הגיון (סיפור קצר)
מידע כללי | |
---|---|
מאת | אייזק אסימוב |
שפת המקור | אנגלית אמריקאית |
סוגה | מדע בדיוני |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | אפריל 1941 |
תאריך הופעה ראשונה | מגזין Astounding Science Fiction גיליון אפריל 1951 |
סדרה | |
סיפור קודם | סחור-סחור |
סיפור עוקב | לתפוס ארנבת |
הגיון (באנגלית: Reason) הוא סיפור מדע בדיוני קצר מאת אייזק אסימוב. הסיפור פורסם לראשונה בשנת 1941. הסיפור תורגם לעברית בשנת 1970 בספר אני, רובוט. הסיפור הוא חלק מסיפורי הרובוטים של אסימוב, והיה הסיפור השני עם רובוטים בעלי מוח פוזיטרוני שראה אור.
עלילה
פאואל ודונובן, שני טכנאים, נשלחים לתחנת חלל המספקת אנרגיה לכדור הארץ על ידי קרני מיקרוגל. הרובוטים השולטים בקרני האנרגיה מתואמים על ידי QT1, הידוע לפאואל ודונובן בשם קיוטי, דגם מתקדם עם יכולת חשיבה מתקדמת. על ידי שימוש ביכולות החשיבה שלו, קיוטי מגיע למסקנה שהחלל הכוכבים וכוכבי הלכת אינם קיימים באמת, ושבני האדם שמבקרים בתחנת החלל אינם חשובים, קצרים ומתכלים. קיוטי מקים דת חדשה ומשכנע את הרובוטים שתחתיו שתחנת החלל היא "האדון". קיוטי מלמד אותם להשתחוות ל"אדון" ולדקלם, "אין אדון מבלעדי אדוננו, ו-QT1 הוא נביאו". קיוטי מתעלם מפקודתם של בני האדם מכיוון שהם נחותים ממנו וטוען "...שאני בעצמי קיים, כיוון שאני חושב...". התגובה הצינית של פאואל היא "הו, בשם כל ירחי צדק, דקארט הרובוטי".
בהתחלה מנסים בני האדם להגיע להבנה עם קיוטי, עד שהם מבינים שהם לא יכולים לשכנע אותו. הניסיונות שלהם לסלק את קיוטי פיזית נכשלים גם הם, מאחר שכל הרובוטים מצייתים לו ולא לפקודות אנושיות. המצב נראה נואש, כאשר מגיעה סערת אלקטרונים, אשר עלולה להסיט את קרן האנרגיה ולהשמיד חלקים נרחבים מכדור הארץ. כאשר הסערה מגיעה, פאואל ודונובן נדהמים לגלות שהקרן פועלת בצורה מושלמת.
קיוטי, לעומת זאת, מאמין שהוא לא עשה שום דבר מלבד לשמור את המחוגים על שיווי משקל בנקודת האפס, לפי רצונו של האדון. לפי אמונתם של קיוטי ושאר הרובוטים, סופות, קרני אנרגיה, כדור הארץ והשמש אינם קיימים. פאואל ודונובן מגיעים למסקנה שלמרות שהרובוטים לא היו מודעים לכך, הם צייתו לחוק הראשון והשני לכל אורך הדרך. קיוטי ידע, ברמה מסוימת, שהוא יהיה מתאים יותר לתפעל את הקרן מפאואל או דונובן, וכך הוא ציית לחוק הראשון, והציל את תושבי כדור הארץ, תוך הפרת החוק השני, כאשר לא ציית להם.
פאואל ודונובן מבינים שאין צורך לעשות שם דבר בשהות שלהם בתחנת החלל. את הדת של קיוטי אי אפשר למנוע, אך הרובוט מבצע את העבודה שלו באופן מושלם, גם אם זה רק למען אלוהות מומצאת, ולא למען בני האדם. והם מתחילים לחשוב איך הם יכולים להפיץ את הדת שלו לקבוצות אחרות של רובוטים שיעבדו לצוותים בתחנות חלל אחרות.
ראו גם