סלמאן רושדי

סלמאן רושדי
अहमद सलमान रुशदी
Salman Rushdie
לידה	19 ביוני 1947 (בן 76); מומבאי, המחוז המנהלי של בומבי, הראג' הבריטי
מדינה	הממלכה המאוחדת, ארצות הברית
אירועים משמעותיים	stabbing of Salman Rushdie (12 באוגוסט 2022)
מקום לימודים	בית הספר רוגבי, קינגס קולג', Cathedral and John Connon School
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	ריאליזם קסום
זרם ספרותי	ביקורת היסטורית
יצירות בולטות	פסוקי השטן
תקופת הפעילות	מ-1975
הושפע מ	איטלו קאלווינו, כריסטופר היצ'נס, ולדימיר נבוקוב, גבריאל גארסיה מארקס
בן או בת זוג	מריאן וויגינס (1988–1993); Clarissa Luard (1976–1987); Elizabeth West (1997–2004); פדמה לאקשמי (2004–2007); Rachel Eliza Griffiths (ספטמבר 2021–?) ;
צאצאים	Zafar Rushdie, Milan Rushdie
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993); פרס נורמן מיילר (2015); פרס אוסטריה לספרות אירופית (1992); פרס אריסטיון (1996); National Arts Awards (2009); Golden PEN Award (2010); Crossword Book Award (2005); פרס המלך הוא עירום (2018); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לייז' (24 בספטמבר 1999); עמית כבוד (2 ביוני 2022); הומניסט השנה (2019); פרס ספרות ע״ש קרל סנדברג (2009); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (2022); הפרס הספרותי של סיינט לואיס (2009); פרס הספרות של האנס כריסטיאן אנדרסן (2014); פרס קורט טוכולסקי (1992); פרס טובת הכלל (2010); מדליית זהב של החוג לאמנויות היפות (2015); פרס פינטר (2014); פרס ג'יימס ג'ויס (2008); פרס בוקר (1981); פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (1981); פרס קוסטה (1988); הפרס המיתופואטי (1992); פרס הספר הבריטי הלאומי של ספקסייוורס (1996); פרס קוסטה (1995); מסדר עמיתי הכבוד; Knight Bachelor; עמית החברה המלכותית לספרות; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טרומסה; מסדר האמנויות והספרות ;
	www.salmanrushdie.com

סר אחמד סלמאן רושדי (באנגלית: Salman Rushdie; בקשמירית: अहमद सलमान रुशदी; נולד ב-19 ביוני 1947) הוא מסאי וסופר בריטי ממוצא הודי. עבודתו משלבת לעיתים קרובות ריאליזם פנטסטי עם רומן היסטורי ועוסקת בעיקר בקשרים בין תרבויות המזרח והמערב. עלילות ספריו מתרחשות לרוב בתת-היבשת ההודית.

ספרו השני של רושדי, "ילדי חצות", זכה בפרס בוקר ב-1981 ונחשב ל"הרומן הטוב מכל הזוכים" בשתי הזדמנויות, לציון 25 ו-40 שנה לפרס.^[1] לאחר פרסום הרומן הרביעי שלו, "פסוקי השטן" (1988), הפך רושדי למושא של מספר ניסיונות התנקשות ואיומי מוות, כולל פתווה הקוראת למותו שהוציא רוחאללה ח'ומייני, המנהיג העליון של איראן. מספר מקרי רצח ופיגועים בוצעו על ידי קיצונים שציינו את הספר כמניע,^[2] דבר שעורר ויכוח על צנזורה ואלימות על רקע דתי. ב-12 באוגוסט 2022 נדקר רושדי באירוע ספרותי במכון צ'וטקווה שבמדינת ניו יורק, לאחר שהתוקף הסתער על הבמה, דקר אותו מספר פעמים ופצעו באורח קשה.^[3]

ביוגרפיה

רושדי נולד וגדל בבומביי (כיום מומבאי) למשפחה מוסלמית ממוצא קשמירי. אביו לא היה מרוצה מצורת הלימוד בהודו ושלח את רושדי בן ה-13 ללמוד באנגליה למרות התנגדות האם. בינואר 1961 החל ללמוד בבית הספר "ראגבי" וסיים בהצטיינות. ב-1965 לאחר המלחמה בין פקיסטן והודו על חבל קשמיר עברה משפחתו לגור בפקיסטן ורושדי חזר לבית הוריו. לאחר זמן קצר חזר שוב לאנגליה, לדבריו היה זה כי הרגיש לא שייך בפקיסטן. באנגליה, התקבל לקינגס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' וסיים בהצטיינות בשנת 1969. באותה השנה הכיר את מי שהייתה אשתו הראשונה קלריסה לוארד. למרות המעמד הגבוה של לוארד, עבד רושדי במשרד פרסום ולטענתו שנא את עבודתו^{[דרושה הבהרה]}.

מצבם הכלכלי של הזוג הצעיר היה עגום והם נאלצו להשכיר חדר בדירתם. לחדר הצטרפו מי שעתידה להיות המו"לית של בלומסברי פרס, ליז קולדר. את ספרו הראשון, ספר פנטזיה בשם "גריימוס", סיים לכתוב בשנת 1975. הספר לא זכה באהדת המבקרים, שחלקם מחו על היעדר הרלוונטיות שלו לעם הבריטי.

בשנת 1979 נולד בנו הבכור זאפאר. שנה לאחר מכן כתב את הרומן "ילדי חצות"^[4] וזכה בפרס בוקר היוקרתי באנגליה. בהמשך אותה שנה התגרש מאשתו קלריסה.

סגנונו הנרטיבי, המשלב מיתוס ופנטזיה יחד עם החיים האמיתיים, תואר כקשור לז'אנר הריאליזם המאגי.

פסוקי השטן

בספטמבר 1988 פרסם רושדי את ספרו "פסוקי השטן", שזכה בפרס ויטברד. הספר עורר את זעמם של מוסלמים רבים בשל הדרך שבה מוצגת בו דמותו של הנביא מוחמד. בעת יציאתו נאסר הספר לפרסום בהודו, בעיקר בשל לחצו של סייד שאהבודין, חבר מפלגת הג'אנאטה.^[5] בפברואר 1989 נאסר הספר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית. ב-14 בפברואר 1989, בעקבות פרסום הספר, הוציא מנהיג איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, פתווה הקוראת לרצח רושדי, ורושדי נכנס לעשור בו חי במחתרת והסתובב עם מאבטח צמוד. לפי דברי רדיו טהראן הובטח פרס של ארבעה מיליון דולר למי שירצח את רושדי.^[6] בפקיסטן ובהודו התנהלו הפגנות נגד הספר בהן השתתפו אלפים, ונהרגו שישה אנשים.^[7]

במרץ 1989 הגיע הספר לראש רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס.^[8] ב-1998 שוקמו יחסי ממשלות איראן ואנגליה בין השאר בתנאי שהפתווה לא תיאכף (מאחר שלא הסכימו לבטלה). עם זאת, מוסדות מוסלמיים לא ממשלתיים קבעו פרס כספי גבוה למי שיפגע בסופר, כך למשל ב-2012 קבעה קרן דתית איראנית פרס של 3.3 מיליוני דולר למי שיהרוג את רושדי. ב-2005 הודיע המנהיג הדתי של איראן עלי ח'אמנאי על החזרת אכיפת הפתווה מטעמו ומשמרות המהפכה האסלאמית אישרו זאת.

המשך הקריירה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-6 באוקטובר 2006 רושדי הצטרף למחלקה לספרות אנגלית של אוניברסיטת אמורי.

רושדי חבר באגודת הספרות המלכותית, ובעל עיטור מפקד מסדר האמנויות והספרות של צרפת.

השנים הרבות במחתרת לא ריפו את ידיו מלהמשיך לעסוק בנושא. בשנת 2015, הוא הוציא ספר חדש העוסק בדמויות מהאסלאם בשם: "שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות". כחודש אחרי הוצאת הספר, הוא נאם בפתיחת יריד ספרים בפרנקפורט, ואמר שם, בין היתר: ”כשאידאולוגיה מייעדת עצמה להפוך לדת, עוינות כלפי נשים ויהודים מטואטאת מתחת לשטיח במערב”.

בשנת 2017 השתתף רושדי בעונה התשיעית של הסדרה "תרגיע", בתפקיד עצמו. בעונה זו לארי דייוויד נכשל בניסיונו להעלות מחזמר ביוגרפי על אודות חייו של רושדי בשם "פתווה".

הוקרה

בשנת 1993 קיבל הספר "ילדי חצות" את פרס "הבוקר של הבוקרים", לספר הטוב ביותר שזכה בפרס בעשרים וחמש השנים הראשונות לקיומו. בשנת 2008 זכה לרגל לציון 40 שנות הפרס.^[9]

בשנת 1995 זכה ספרו "האנחה האחרונה של המורי" בפרס ויטברד, וב-1996 זכה גם בפרס אריסטיון של האיחוד האירופי.

בשנת 2007 הוענק לרושדי תואר האצולה הבריטי "סר". בעקבות זאת פרצה סערה בעולם המוסלמי. איראן ופקיסטן ייחסו את ההחלטה לגישה אסלאמופובית בבריטניה ושל ראש הממשלה, טוני בלייר.^[10]

התקיפה על במת מכון צ'וטקווה

ב-12 באוגוסט 2022 הגיע רושדי למכון צ'וטקווה בניו יורק כדי לשאת דברים במסגרת כנס שעסק במקלט שמעניקה ארצות הברית לאומנים שנמלטו מארצם, ועל היותה "בית לחופש ביטוי יצירתי".^[11] בעת שהיה על הבמה, הותקף רושדי ונדקר בצווארו. הוא הובהל במסוק לבית חולים במדינת פנסילבניה. הוא סבל מדקירות שגרמו נזקים לעצבים בידו, לכבד שלו ולאחת מעיניו. לפי הודעת סוכנו אנדרו ווילי, רושדי היה מחובר למכונות הנשמה וככל הנראה יאבד את אחת מעיניו.^[12]

התוקף הוא האדי מטר, צעיר ממוצא לבנוני המתגורר בניו ג'רזי^[13], שהביע תמיכה ברשתות החברתיות בממשלת איראן ובמשמרות המהפכה שלה ונהג לפרסם רשומות. הוא נתפס עם רישיון נהיגה מזויף על שם חסן מורנייה, שילוב בין שמו הפרטי של מנהיג חזבאללה, חסן נסראללה, לבין שם משפחתו של סגנו לשעבר, עימאד מורנייה. להערכת משטרת ניו יורק, התוקף פעל לבדו.^[14]

ב-14 באוגוסט 2022 נותק רושדי ממכונת ההנשמה וחזר לדבר.

בשנת 2023 הופיע ברשימה השנתית טיים 100 של מגזין טיים.^[15]

מספריו שתורגמו לעברית

סיפורת:

ילדי חצות (1981), תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. תרגום נוסף: ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
בושה (1983), תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. תרגום נוסף: ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
פסוקי השטן (1988),^[16] תרגם משה הנעמי (זינגר),^[17] הוצאת כתר, 1989.
הרון וים הסיפורים (1990), תרגמו גדעון בן-ישראל ודינה בן ישראל, הוצאת כתר, 1993.
מזרח-מערב (1994), תרגם עודד פלד, הוצאת כתר, 1996.
האנחה האחרונה של המורי (1995), תרגם יורם מלצר, הוצאת כתר, 1999.
האדמה מתחת לרגליה (1999), תרגמו אמנון כץ ושהם סמיט, הוצאת משכל, 2002.
שאלימר הליצן (2005), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2007.
הקוסמת מפירנצה (2008), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2009.
לוקה ואש החיים (2010), תרגמה איריס ברעם, הוצאת כתר, 2011.
שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות (2015), תרגמה קטיה בנוביץ', הוצאת זמורה-ביתן, 2015.
בית גולדן (2017), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2020.

עיון:

חיוך היגואר (1987), תרגם משה זינגר, הוצאת כרם, 1987.
הקוסם מארץ עוץ (1992), תרגם יניב פרקש, הוצאת רסלינג, 2008.
חצה את הקו הזה (2002), תרגם בועז וייס, הוצאת מודן, 2005.

לקריאה נוספת

קובי נסים, אולם נשף גדוש בחלילים ונחשים, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ח באייר תשנ"ט, 14 במאי 1999, (עמ' 45), על: סלמאן רושדי (בתרגום יורם מלצר) האנחה האחרונה של המורי / סלמאן רושדי (ירושלים: כתר, 1999).
יהודה אטלס, "סלמאן רושדי: מלחמת בני אור בבני חושך", בספר ילדים גדולים (כרך 3, עמ' 206-201), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.