מלחמת האזרחים הליברית הראשונה
 | ||||||||||
| תאריכים | 24 בדצמבר 1989 – 2 באוגוסט 1997 (7 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | מלחמת האזרחים הליברית השנייה | |||||||||
| מקום | ליבריה | |||||||||
| תוצאה |
ניצחון NPFL:
| |||||||||
| ||||||||||
|
200,000 חיילים ואזרחים הרוגים | ||||||||||
  | ||||||||||
מלחמת האזרחים הראשונה בליבריה התרחשה בין השנים 1989–1997, בזמן כהונתו של סמואל דו כנשיא ליבריה. המלחמה הייתה בפועל מלחמת אזרחים פנימית בין כוח המורדים שהשתייך לארגון (NPFL (National Patriotic Front of Liberia (אנ') בהנהגתו של צ'ארלס טיילור לבין הכוחות הצבאיים של ליבריה תחת פיקודו של הנשיא סמואל דו. כמו כן, ליבו של הסכסוך היה על השליטה בליבריה. במהלך המלחמה אזרחים רבים איבדו את בתיהם, נפצעו ובהמשך הורה צ'ארלס טיילור לרצוח למעלה מ-200,000 איש ויותר ממיליון ליברים ברחו למדינות שכנות. המלחמה הסתיימה זמנית בשנת 1997, כאשר צ'ארלס טיילור נבחר בבחירות דמוקרטיות-לכאורה לנשיא ה-21 של ליבריה.
רקע לפרוץ המלחמה
סמואל דו שימש כמנהיג ליבריה בין השנים 1980-1990, תחילה כיהן כמנהיג צבאי ואחר כך כפוליטיקאי. בנוסף, שימש כרס"ר ויו"ר מועצת הגאולה העממית עד שלקח את השלטון ב-1980, כתוצאה מהפיכה אלימה שהובילה אותו להרוג את הנשיא המכהן ויליאם טולברט הבן. במהלך כהונתו זכה סמואל דו לתמיכה מארצות הברית עצם עמדתו האנטי-סובייטית שננקטה בימי המלחמה הקרה. סמואל דו החל לפתח קשרי מסחר עם מדינות רבות כתוצאה מפתיחת נמלי ליבריה למדינות כגון קנדה, סין ומדינות אירופה, דבר שהביא לגידול בהשקעות של חברות ספנות זרות ויתרה מכך, ליבריה החלה להתפס כמקלט מס. סמואל דו היה ידוע בשחיתויות רבות בכך שנתן לגיטימציה למשטר שלו עם קבלת חוקה חדשה. מערכת הבחירות שנערכה על ידו הייתה מושחתת מהיסוד. אחד מן הביטויים לשחיתות זאת היה בהובלת מצביעים למקומות סודיים ובנוסף אנשי צוותו היו אחראיים על ספירת הקולות. דבר זה עורר זעם רב בקרב האזרחים וההתנגדות לשלטונו רק גדלה. סמואל דו נודע כאדם כוחני שרדף אחרי אזרחים ושבטים מסוימים שהתנגדו לו. ראיה לכך הם שבטי GIO ו-MANO - שסבלו מאוד כתוצאה מהריגת אנשי שבטם על ידי סמואל דו. בחלוף הזמן ועד קץ שנות השמונים, ארצות הברית אשר הייתה מאוכזבת משלטונו של סמואל דו החלה לנתק את הסיוע החיצוני הקריטי לליבריה. בשילוב עם הכעס והזעם הרב של האזרחים כלפי שלטונו, בדצמבר 1980 החלה חדירת מורדים לליבריה דרך חוף השנהב על מנת להפוך את השלטון ולתפוס את סמואל דו, השתלשלות אירועים זו הובילה לתחילתה של מלחמת האזרחים.
כוחות המורדים
הכוח העיקרי היה NPFL בראשותם של צ'ארלס טיילור, טום וואיו ואלן ג'ונסון-סירליף אשר היו כוח המורדים הגדול ביותר שמטרתו העיקרית הייתה להפיל את סמואל דו. מרבית לוחמי הארגון הגיעו משבטי GIO ו-MANO - אשר היו קבוצות אתניות בצפון ליבריה, שנרדפו תחת שלטונו של סמואל דו, אשר היה אחראי לרצח אנשיהם. הרצון הכולל להפיל את סמואל דו היה משום שהיה ידוע כרודן אשר השתמש בהטיית בחירות על מנת לעלות לשלטון.
ארגון NPFL קרא לכל מי שתומך בו להצטרף ובאופן מהיר התקבלה התמיכה העממית בקרב אזרחי ליבריה, דבר שמינף את הכוח מארגון קטן לצבא מסיבי. בתוך פחות משנה נכבשו כ-80% משטחי המדינה ולבסוף הם הביאו להפלת שלטונו של סמואל דו.
מהלך המלחמה
נפילתו של סמואל דו
צ'ארלס טיילור, בן בריתו לשעבר של סמואל דו, חצה את ליבריה מחוף השנהב ב-24 בדצמבר 1989 כדי לנהל מלחמה נגד סמואל דו. בשנת 1983 הואשם צ'ארלס טיילור במעילה, ונמלט לארצות הברית, שם הוסגר לבקשת ממשלת ליבריה ונכלא ל-15 חודשים. בספטמבר 1985 ברח מהכלא וחזר למערב אפריקה בניסיון להדיח בכוח את סמואל דו מהשלטון. ב-9 בספטמבר 1990, נתפס סמואל דו על ידי מנהיג NPFL- פרינס ג'ונסון.
בערב חג המולד ב-1989 פלש צ'ארלס טיילור לליבריה מלווה בתומכים משבט GIO ושבט MANO בנוסף לחיילים סדירים מבורקינה פאסו וליברים שהוגלו מארצם. הפלישה הייתה תחילתה של מלחמת אזרחים עקובת הדם שפגעה קשות בליבריה.
הגנרל קינו, ראש (אקומונג) הזמין את סמואל דו למפקדתו לפגישה והבטיח לו את ביטחונם של אנשיו. בבוקר התשיעי בספטמבר 1990, בזמן החלפת משמרת, סמואל דו הגיע בזמן שתומכיו ושומריו המתינו בחוץ. המורדים של הנסיך יורמין ג'ונסון הפתיעו את כולם בכך שהגיעו למשרדו של גנרל קינו ללא הזמנה, הם הגיעו חמושים היטב ותקפו ללא הכרה את צוותו של סמואל דו, שהמתינו בחוץ. לאחר שתקפו את אנשיו של סמואל דו, הם נעו פנימה, ירו ברגלו של סמואל דו ולקחו אותו לבסיסו הצבאי של יורמין גונסון ושם כלאו אותו בשבי. בטווח אכזרי זה נהרגו למעלה משמונים מאנשיו של סמואל דו. לעומת זאת, אף אחד מאנשי הגנרל קינו לא נהרג במתקפה. סמואל דו נלקח לשבי ושם עבר עינויים קשים טרם נהרג.
לאחר שכרתו את אוזניו וכמה מאצבעותיו, הציגו את סמואל דו בעירום ברחובות מונרוביה ואף ערפו את ראשו לעיניי כולם. מחזה העינויים שלו צולם בווידאו ונראה בדיווחי חדשות ברחבי העולם.
ניסיונות לשלום (1990)
במהלכה של מלחמת האזרחים התקיימה סדרה של ועידות שלום על מנת ליישב את הסכסוך. פגישות אלו נערכו בין היתר במאמאקו בנובמבר 1990, במהלך שנה זו ECOWAS ניסה לגשר בין הכוחות והציע להם להיפגש בגמביה על מנת להקים ממשלת אחדות לאומית. אך ניסיון זה נתקל בסירוב מצדו של צ'ארלס טיילור ותוך כמה ימים חזרו לפעול בליבריה מעשי האיבה. יתר על כן התקיימו ועידות נוספות בלומה (Loma) בירת טוגו בינואר 1991 ויאמוו סוקרו בחודשים יוני-אוקטובר 1991. בסופן של שבע הוועידות הראשונות של השלום, אשר כללו תהליכי יאמו-סוקרו I-IV דבר אינו יצא לפועל, מה שהוביל לתסכול רב בקרב האזרחים המקומיים.
הקמת ULIMO
תנועת השחרור המאוחדת של ליבריה לדמוקרטיה (United Liberation Movement of Liberia for Democracy (ULIMO הוקמה ביוני 1991 על ידי תומכי הנשיא המנוח סמואל דו והכוחות המזוינים של ליבריה (AFL), אשר מצאו מקלט בגינאה וסיירה לאון. בראש התנועה עמד ראלי זיקי, שהיה בזמנו סגן שר האוצר בממשלתו של סמואל דו. לאחר הלחימה לצד צבא סיירה לאון נגד החזית המאוחדת המהפכנית (RUF), כוחות ULIMO נכנסו לליבריה המערבית בספטמבר 1991. התנועה רשמה הישגים רבים ומשמעותיים בעיקר באזורים שבהם שלטה קבוצת מורדים נוספת - החזית הלאומית הפטריוטית של ליבריה (NPFL). אזורים אלו התבססו בעיקר סביב אזורי כריית היהלומים של מחוז לופה ומחוז בומי. מלכתחילה, הכוח ULIMO היה בנוי ממחלקות פנימיות אשר פעלו ביעילות רבה והתחלקו לשתי מיליציות עיקריות נפרדות. הראשונה הייתה ULIMO-J, אשר הייתה סיעה קרנית אתנית שבראשותה עמד הגנרל רוזוולט ג'ונסון והשנייה שביניהן הייתה- ULIMO-K, שהייתה מסייעת במנדנגו, בהנהגת אל-האג'י ג.ו. קרומה. לטענת רבים התנועה הואשמה לכאורה בביצוע עבירות חמורות של זכויות אדם, הן לפני פרידתה והן לאחריה.
תקיפת מונרוביה ומבצע תמנון (1992)
בשנת 1992 כאשר השלום היה עדיין רחוק, צ'ארלס טיילור ו - יורמין גונסון ניצלו את הזמן כדי להתחזק. ארגון ECOMOG הכריז על ממשלת ביניים של אחדות לאומית (IGNU) עם עמוס סוייר כנשיא שלהם בתמיכתו של יורמין גונסון. ב -15 באוקטובר 1992, החלה תקיפה על הבירה מונורביה שכונתה בשם "מבצע תמנון". המבצע בהובלתם של מתנגדי ליבריה, שנתמכו על ידי שכירי החרב של החזית הלאומית הפטריוטית של ליבריה (NPFL) בראשות הנשיא לשעבר צ'ארלס טיילור, הוציאו לפועל את "מבצע תמנון" אשר מטרתו העיקרית הייתה להדיח את העומדים בראשות מונרוביה ולהכניס לתפקיד את האספה הלאומית לפליטים מחדש (NPRAG). מבצע האוקטופוס (המכונה כמבצע תמנון), נמשך קרוב ל -120 ימים והתפרסם לאחר שורה של חילופים פוליטיים וכלכליים חריפים של נשיא הביניים- עמוס סוייר, הנשיא לשעבר- צ'ארלס טיילור, והמנהיג לשעבר של החזית הלאומית הפדרלית הלאומית של ליבריה (הנסיך) יורמין ג'ונסון
UNOMIL
החלטת 886 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבלה פה אחד ב -22 בספטמבר 1993, החליטה כי מעורבותה של האו"ם תתרום באופן משמעותי ליישום יעיל של הסכם השלום בליבריה.
Unomil, משלחת האומות המאוחדות בליבריה, הוקמה בהנחייתו של המזכיר הכללי באמצעות נציגו המיוחד לתקופה של שבעה חודשים, לאחר מכן הוקמה קרן שדרכה יוכלו המדינות החברות לתרום למשימה.
המשלחת כללה משקיפים צבאיים ואנשי רפואה, הנדסה, תקשורת, תחבורה, אנשי בחירות אשר תמכה במאמצי הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה ובממשלת המעבר הלאומית הליברלית ליישום הסכמי שלום, חקירת הפרות לכאורה של הפסקות אש, סיוע בשמירה על הרכבה ושחרור לוחמים, סיוע הומניטרי, חקירת הפרות זכויות האדם, סיוע לארגוני זכויות האדם, בחינת אימות הבחירות וכו'.
ההחלטה קראה לצדדים בליבריה לפרק את הנשק ולהשמידם. החלטתם להקים ממשלה זמנית התקבלה בברכה על ידי המועצה, ונדרשה לחתום על הסכם של שליחות בתוך שישים יום מהמתקין של Unomil.
ההכנות לוועדת הבחירות נתבקשו להסתיים כדי שארגון הבחירות עד מארס 1994 יוכל להתחיל כפי שנקבע בהסכם השלום. לבסוף הם נקראו יחד כדי לעבוד על ההפצה הבטוחה של חומרי הסיוע ולהגן על אנשי Unomil ועל הצוותים ההומניטריים.
הפסקת האש (1995)
באוגוסט 1995 חתמו הסיעות העיקריות על הסכם שנכתב ברובו על ידי נשיא גאנה ג'רי רולינגס. בכינוס של ארגון אקוואנס, האו"ם, ארצות הברית, האיחוד האירופי וארגון האיחוד האפריקאי, צ'ארלס טיילור הסכים להפסקת אש וללוח הזמנים שנקבע בהסכם לפירוק כוחותיו.
בתחילת חודש ספטמבר 1995, שלוש הדמויות השולטות העיקריות של ליבריה (צ'ארלס טיילור, ג 'ורג' בול ו אלחיי קרומה)- עשו כניסות תיאטרליות לתוך מונרוביה. המועצה השולטת אשר מנתה שישה חברים והייתה תחת האזרח ווילטון ג 'ס סאנקוולו, ביחד עם שלושת ראשי הפלגים צ'ארלס טיילור, ג'ורג' בול ו אלחי קרומה, השתלטו על המדינה כהכנה לבחירות שהיו מתוכננות במקור להתקיים ב־1996.
הלחימה במונרוביה (1996)
הלחימה הקשה פרצה שוב באפריל 1996. הדבר הוביל לפינוי רוב הארגונים הלא-ממשלתיים הבינלאומיים ולהרס של רוב מונרוביה.
באוגוסט 1996 הסתיימו הקרבות הללו כאשר נחתם הסכם אבוג'ה בניגריה. כמן כן, סוכם על פירוק הנשק בשנת 1997 ועל קיום בחירות ביולי של אותה שנה. מתאריך ה-3 בספטמבר 1996 ועד ל־2 באוגוסט 1997 שירתה רותי פרי כיו"ר המועצה השולטת.
צ'ארלס טיילור ובחירות 1997
צ'ארלס טיילור נולד, ב-28 בינואר 1948, הוא פוליטיקאי ליברי שכיהן כנשיא ורודן ליבריה בשנים 1997–2003.
במהלך מלחמת האזרחים הליברית בשנות ה-90 המוקדמות, היה צ'ארלס טיילור מפקד ומצביא בולט. כמו כן, בערב חג המולד 1989 פלש צ'ארלס טיילור לליבריה, מלווה בתומכים משבט גיו ומאנו (Gio) בנוסף לחיילים סדירים מבורקינה פאסו וליברים שהוגלו מארצם. במהלך הפלישה הם התקדמו אל עבר הבירה מונרוביה ובשנת 1990 כבש טיילור את מונרוביה בעזרתו של פרינס ג'ונסון שחטף והרג את סמואל דו. טיילור סחף אחריו המון רב לא רק בזכות היותו אדם כריזמטי אלא גם משום שקודמו, סמואל דו, דיכא את האוכלוסייה הליברית, רדף אחר משכילים והגלה אותם. בנוסף רצח טיילור בברוטליות חברים בשבט קרהן שתמכו בדו.
ביולי 1997 התקיימו בחירות לנשיאות ולאסיפה הלאומית בתנאים שאינם מאפשרים תנועה חופשית וביטחון לאזרחים. בבחירות אלו זכה צ'ארלס טיילור והמפלגה הלאומית הפטריוטית שלו לניצחון מוחץ נגד 12 מועמדים אחרים. באמצעות הפחדה נרחבת, טיילור לקח 75 אחוזים מהסקר הנשיאותי (אף מועמד אחר לא זכה ביותר מ -10 אחוזים). מפלגת ה-NPP זכתה בחלק דומה של מושבים בשני החדרים הפרלמנטריים. על אף שהבחירות נחשבו לאמינות יחסית ונכחו בהן כ-500 משקיפים בינלאומיים, הן היו שנויות במחלוקת מכיוון שנעשה שימוש בהפחדת האזרחים. כמו כן, רבים מהאזרחים עייפו מהמלחמה ופחדו מחידוש ההרג אם טיילור לא ייבחר ולכן בחרו בו.
ב-2 באוגוסט 1997, רותי פרי העבירה את השלטון לנשיא ה-21 הנבחר צ'ארלס טיילור. כאשר טיילור עלה לשלטון הוא ניסה ליצור רושם של אדם טוב לב, סולידרי ובעל ערכי משפחה וזאת בניגוד לקודמו סמואל דו. הוא הציג עצמו כנוצרי פרוטסטנטי מאמין שאינו מעשן ואינו שותה משקאות חריפים.
השפעות המלחמה
השפעות המלחמה בתוך ליבריה היו עצומות. האזרחים היו קורבנות למעשי אלימות קיצוניים שכללו אונס, עינויים, הרג וחטיפות ללא אבחנה. "ועדת האמת והפיוס" (TRC) העריכה כי מלחמת האזרחים הליברית הייתה אחת ממלחמות הדמים הגדולות באפריקה שבמהלכה נגבו חיהם של למעלה מ-250,000 בני אדם על ידי העימותים.
לאחר שיא הצמיחה בשנת 1987 ,בכלכלה הליברית החלה ירידה מתמדת בשל ניהול כושל כלכלי בעקבות ההפיכה בשנת 1980.ירידה זו גברה עם פרוץ מלחמת האזרחים ב -1989 שבמהלכה התוצר המקומי הגולמי הופחת ב -90% בין השנים 1989 ל -1995, אחד הירידות המהירות בהיסטוריה. בשנת 2010, 13 שנה לאחר סיום המלחמה מדורגת ליבריה במקום ה-162 מתוך 169 מדינות, על פי מדד "Human development", מה שהופך אותה לאחת המדינות העניות בעולם כאשר רוב תושביה עוסקים בחקלאות.
מלחמת האזרחים גבתה את חייהם של אחד מכל 17 בני אדם במדינה והרסה את התשתית הכלכלית של המדינה. כמו כן, בתחילת שנות ה -90 הסכסוך התפשט גם לשכניה של ליבריה, סכסוך זה תרם להאטת הדמוקרטיזציה במערב אפריקה ואף גרם ליציבות באזור שהיה ידוע באי יציבותו.
ביבילוגרפייה
- https://peacekeeping.un.org/mission/past/unomilFT.htm#SEPTEMBER
- https://www.peaceinsight.org/conflicts/liberia/conflict-profile/key-people-and-parties (אורכב 09.06.2020 בארכיון Wayback Machine) https://www.peaceinsight.org/conflicts/liberia/conflict-profile/key-people-and-parties/ (אורכב 09.06.2020 בארכיון Wayback Machine)]
- http://www.peacebuildingdata.org/research/liberia/results/civil-war/root-causes-civil-war
- https://school.kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=40526840#57.92.7.fitwidth
- Chapter 4:"THE 1990 ECOWAS-LIBERIAN CIVIL WAR CHALLENGE", by M.Leann
- https://www.theguardian.com/world/2003/aug/04/westafrica.qanda
- יבנה. אנציקלופדיה לנוער. כרך 8. הוצאת יבנה. הוצאת לרוס
קישורים חיצוניים
- Michael A. Innes, Review Article: Reading Guerrilla Radio in Wartime Liberia, Small Wars & Insurgencies 16, 2005-06-01, עמ' 241–251 doi: 10.1080/09592310500130818
- Liberia, Conciliation Resources, 2011-12-20 (באנגלית)
- "Liberia country profile" (באנגלית בריטית). 2018-01-22. נבדק ב-2019-03-04.
