משך

ערך זה עוסק בבנו השישי של יפת. אם התכוונתם ל"משך", אחת הגרסאות לשם בנו של ארם, ראו מש (דמות מקראית).

משך

אב	יפת בן נח

משך הוא השישי מבין בניו של יפת, לאחר יוון ותובל. מקובל לזהותו עם מֻשְׁכִּ המוכר ממקורות אשוריים וכן ממקורות קלאסיים מאוחרים יותר כשבט החלוץ הפריגי.^[1]

המֻשְׁכִּ במקורות ההיסטוריים

שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

המֻשְׁכִּ נזכרים לראשונה במקורות אשוריים מימי תגלת פלאסר הראשון אשר בשנת מלכותו הראשונה (1116 לפנה"ס) ניצח את חמשת מלכי מֻשְׁכִּ והרג בין 12,000 ל-20,000 מחייליהם. ממקורות אלה עולה כי המֻשְׁכִּ שכנו באזור הדרום מזרחי של הרמה האנטולית באזורים שכבשו מידי האשורים כ-150 שנה קודם לכן. התיישבותם באנטוליה היא אחת מתוצאות חורבנה של ממלכת החתים.

האזכור הבא של המֻשְׁכִּ מאוחר בכ-250 שנה, והוא מימי אשורנצרפל השני במחצית הראשונה של המאה ה-9 לפנה"ס שם נזכרים המֻשְׁכִּ כמעלי מיסים על כלי נחושת, בקר ויין.

מבחינת תיעוד המֻשְׁכִּ, בנקודה זו נוצר חלל נוסף של כמאה שנה בהם פנתה ממלכת אשור השוקעת לעסוק בעיקר במלחמות מול ממלכת אוררטו השכנה ואילו המֻשְׁכִּ מצידם גיבשו ככל הנראה את כוחם בתקופה זו במרכזה של אסיה הקטנה. החל מימי שלמנאסר החמישי אנו שבים ושומעים על התנגשויות בין המֻשְׁכִּ לאשורים, התנגשויות שהגיעו לשיאן בתקופת מלכות סרגון השני (705-722 לפנה"ס). מלכם של המֻשְׁכִּ בתקופה זו נקרא במקורות האשוריים מִתַ אותו יש לזהות עם מידס הפריגי הנזכר במקורות יווניים.

מחלופת המכתבים שבין סרגון לבין שרי צבאו באסיה הקטנה שנמצאה בארכיון המלכותי בנינוה עולה כי מִתַ כרת ברית נרחבת כנגד אשור, יחד עם מלכי כרכמיש, תובל ואוררטו. עם זאת, לקראת סוף ימיו של סרגון, בשנת 709 לפנה"ס כרתו המִתַ והאשורים ברית.

בימי סרגון מֻשְׁכִּ שימשה גבולה המערבי של ממלכתו ובכמה כתובות מתפאר סרגון על שלטונו "מארץ מצרים ועד ארץ מֻשְׁכִּ" ומכאן ניתן להבין את דברי המשורר בתהילים "אוֹיָה-לִי, כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ; שָׁכַנְתִּי, עִם-אָהֳלֵי קֵדָר"^[2] כתיחום גבולות העולם התרבותי בצפון ובדרום.

הצמד "משך ותובל", שני בניו של יפת, חוזר על עצמו במקורות רבים גם בתקופות מאוחרות יותר. בספר יחזקאל נזכרים השניים כעמים העוסקים בתיווך בסחר עבדים וכלי נחושת בין יוון למזרח התיכון. בכתבי הרודוטוס נזכרים השניים, לצד עמים נוספים כבעלי בריתם של ממלכת פרס.

גם ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו זיהה את משך המקראי כאבי המשכיים, שבט פרוטו-איברי שחי באזור קפדוקיה, וקישר גם את שם עירם מזקה לשמו של משך. בתקופות מאוחרות יותר קושר שמו של משך גם לשם המחוז מסכתי (סאמצחה-ג'אוואחתי) שבגאורגיה, או לעיר מצחתה, הבירה ההיסטורית של גאורגיה.

לקריאה נוספת

• אברהם קמפינסקי, "משך", האנציקלופדיה המקראית, כרך ו'

הערות שוליים