ויגדיס פינבוגדוטיר

ויגדיס פינבוגדוטיר
Vigdís Finnbogadóttir

ויגדיס פינבוגדוטיר, 1985
לידה	15 באפריל 1930 (בת 94) רייקיאוויק, איסלנד
מדינה	איסלנד איסלנד
השכלה	הפקולטה לאמנויות של פריז אוניברסיטת איסלנד אוניברסיטת קופנהגן אוניברסיטת ז'וזף פורייה
מפלגה	מפלגת העצמאות
נשיאת איסלנד ה־4 1 באוגוסט 1980 – 1 באוגוסט 1996 (16 שנים) → כריסטיאן אלדיארן אולפור רגנר גרימסון ←
פרסים והוקרה
מסדר הפיל (1981) פרס מורבקה (1998) Nordic Language Prize (2013) אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1988) הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (20 באוקטובר 1982) הצלב הגדול עם צווארון של מסדר הבז הצלב הגדול של מסדר דנבורג אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

ויגדיס פינבוגדוטיר^[א] (באיסלנדית: ‏Vigdís Finnbogadóttir^ⓘ‏^Ⓘ‏); נולדה ב־15 באפריל 1930) היא פוליטיקאית איסלנדית, נשיאת איסלנד הרביעית, שכיהנה בתפקיד זה מ־1980 עד 1996. היא האישה הראשונה לכהן כנשיאת באיסלנד. כמו כן היא האישה הראשונה באירופה כולה שכיהנה בתפקיד נשיאה, והאישה הראשונה בעולם שנבחרה בבחירות דמוקרטיות לתפקיד נשיאה.^[1] תקופת נשיאותה שארכה 16 שנים בדיוק, היא גם תקופת הכהונה הארוכה השנייה בעולם של אישה בתפקיד ראש מדינה שנבחרה בבחירות, אחרי קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל.

החל משנת 1998 משמשת ויגדיס כשגרירה של רצון טוב מטעם ארגון אונסק"ו והיא חברה במועדון מדריד (Club of Madrid).^[2]

ויגדיס פינבוגדוטיר נולדה ברייקיאוויק לאביה, פינבוגי רוטור בן תורוואלד (תורוואלדסון), מהנדס אזרחי ופרופסור באוניברסיטת איסלנד ולאמה, זיגרור אריקסדוטיר, אחות במקצועה ויושבת הראש של ארגון האחיות של איסלנד. יש לה אח אחד שצעיר ממנה בשנה. לאחר שסיימה ב-1949 את בחינות הבגרות, למדה ויגדיס לימודי שפה וספרות צרפתית באוניברסיטת גרנובל ובסורבון בפריז בין השנים 1949 – 1953 ולאחר מכן למדה היסטוריה של התיאטרון באוניברסיטת קופנהגן. לאחר מכן היא קיבלה תואר ראשון בצרפתית ובאנגלית ותעודת הוראה מטעם אוניברסיטת איסלנד. ב-1954 היא נישאה לרופא, ממנו היא התגרשה ב-1963 ובהיותה בגיל 41 היא אימצה ילדה והייתה לאם חד-הורית הראשונה באיסלנד שהורשתה לאמץ ילד.^[3]

בשנות ה-60 וה-70 השתתפה ויגדיס בעצרות מחאה רבות כנגד הנוכחות הצבאית האמריקאית באיסלנד, ובמיוחד בבשדה התעופה קפלאוויק שבו נעשה שימוש על ידי חיל האוויר האמריקאי. מדי שנה צעדו מאות ולעיתים אלפים מרחק של 50 ק"מ לאורך הכביש לקפלאוויק כשהם שרים: "איסלנד החוצה מנאט"ו, הצבא החוצה" (באיסלנדית: Ísland úr NATO, herinn burt).

לאחר סיום לימודיה עסקה ויגדיס בהוראת השפה הצרפתית ודרמה צרפתית באוניברסיטה ועבדה בתיאטרון ניסיוני. היא עבדה במסגרת החברה לתיאטרון של רייקיאוויק בין השנים 1954–1957 ושוב בין השנים 1967–1972. בחופשות הקיץ היא גם עבדה כמדריכת תיירים. בשנים 1962–1972 היא שימשה כמורה לצרפתית בבתי ספר ברייקיאוויק. לזמן מה היא גם לימדה באוניברסיטת איסלנד ושידרה בקורסים בצרפתית בטלוויזיה האיסלנדית.^[3]

בין השנים 1972–1980 היא שימשה כמנהלת האומנותית של חברת התיאטרון של רייקיאוויק (לימים, התיאטרון העירוני). בין השנים 1976–1980 היא הייתה חברה במועצה המייעצת לנושאי תרבות של המדינות הנורדיות.

בשנת 1996 היא הייתה יושבת הראש המייסדת של "מועצת הנשים המנהיגות העולמית" (Council of Women World Leaders) במסגרת בית הספר לממשל על שם ג'ון פיצג'רלד קנדי שבאוניברסיטת הרווארד. שנתיים לאחר מכן היא מונתה להיות נשיאת הוועדה לאתיקה מדעית וטכנולוגית של ארגון אונסק"ו.

לתנועת הנשים באיסלנד היסטוריה ארוכה. במהלך שנת הנשים הבינלאומית ב-1975 משכו נשות איסלנד תשומת לב רבה כאשר הן התארגנו לשביתה כללית כדי להוכיח את חוסר ההערכה לעבודתן. 90% מנשות איסלנד השתתפו בשביתה. בבחירות לנשיאות המדינה ב-1980 התמקדה תנועת הנשים בבחירת אישה לתפקיד. לאחר מאמצי שכנוע רבים קיבלה ויגדיס על עצמה לרוץ לתפקיד מול שלושה גברים. היא הייתה האישה הראשונה בעולם שנבחרה בבחירות דמוקרטיות לתפקיד של ראש מדינה, למרות שהיא הייתה גרושה ואם חד-הורית. תוצאות הבחירות היו צמודות. ויגדיס זכתה ב-33.6% מקולות הבוחרים, כאשר המועמד השני זכה ב-32.1% מהקולות. היא הייתה נשיאה אהודה מאוד וכתוצאה מכך נבחרה מחדש שלוש פעמים. בבחירות של 1984 היא הייתה המועמדת היחידה, בבחירות של 1988 היא זכתה ב-94.6% של הקולות מול אישה אחרת שהתמודדה מולה וב-1992 היא הייתה שוב המועמדת היחידה לתפקיד. ב-1996 החליטה ויגדיס שלא להתמודד שוב על התפקיד.

למרות שתפקיד נשיאת איסלנד הוא טקסי בעיקרו, לקחה ויגדיס חלק פעיל בנושאי סביבה וכן פעלה לקידום השפה והתרבות האיסלנדיים ושימשה כשגרירה תרבותית לקידומה של איסלנד. היא הדגישה את תפקידן של אומות קטנות וב-1986 היא אירחה את פסגת רייקיאוויק בהשתתפותם של נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן ושל מנהיג ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב. המוטו שלה היה: "לעולם אל תאכזב את הנשים" והיא פעלה רבות לקידום החינוך לילדות. היא הייתה מודעת גם לדוגמה שהיא משמשת לנשים צעירות.^[4]

ב-1993 הוקדשה לכבודה היצירה המוזיקלית Mitt Folk, מאת המלחין הבריטי, אוליבר קנטיש, כמתנה מממשלת בריטניה לכבוד 50 שנות עצמאותה של איסלנד.^[5]

מאז 1998 משמשת ויגדיס כשגרירה של רצון טוב מטעם ארגון אונסק"ו בנושאי שפות.

היא גם משמשת כחברה בחברה בוועדת הכיבודים של "מוסד ז'אק שיראק" מאז 2008 כאשר הוקם מוסד זה לקידום השלום העולמי.^[6]

• ראון פליגנרינג, ויגדיס: הספר על הנשיאה הראשונה בעולם, עפולה: לסה ספרים, 2020

מדיה וקבצים בנושא ויגדיס פינבוגדוטיר בוויקישיתוף

• מידע מתוך אתר בית הנשיא (באנגלית)
• ויגדיס פינבוגדוטיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

נשיאי איסלנד
סוון ביירנסון (1944–1952) • אאוסגייר אאוסגיירסון (1952–1968) • כריסטיאן אלדיארן (1968–1980) • ויגדיס פינבוגדוטיר (1980–1996) • אולפור רגנר גרימסון (1996–2016) • גודני יוהאנסון (מ-2016)