מריאן פיית'פול

מריאן פיית'פול
Marianne Evelyn Gabriel Faithfull
פיית'פול בהופעה בשנת 2007
פיית'פול בהופעה בשנת 2007
פיית'פול בהופעה בשנת 2007
לידה 29 בדצמבר 1946
המפסטד, לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בינואר 2025 (בגיל 78)
לונדון, הממלכה המאוחדת
מוקד פעילות לונדון
תקופת הפעילות 1964–2025 (כ־61 שנים)
מקום לימודים St Joseph's College עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק
פופ
בלוז
ג'אז
פאנק
סוג קול קונטרה אלט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דקה רקורדס, דרים רקורדס, איילנד רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ג'ון דנבר (1965–1966)
בן ברירלי (1979–1986)
ג'יורג'יו דלה טרצה (1988–1991) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיק ג'אגר (1966–מאי 1970)
François Ravard (1994–2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ניקולאס דנבר, קורינה ג'אגר עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מפקד מסדר האמנויות והספרות (מרץ 2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מריאן פיית'פול (באנגלית: Marianne Evelyn Gabriel Faithfull;‏ 29 בדצמבר 1946 – 30 בינואר 2025) הייתה זמרת ושחקנית בריטית ממוצא יהודי, שהקריירה שלה התפרסה על פני ארבעה עשורים.

תחילת הקריירה של פיית'פול כזמרת פופ בשנות ה-60 הואפלה על ידי התמכרותה לסמים. לאחר היעלמות ממושכת במהלך שנות ה-70, חזרה עם יותר ניסיון ועם קול שונה, שהפך אותה לאחת הזמרות המצליחות ובעלות כוח העמידות הרב ביותר.

במהלך כל שנות עבודתה כזמרת, התדמית והסגנון של פיית'פול השתנו רבות, עם התנסויות בסגנונות מוזיקליים שונים, לצד עבודות עם מוזיקאים שונים, בהם דייוויד בואי, בק, ניק קייב, מטאליקה ואחרים.

תולדות חייה

מריאן איילין פיית'פול נולדה בהמפסטד, לונדון. אביה, רוברט גלין פיית'פול היה קצין בצבא הבריטי ומרצה באוניברסיטה. לפיית'פול אילן יוחסין מכובד מצד אימה, אווה אריסו, ברונית אוסטרית, שאימה הייתה יהודייה. בצעירותה הייתה אווה בלרינה ונהגה לעבוד עם הצמד הגרמני ברטולט ברכט וקורט וייל. הדוד רבה של אווה הוא הסופר לאופולד פון זאכר-מאזוך.

לאחר שהוריה התגרשו, עברה פיית'פול עם אמה, לרדינג, ברקשייר. בתקופת לימודיה הייתה חברה בחוג תיאטרון.

קריירה מוזיקלית וחיים אישיים

שנות השישים

הקריירה המוזיקלית של פיית'פול החלה בשנת 1964, כשהייתה בת 18, בהופעות בבתי קפה כזמרת פולק. הפריצה הגדולה שלה הייתה במסיבה שבה נכח האמרגן של הרולינג סטונז, אנדרו לוג אולדהם, וראה אותה מופיעה. הוא הכיר בינה לבין חברי הלהקה, שכתבו בשבילה את הסינגל הראשון שלה, As Tears Go By. במהרה זכתה פיית'פול להצלחה כזמרת, והניבה להיטים נוספים שהעלו את מעמדה בקרב ז'אנר מוזיקת הפופ, בהם הסינגלים המצליחים This Little Bird, Summer Nights ו-Come and Stay With Me.

פיית'פול מופיעה בתוכנית טלוויזיה הולנדית, 1966

בשנת 1965, בהיותה בת 19, נישאה פיית'פול לאמן ג'ון דונבאר, ובאותה שנה נולד בנם, ניקולאס. הנישואין היו קצרי טווח, ככל הנראה בעקבות התמכרותו של דונבאר להרואין. לאחר הגירושין עברה לשהות בביתם של חבר הרולינג סטונז בריאן ג'ונס וזוגתו אניטה פלנברג. באותה תקופה החלה במערכת יחסים מתוקשרת במיוחד עם סולן הלהקה הידוע, מיק ג'אגר. השניים יצאו לאורך שנות השישים המאוחרות, אך בשנת 1967 החלה הזוגיות להיפגע, כאשר בעת שהייתם בביתו של קית' ריצ'רדס, המשטרה פשטה על המקום בחיפוש אחר סמים. פיית'פול נמצאה כשהדבר היחידי לגופה היה שטיח. בשנת 1968, כאשר כבר נהייתה מכורה לסם הקוקאין, איבדה פיית'פול את התינוקת שלה ושל ג'אגר שברחמה, לה נתנה את השם קורינה. שנה מאוחר יותר, זמן קצר לאחר מותו הפתאומי של בריאן ג'ונס, עברה פיית'פול בעצמה ניסיון התאבדות כושל, לטענתה בעקבות היחס הצונן שעוררה הטרגדיה של ג'ונס בשאר חבריו.

פיית'פול בחברת מיק ג'אגר, בריאן ג'ונס, מהרישי מהש יוגי ואחרים, אמסטרדם, 1967

המעורבות של פיית'פול בחייו של ג'אגר זכתה לביטוי באחד השירים המפורסמים של הרולינג סטונז, Sympathy for the Devil, המופיע באלבום Beggars Banquet. השיר עצמו הושפע מהספר "האמן ומרגריטה" של מיכאיל בולגקוב, אותו הציגה פיית'פול בפני ג'אגר. שני שירים נוספים שהופיעו באלבום אחר של הלהקה, Sticky Fingers, הושפעו מפיית'פול. הראשון הוא Wild Horses, כאשר השורה המרכזית בשיר, "סוסי פרא לא יוכלו לגרור אותי מפה" נאמרה מפי פיית'פול לאחר שיצאה מתרדמת בעקבות מנת יתר. כמו כן השיר Sister Morphine נכתב בידי פיית'פול, אם כי לא זכתה לקרדיט עליו עם צאת האלבום. שנים מאוחר יותר כאשר פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, יצאה פיית'פול נגד ג'אגר וריצ'רדס בעקבות אי מתן תמלוגים על השיר, בתקופה בה הייתה חסרת בית ועמוק במאבק מול התמכרות שלה להרואין.

שנות השבעים

בתחילת שנות השבעים חייה האישיים והקריירה של מריאן פיית'פול היו בכי רע. היא נפרדה סופית ממיק ג'אגר, איבדה את המשמורת על בנה ונאבקה באופן מתמיד בבעיות הסמים הקשות שלה. היא הופיעה פעמים אחדות בלבד, בהן הופעתה ברשת הטלוויזיה NBC, לצד דייוויד בואי בביצוע שירם של סוני ושר, I Got You Babe, לבושה בבגדי נזירה.

פיית'פול חייתה במשך שנתיים ברחובות סוהו של לונדון, סובלת מהתמכרות להרואין ומאנורקסיה. חבריה רשמו אותה לתוכנית גמילה, שם יכלה לקבל את המנה היומית שלה לפי מרשם רופא. היא הייתה אחד מהכשלונות הבולטים ביותר של אותה תוכנית, ללא כל יכולת לשלוט בגמילה שלה. בשנת 1976 המפיק מייק לינדר מצא אותה ברחובות והחליט לנסות להחיות את הקריירה המוזיקלית שלה, בהפקת חלק ניכר מאלבומה Rich Kid Blues. האלבום יצא למדפים רק מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1985.

לאחר תקופה ממושכת שבה חייתה ברחובות, עברה פיית'פול לגור בדירה נטושה בצ'לסי, ללא מים חמים או חשמל, עם חברהּ, בן בריירלי, מלהקת הפאנק "הוויבראטורים". בשנת 1977 הוציאה לאור פיית'פול את האלבום Dreaming my Dreams, שהושפע ממוזיקת הקאנטרי.

לבסוף, בשנת 1979, לאחר תהפוכות ומשברים בלתי פוסקים, חזרה הקריירה של פיית'פול לכוחה המקורי ומעבר לו, עם יציאת האלבום המצליח במיוחד, Broken English. האלבום הושפע ממהפכת הפאנק שהתרחשה באותה תקופה, ומנישואיה לבריירלי באותה שנה. האלבום הציג את השינוי בסגנונה של פיית'פול מזמרת פופ שגרתית למוזיקאית ייחודית שניסיון חייה השפיע על יצירתה. סגנונה החדש של פיית'פול בא לידי ביטוי בדרכים שונות באלבום. שני שירים הציגו את הביקורת החברתית של פיית'פול. הראשון היה השיר העונה על שם האלבום, שביקר את הטרור ששרר באירופה באותה תקופה, והשני היה גרסת כיסוי לשירו המפורסם של ג'ון לנון, Working Class Hero. מהצד השני בא לידי הביטוי הצד האישי שלה בשירים כמו The Ballad of Lucy Jordan, ושיר החותם של האלבום, Why D'Ya Do It, בעל המלל האגרסיבי שהושפע מהמשורר היצ'קוט ויליאמס. האלבום חשף את השינוי בקולה של פיית'פול, שבעקבות שנים של שימוש מתמשך בסמים, אלכוהול ועישון כבד, הפך לגס ועמוק יותר, אבל עוצמתי לא פחות.

שנות השמונים

לאחר יציאת האלבום Broken English, עברה פיית'פול לגור בדבלין. למרות הקאמבק המצליח שלה, עדיין נאבקה בהתמכרויות שלה לאורך תחילת שנות השמונים, כאשר פעם אחת אף שברה את לסתה כשמעדה על מדרגה כשהייתה מושפעת מסמים. בסופו של דבר, רשמה עצמה פיית'פול בשנת 1985 במכון גמילה במינסוטה שבארצות הברית. לאחר מכן קיבלה טיפול בבית חולים בבלמונט שבמסצ'וסטס. בזמן שהותה במלון, היא החלה ברומן עם אדם מסומם ומעורער בנפשו. בסופו של הרומן, קפץ מחלון הדירה שבקומה השלושים ושש. לאחר מכן היא ובריירלי התגרשו.

באותה שנה בה הייתה במהלך הגמילה, ביצעה פיית'פול את השיר The Ballad of the Soldier's Wife באלבום המחווה של האל וילנר לשיריו המולחנים של קורט וייל. שיתוף הפעולה בין השניים המשיך עם מספר עבודות נוספות. בשנת 1987 המציאה פיית'פול את עצמה מחדש, הפעם כזמרת ג'אז ובלוז, באלבום Strange Weather. האלבום זכה לתשבחות רבות, ונחשב לאלבום המוצלח ביותר שלה באותו עשור. בשנת 1988 נישאה פיית'פול לשחקן ג'יורג'יו דלה טרצה, ובשנת 1991 השניים התגרשו.

שנות התשעים

ביולי 1990 הוזמנה פיית'פול על ידי רוג'ר ווטרס להופיע בהופעה חיה של אופרת הרוק The Wall בברלין בתפקיד אמו המגוננת של גיבור העלילה, פינק.

בתקופה זו עברה הקריירה המוזיקלית שלה תהפוכות בפעם השלישית, עם אלבום ההופעה Blazing Away, שהציג את פיית'פול בביצוע שירים מכל הקריירה שלה. כאשר העיסוק שלה בתקופת גרמניה לצד ווימר המשיך, הוציאה לאור גרסה לשיר Seven Deadly Sins וביצעה אותה במחזה "אופרה בגרוש". הפרשנות שנתנה למוזיקה זו עוררה ביקורות רבות, והדבר הוביל להוצאת אלבום חדש, Twentieth Century Blues, שהתמקד יותר מתמיד במוזיקה של וייל וברכט, והתלווה אליו מסע הופעות מוצלח בסגנון קברט.

בשנת 1994 פרסמה פיית'פול את האוטוביוגרפיה שלה, שענתה על אותו השם. בספר היא דנה בחיה, בקריירה, ההתמכרות לסמים, ועל היותה ביסקסואלית. בשנה שלאחר מכן הקליטה את האלבום A Secret Life עם שירים שנכתבו בידי אנג'לו בדלמנטי. בשנת 1996 היא שרה דואט באלבום של איסמעל לו. היא הצטרפה לביצוע קולות ליווי בשיר The Memory Remains של להקת מטאליקה מהאלבום ReLoad שיצא בשנת 1997. כמו כן הופיעה בווידאו-קליפ של השיר.

בשנת 1998 הוציאה לאור את האלבום Perfect Stranger, אלבום אוסף שסיכם את שנות פעילותה עם חברת התקליטים Island, מהתקופה בה יצא האלבום Broken English ועד אותה שנה.

בשנת 1999 הוציאה את ה-DVD התיעודי, Dreaming My Dreams, המכיל קטעים על ילדותה והוריה, סקירה משנת 1964 שכוללת ראיונות עם פיית'פול וחברים נוספים שהכירו אותה מילדות. כמו כן נכללים קטעים המספרים על יחסיה עם ג'ון דונבאר ומיק ג'אגר, ריאיון קצר עם קית' ריצ'רדס וקטע של חצי שעה מהופעה.

תחילת המאה ה-21

בפרימיירה לסרט "אירינה פאלם" בכיכובה, בפסטיבל הסרטים ברלין, 2007

בשנת 2000 הוציאה פיית'פול את האלבום Vagabond Ways, אלבום שהמבקרים שיבחו כאלבום הטוב ביותר שלה מאז Broken English. באלבום קיים שיתוף פעולה בינה ובין דניאל לנויס, אמילו האריס ופרנק מק'גינס. מאוחר יותר באותה שנה ביצעה את השיר Love Got Lost באלבום Night and Day II של ג'ו ג'קסון.

המשך היצירתיות שלה בא לידי ביטוי באלבום משנת 2002, Kissin' Time, הכולל שירים שנכתבו בידי אמנים כמו בק, בילי קורגן, ג'רוויס קוקר, דייב סטיוארט ודייוויד קורטס. האלבום כולל גם מחווה של פיית'פול לזמרת ניקו מלהקת הוולווט אנדרגראונד, אותה העריצה, וכן שיר אוטוביוגרפי אותו כתבה יחד עם קוקר, הנקרא Sliding Through Life on Charm.

בשנת 2005 הוציאה לאור את האלבום Before the Poison. האלבום היווה שיתוף פעולה בינה לבין פי. ג'יי. הארווי וניק קייב. פעם נוספת המבקרים שיבחו את האלבום רבות. בתקופה זו התגוררה פיית'פול בפריז.

בספטמבר 2006 ביטלה מסע הופעות לאחר שאובחן אצלה סרטן השד. במהלך החודש הבא עברה מספר ניתוחים והטיפול נפסק, מאחר שהגידול סולק בשלבים מוקדמים. חודשיים לאחר החלמתה המלאה נתנה פיית'פול הודעה לתקשורת על מצבה. במרץ 2007 חזרה לבמות עם מסע הופעות בשם Songs of Innocence and Experience. מסע ההופעות היה בעל סגנון אקוסטי והועבר בתיאטרונים בכל רחבי אירופה, במהלך האביב והקיץ. במסע הופעות זה ביצעה פיית'פול שירים רבים שעד כה לא הוספו למסעי הופעות, כולל את השיר Something Better שביצעה בסרט "קרקס הרוקנרול של האבנים המתגלגלות" משנת 1968. שיר נוסף שביצעה במסע ההופעות היה Don't Forget Me של הארי נילסון, כהכרזה חגיגית על ניצחונה מול מחלת הסרטן.

בשנת 2007 התאחדה פיית'פול לעבודה עם המוזיקאי פטריק וולף בדואט Magpie מאלבומו השלישי The Magic Position. בהמשך אותה שנה הוציאה לאור את החלק השני של האוטוביוגרפיה שלה שנקרא "זכרונות, חלומות והשתקפויות".

קריירת משחק

בנוסף לקריירה המוזיקלית המצליחה, החזיקה פיית'פול בקריירת משחק בתיאטרון, טלוויזיה בוקולנוע.

תפקידה הראשון היה בשנת 1967 בהצגה על פי סיפורו של צ'כוב, "שלוש אחיות", ולפני כן, הופיעה בתפקיד עצמה בסרטו של ז'אן-לוק גודאר, "תוצרת ארצות הברית". בשנה בה הופיעה בהצגה "שלוש אחיות", שיחקה בסרט "לעולם לא אשכח מה שמו" לצד אורסון וולס, כאשר היה לאחת מהראשונות בקולנוע להשתמש במילה גסה ללא צנזורה. בשנת 1968 גילמה אופנוענית בסרט הצרפתי La Motocyclette, או בשמו האמריקאי, "נערה על אופנוע, ערומה מתחת למעיל עור". בשנת 1969 הופיעה בסרט הקאלט של קנת' אנגר, "עליתו של לוציפר", ובאותה שנה גם גילמה את אופליה בסרט "המלט" לצדו של ניקול ויליאמסון בתפקיד המלט, בו גילם אנתוני הופקינס את קלודיוס.

שאר הופעותיה על במות התיאטרון בשנות השישים היו ב"מוקדם בבוקר" של אדוארד בונד, "האפסן", לצד סימון ויליאמס, "כל פרא" לצד דנהולם אליוט, "פטריוט בשבילי" לצד פיטר גילמור. הופעותיה הטלוויזיוניות בשלהי שנות השישים ותחילת שנות השבעים כללו את הסרטים "דלת ההזדמנויות" (1970), ו"ג'ים פיץ' הנורא" (1971).

בשנת 1993 גילמה את ג'ני הפיראטית בגירסה של תיאטרון ה"גייט" למחזה "אופרה בגרוש". בהמשך ביצעה את "שבעה החטאים הקטלניים" עם סימפוניית הרדיו הוינאית.

בסדרת הטלוויזיה הבריטית "פשוט נהדרת" הופיעה פעמיים בתפקיד אלוהים, ובגרסתם של טום ווייטס וויליאם באראו ל"הפרש השחור", גילמה את השטן.

בשנת 2006 גילמה את מריה תרזה בסרט של סופיה קופולה, "מארי אנטואנט". תפקידה האחרון בקולנוע היה בסרט "איירינה פאלם" משנת 2007, בו גילמה אלמנה המוכרת את גופה כדי לממן טיפול רפואי לנכדה החולה. באותה שנה הייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר מטעם האקדמיה האירופאית, אך הפסידה את הפרס להלן מירן על תפקידה בסרט "המלכה".

דיסקוגרפיה

  • Come My Way – 1965
  • Marianne Faithfull – 1965
  • Go Away From My World – 1966
  • North Country Maid – 1966
  • Faithfull Forever – 1966
  • Loveinamist – 1967
  • The World of Marianne Faithfull – 1969
  • Dreamin' My Dreams – 1967
  • Broken English – 1979
  • Dangerous Acquaintances – 1981
  • A Child's Adventure – 1983
  • Rich Kid Blues – 1985
  • Strange Weather – 1987
  • Blazing Away – 1990
  • A Secret Life – 1995
  • 20th Century Blues – 1997
  • The Seven Deadly Sins – 1998
  • Vagabond Ways – 1999
  • Kissin' Time – 2002
  • Before The Poison – 2005
  • Easy Come, Easy Go – 2008
  • 2011 – Heels Horses And High

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריאן פיית'פול בוויקישיתוף