009.
- Chierichetti, David, and Edith Head. Edith Head: the life and times of Hollywood's celebrated costume designer. HarperCollins, 2003. מסת"ב 0060567406.
- Eyman, Scott. "The Lady Stanwyck." The Palm Beach Post (FL) 15 July 2007. P. 1J. Accessed through Access World News on 16 June 2009.
- Flint, Peter B. "Barbara Stanwyck, Actress, Dead at 82." The New York Times. January 22, 1990. D11.
- Hall, Dennis. American icons: an encyclopedia of the people, places, and things that have shaped our culture. Greenwood Publishing Group, 2006. מסת"ב 027598429X.
- Hirsch, Foster. The Dark Side of the Screen: Film Noir. Da Capo Press, 2008. מסת"ב 0306817721.
- King, Susan. "Wagner Memoir Tells of Wood Death, Stanwyck Affair." San Jose Mercury News (CA) 5 October 2008. P. 6D. Accessed through Access World News on 16 June 2009.
- Lesser, Wendy. His Other Half: Men Looking at Women Through Art. Harvard University Press, 1992. מסת"ב 0674392116.
- Madsen, Axel. Stanwyck: A Biography. HarperCollins, 1994. מסת"ב 006017997X.
- Muller, Eddie. Dark City: The Lost World of Film Noir. St. Martin's Griffin, 1998. מסת"ב 0312180764.
- Nassour, Ellis, and Beth A. Snowberger. "Stanwyck, Barbara." American National Biography Online (subscription only), February 2000. Accessed 1 July 2009.
- Schackel, Sandra. "Barbara Stanwyck: Uncommon Heroine." In Back in the saddle: essays on Western film and television actors. Ed. by Gary A. Yoggy. McFarland Publishing, 1998. מסת"ב 078640566X.
- "The Rumble: An Off-the-Ball Look at Your Favorite Sports Celebrities." New York Post 31 December 2006. Accessed 16 June 2009.
קישורים חיצוניים
- ברברה סטנוויק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ברברה סטנוויק, באתר AllMovie (באנגלית)
- ברברה סטנוויק, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- ברברה סטנוויק, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ברברה סטנוויק, באתר Last.fm (באנגלית)
- ברברה סטנוויק, באתר AllMusic (באנגלית)
- ברברה סטנוויק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- ברברה סטנוויק, באתר Discogs (באנגלית)
- ברברה סטנוויק בויקיציטוט באנגלית
- ברברה סטנוויק ב-TCM
- ברברה סטנוויק במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- ברברה סטנוויק בTV.com
- מאמר מהטיים
- צילומים של ברברה סטנוויק
- ברברה סטנוויק, שחקנית אמריקנית, סקירה של הקריירה של סטנוויק
- ברברה סטנוויק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ברברה סטנוויק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מאה שנים... מאה כוכבים, מכון הסרטים האמריקאי
- ^ Madsen (1994), 8.
- ^ 1 2 Flint (1990).
- ^ 1 2 Madsen (1994), 9.
- ^ 1 2 3 Nassour and Snowberger (2000).
- ^ 1 2 Madsen (1994), 10.
- ^ Diorio, Al Barbara Stanwyck: a Biography
- ^ Prono (2008), 240.
- ^ (Madsen [1994], 11).
- ^ Madsen (1994), 11-12.
- ^ 1 2 Madsen (1994), 12.
- ^ Madsen (1994), 12-13.
- ^ Madsen (1994), 13.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Prono (2008), 241.
- ^ Madsen (1994), 17, 18.
- ^ Madsen (1994), 21.
- ^ Madsen (1994), 22.
- ^ Madsen (1994), 25.
- ^ Madsen (1994), 26.
- ^ Muller (1998).
- ^ "Barbara Stanwyck". Arabella-and-co.com.
- ^ Madsen (1994), 32.
- ^ אורי קליין, המלצת השבוע: הליידי איב, באתר הארץ, 16 בפברואר 2005
- ^ "A Century of Stanwyck" (2009).
- ^ "Quotation of review of the film Ladies of Leisure", "Quoted From page 403, Kael, Pauline.5001 Nights At The Movies, Henry Holt, 1991. מסת"ב 978-0805013672
- ^ Eyman (2007), 1J.
- ^ Prono (2008), 242.
- ^ King (2008).
- ^ The BFF's of Classic Hollywood, classichollywood101.blogspot.com
- ^ Barbara Stanwyck, lucywho.com
- ^ John Stark, Barbara Stanwyck, 'A Stand-Up Dame', people magazine, February 05, 1990 Vol. 33 No. 5
פרס אוסקר לשם כבוד | ||
---|---|---|
1928–1950 | האחים וורנר / צ'ארלי צ'פלין (1928) • וולט דיסני (1932) • שירלי טמפל (1934) • ד. וו. גריפית' (1935) • סדרת הסרטים March of Time / הווארד גרין והרולד רוסון (1936) • אדגר ברגן / הווארד גרין / המוזיאון לאמנות מודרנית / מאק סנט (1937) • ארתור בול / וולט דיסני / דינה דורבין ומיקי רוני / גורדון ג'נינגס, יאן דומלה, דברו ג'נינגס, אירמין רוברטס, ארט סמית', פרסיוט אדוארט, לויאל גריגס, לורן ריידר, הארי מילס, לואיס מסנקופ, וולטר אוברסט / אוליבר מארש ואלן דייבי / הארי וורנר (1938) • דאגלס פיירבנקס / ג'ודי גרלנד / ויליאם קמרון מנזיס / הקרן לקולנוע וטלוויזיה (ז'אן הרשולט, ראלף מורגן, ראלף בלוק, קונרד נגל)/ חברת טכניקולור (1939) • בוב הופ / ניית'ן לוינסון (1940) • וולט דיסני, ויליאם גארטי, ג'ון נ. א. הוקינס וחברת RCA / לאופולד סטוקובסקי ושותפיו / ריי סקוט / משרד המודיעין הבריטי (1941) • שארל בואייה / נואל קאוורד / מטרו גולדווין מאייר (1942) • ג'ורג' פאל (1943) • בוב הופ / מרגרט אובראיין (1944) • אולפני רפבליק ודניאל בלומברג / וולטר וגנר / הבית בו אני גר / פגי אן גארנר (1945) • הרולד ראסל / לורנס אוליבייה / ארנסט לוביטש / קלוד ג'רמן ג'וניור (1946) • ג'יימס באסקט / תומאס ארמט / ויליאם ניקולס זליג / אלברט סמית' / ג'ורג' קירק ספור / מצחצחי הנעליים (1947) • וולטר וגנר / הסרט Monsieur Vincent / סיד גראומן / אדולף צוקור (1948) • ז'אן הרשולט / פרד אסטר / ססיל ב. דה-מיל / גונבי האופניים (1949) • לואי ב. מאייר / ג'ורג' מרפי / הסרט Le mura di Malapaga (1950) | |
1951–1975 | ג'ין קלי / רשומון (1951) • מריאן קופר / בוב הופ / הרולד לויד / ג'ורג' מיצ'ל / ג'וזף שנק (1952) • אולפני המאה ה-20 / חברת Bell & Howell / ג'וזף ברין / פיט סמית' (1953) • חברת Bausch & Lomb / דני קיי / קמפ ניבר / גרטה גרבו / ג'ון וייטלי / וינסנט וינטר / הסרט Jigokumon (1954) • הסרט Miyamoto Musashi (1955) • אדי קנטור (1956) • איגוד מהנדסי הקולנוע והטלוויזיה / ברונקו בילי אנדרסון / צ'ארלס בראקט / בי. בי. קהן (1957) • מוריס שבלייה (1958) • באסטר קיטון / לי דה פורסט (1959) • גרי קופר / סטן לורל / היילי מילס (1960) • ויליאם הנדריקס / פרד מטזלר / ג'רום רובינס (1961) • ויליאם טאטל (1964) • בוב הופ (1965) • יאקימה קאנוט / פרנק פרימן (1966) • ארתור פריד (1967) • ג'ון צ'יימברס / אונה וייט (1968) • קרי גרנט (1969) • ליליאן גיש / אורסון ולס (1970) • צ'ארלי צ'פלין (1971) • צ'ארלס בורן / אדוארד ג'י רובינסון (1972) • הנרי לנגוליס / גראוצ'ו מרקס (1973) • הווארד הוקס / ז'אן רנואר (1974) • מרי פיקפורד (1975) | |
1976–2000 | מרגרט בות' (1977) • וולטר לאנץ / לורנס אוליבייה / קינג וידור / המוזיאון לאמנות מודרנית (1978) • האל אליאס / אלק גינס (1979) • הנרי פונדה (1980) • ברברה סטנוויק (1981) • מיקי רוני (1982) • האל רוץ' (1983)צ• ג'יימס סטיוארט / הקרן הלאומית לאמנויות (1984) • פול ניומן / אלכס נורת' (1985) • ראלף בלאמי (1986) • חברת קודאק / הועד הלאומי לסרטים בקנדה (1988) • אקירה קורוסאווה (1989) • סופיה לורן / מירנה לוי (1990) • סטיאג'יט ריי (1991) • פדריקו פליני (1992) • דברה קר (1993) • מיכלאנג'לו אנטוניוני (1994) • קירק דאגלס / צ'אק ג'ונס (1995) • מייקל קיד (1996) • סטנלי דונן (1997) • איליה קאזאן (1998) • אנדז'יי ויידה (1999) • ג'ק קארדיף / ארנסט להמן (2000) | |
2001–הווה | סידני פואטייה / רוברט רדפורד (2001) • פיטר או'טול (2002) • בלייק אדוארדס (2003) • סידני לומט (2004) • רוברט אלטמן (2005) • אניו מוריקונה (2006) • רוברט בויל (2007) • לורן באקול / רוג'ר קורמן / גורדון וויליס (2009) • קווין בראונלו / ז'אן-לוק גודאר / אלי וולך (2010) • ג'יימס ארל ג'ונס / דיק סמית' (2011) • ד. א. פניבייקר / האל נידהם / ג'ורג' סטיבנס ג'וניור (2012) • אנג'לה לאנסברי / סטיב מרטין / פיירו טוסי (2013) • ז'אן-קלוד קרייר / הייאו מיאזאקי / מורין או'הרה (2014) • ספייק לי / ג'ינה רולנדס (2015) • ג'קי צ'אן / לין סטלמאסטר / אן וי. קואטס / פרדריק ווייזמן (2016) • צ'ארלס ברנט / אוון רויזמן / דונלד סאת'רלנד / אנייס ורדה (2017) • מרווין לוי / לאלו שיפרין / סיסלי טייסון (2018) • דייוויד לינץ' / וס סטודי / לינה ורטמילר (2019) • סמואל ל. ג'קסון / איליין מאי / ליב אולמן (2021) • אוזאן פלסי / דיאן וורן / פיטר ויר (2022) |
פרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקנית ראשית בסדרת דרמה | ||
---|---|---|
1952-1970 | הלן הייז (1952) • לורטה יאנג (1954) • לורטה יאנג (1956) • לורטה יאנג (1959) • ברברה סטנוויק (1961) • ברברה סטנוויק (1966) • ברברה ביין (1967) • ברברה ביין (1968) • ברברה ביין (1969) • סוזן המפשייר (1970) | |
1971-1990 | סוזן המפשייר (1971) • גלנדה ג'קסון (1972) • מייקל לרנד (1973) • מייקל לרנד (1974) • ג'ין מארש (1975) • מייקל לרנד (1976) • לינדזי וגנר (1977) • סדה תומפסון (1978) • מארייט הרטלי (1979) • ברברה בל גדס (1980) • ברברה בבקוק (1981) • מייקל לרנד (1982) • טיין דיילי (1983) • טיין דיילי (1984) • טיין דיילי (1985) • שרון גלס (1986) • שרון גלס (1987) • טיין דיילי (1988) • דיינה דלייני (1989) • פטרישיה ווטיג (1990) | |
1991-2010 | פטרישיה ווטיג (1991) • דיינה דלייני (1992) • קתי בייקר (1993) • סילה וורד (1994) • קתי בייקר (1995) • קתי בייקר (1996) • ג'יליאן אנדרסון (1997) • כריסטין לאטי (1998) • אידי פאלקו (1999) • סילה וורד (2000) • אידי פאלקו (2001) • אליסון ג'ני (2002) • אידי פאלקו (2003) • אליסון ג'ני (2004) • פטרישה ארקט (2005) • מרישקה הרגיטאי (2006) • סאלי פילד (2007) • גלן קלוז (2008) • גלן קלוז (2009) • קירה סדג'וויק (2010) | |
2011-היום | ג'וליאנה מרגוליס (2011) • קלייר דיינס (2012) • קלייר דיינס (2013) • ג'וליאנה מרגוליס (2014) • ויולה דייוויס (2015) • טטיאנה מסלני (2016) • אליזבת מוס (2017) • קלייר פוי (2018) • ג'ודי קומר (2019) • זנדאיה (2020) • אוליביה קולמן (2021) • זנדאיה (2022) |
פרס גילדת שחקני המסך למפעל חיים | |
---|---|
|