סנדרו בוטיצ'לי
 | |
| לידה |
1445? פירנצה, רפובליקת פירנצה  |
|---|---|
| פטירה |
17 במאי 1510 (בגיל 65 בערך) פירנצה, רפובליקת פירנצה |
| שם לידה |
Alessandro di Mariano di Vanni Filipepi |
| מקום קבורה |
Ognissanti Church |
| לאום |
איטלקים |
| תקופת הפעילות |
1460–1510 (כ־50 שנה) |
| זרם באמנות |
רנסאנס מוקדם, האסכולה הפלורנטינית |
| הושפע על ידי |
פיליפו ליפי, אנדראה דל ורוקיו |
| יצירות ידועות |
פרימוורה, הולדת ונוס, הערצת המאגים, Fortitude |
  | |
אלסנדרו די מאריאנו די ואני פיליפפי (באיטלקית: Alessandro di Mariano di Vanni Filipepi, המוכר יותר בכינויו סנדרו בוטיצ'לי (באיטלקית: Sandro Botticelli); 1 במרץ 1445 – 17 במאי 1510) היה צייר איטלקי מתקופת הרנסאנס האיטלקי המוקדם. בוטיצ'לי השתייך לאסכולה הפלורנטינית, אשר פעלה תחת פטרונותו של לורנצו דה מדיצ'י. תקופה זו הוגדרה על ידי ג'ורג'ו וזארי פחות ממאה שנים מאוחר יותר ב"חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" כתור הזהב. המוניטין של בוטיצ'לי היה נמוך עד סוף המאה ה-19, כשרק אז ראו ביצירותיו ייצוג של הקו העדין שאפיין יצירות מתקופת הרנסאנס המוקדם. בין יצירותיו המפורסמות הולדת ונוס והפרימוורה.
ביוגרפיה
תקופת ילדותו ונעוריו
בוטיצ'לי נולד בעיר פירנצה, ובדומה לאמנים נוספים מתקופת הרנסאנס, עיקר המידע על חייו שאוב מספרו של ג'ורג'ו וזארי "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר". כינויו של בוטיצ'לי דבק בו דרך אחיו הגדול, ג'ובאני, אשר כונה בוטיצ'לו (שמשמעו באיטלקית חבית קטנה). ככל הנראה ב-1462, בעקבות עניינו של בוטיצ'לי בציור, שלחו אביו להתמחות בבית המלאכה של פרה פיליפו ליפי, שנחשב לאחד המאסטרים הנערצים בפירנצה. השפעתו של פיליפו על בוטיצ'לי ניכרת באופי העדין והמפורט של יצירותיו, אך ניתן למצוא השפעות נוספות ממזאצ'ו ויצירותיו המונומנטליות.
כבר ב-1470 עבד בוטיצ'לי עצמאית ופתח בית מלאכה משלו. עבודותיו משכו אישים מהמשפחות הפלורנטיניות הגדולות, בהן משפחת מדיצ'י.
בשנת 1472 צייר זוג ציורי טמפרה על לוח עץ בנושא יהודית והולופרנס: שובה של יהודית לבתוליה וגילוי גופתו של הולופרנס. למרות גודלם הקטן, שני הציורים הם יצירות מופת אמיתיות בשל מורכבות הקומפוזיציה, תשומת הלב לפרטים זעירים ובחירה נכונה של התפאורה השונה לכל סצנה.
שנות בגרותו
בין 1481 ל-1482 הוזמן לרומא על ידי סיקסטוס הרביעי, שרצה שיצטרף לקבוצת אמנים שעבדו על פרסקות בקפלה הסיסטינית. ניסיון זה השאיר חותם על עבודותיו המאוחרות, והביא לו פרסום ותהילה. בסתיו 1481 חזר לפירנצה, ובמהלך עשור זה (1489-1480) היה בוטיצ'לי פעיל מאוד ויצר מספר רב של יצירות, ביניהן הטונדו מדונה דל מגניפיקט, תמונתו המפורסמת ביותר של הבתולה. לאחר חזרתו מפירנצה כתב בוטיצ'לי דברי פרשנות לתופת, מתוך הקומדיה האלוהית של דנטה, יצירה שהשפיעה עליו רבות.
בראשית שנות התשעים של המאה ה-15, הגיע לפירנצה נזיר דומיניקני בשם ג'ירולמו סבונרולה, אשר החל להטיף בכנסיות לחזרה בתשובה. סבונרולה שהיה מטיף קיצוני, פעל בפירנצה כשש שנים. במהלך שנים אלו הטיף לצניעות, למוסר, לחזרה לערכים הנוצריים ולאמונה באל. בהתייחס לתחום האומנות, ביקר סבונרולה את האמנים ואת אמנותם החילונית והפאגאנית, וקרא לניצול הכישרון הטבעי של האמן לטובת הנצרות. בתקופה זו ניכר כי חל שינוי סגנוני ביצירותיו של בוטיצ'לי, שנעשו דתיות מאוד, אך קיימת מחלוקת בספרות באשר לתפקיד שמילא בכך סבונרולה ועד כמה היה הצייר אחד מחסידיו.
יצירותיו הגדולות
הערצת המאגים
צויר בסביבות 1475. ציור זה היה בקפלה בסנטה מריה נובלה. היסטוריונים מאוחרים יותר תיקנו את וזארי ואמרו שהדמויות בציור היו פרשנים של החוג הנאו-אפלטוני של מרסלו פיסינו. האיש בצהוב מימין הוא כנראה דיוקנו העצמי של האמן. מטרת הציור הייתה כנראה מתן כבוד, במיוחד בציור חברי משפחת מדיצ'י כשלושת החכמים. חג ההתגלות הנוצרי היה נושא מוכר מאוד בציור הפלורנטיני של אותו זמן ובוטיצ'לי כבר יצר שתי גרסאות לכך.
פרימוורה
"לידת האביב", 1480 לערך. זוהי עבודה שגרמה להיסטוריונים לאמנות רבים לחפש פירוש משכנע של האיקונוגרפיה (תיאור בסמלים ודימויים). הפירוש העקבי ביותר הוא שפרימוורה היא תיאור של מלכות ונוס. הנאו-אפלטוניזם (מיזוג בין הנצרות לבין הרעיונות הקלאסיים, הנשענים על תורת האידיאות של היופי של אפלטון - זוהי תפיסה פילוסופית שהטביעה את חותמה על המחשבה של המאה ה-15) בא לידי ביטוי ביצירה זו בשילוב בין יסוד חומרני וגופני - נשים חושניות - לבין הרוחני, המיסטי: מלאך בשמיים. ביצירה דמויות רבות: (מימין לשמאל) אל הרוח אוחז בנימפה, שהופכת לאחר מכן לאלת האביב, פלורה (מצוירת לידה). היצירה היא מעין סיפור בהמשכים. במרכז היצירה ניתן להבחין בונוס - אפרודיטה, לבושה בצבעים סימבוליים, כחול ואדום, המסמלים קדושה בסכמטיזם של ימי הביניים. מסביבה הילה שנוצרת על ידי ענפי העצים, מושכת את עין הצופה ומדמה את ונוס למריה הקדושה. ונוס מסמלת גם את חודש אפריל, חודש האביב, ואת ההומניזם - אחד העקרונות העיקריים ברנסאנס. מעליה קופידון, במראה של תינוק שמזכיר את ישו. שלוש הגראציות הרוקדות הן שלוש החאריטות, וניכרת התנועה המיוחדת של גופן והדרך בה צייר אותן בוטיצ'לי. משמאל - הרמס, שליח האלים.
-
תקריב- שלוש הגראציות -
תקריב- אל הרוח והנימפה -
תקריב- הרמס -
תקריב- פלורה
פלאס והקנטאור
1482 לערך. הפירוש המשכנע ביותר לציור זה סובב סביב תפיסת המוסריות, הקונפליקט בין מוסריות לפשיעה. כמה משכילים העדיפו לפרש את הציור במונחים פוליטיים וראו בכך ביטוי לכישרונו הדיפלומטי של לורנצו היפה כניצחון של בני מדיצ'י על הפאצ'י. התאמת הציור למשפחת דה-מדיצ'י מקבלת אישור מטבעות היהלומים השזורות, שמקשטות את שמלת הבתולה. הנאו-אפלטוניזם בא לידי ביטוי ביצירה זו בכך שגם כאן ישנו שילוב של העולם הפיזי והרוחני. מצד אחד - הבתולה, ומצד שני, המיסטי והמטאפיזי - הקנטאור.
הולדת ונוס
ערך מורחב – הולדת ונוס
ציור זה צויר כנראה כמה שנים לאחר "פרימוורה". גם כאן, כמו ב"פרימוורה", יש אזכור ספרותי כמו מזמור לוונוס של הומרוס, ולשירה של אובידיוס. זהו אותו אקלים תרבותי מעודן שצמח בפרימוורה. גם ביצירה זו מופיע מוטיב הנאו-אפלטוניזם. במרכז הציור ונוס, בתוך צדפה גדולה, ולידה אישה נוספת – הדמויות הפיזיות. מצד שני - העולם המטאפיזי – שתי דמויות: גבר ואישה בדמות מלאכים מרחפים מעל המים.
גם בציור זה, כמו ברבים מציוריו של בוטיצ'לי משמשת כמודל סימונטה וספוצ'י, קרובת משפחתו של הימאי המפורסם אמריגו וספוצ'י. ייתכן שבוטיצ'לי היה מאוהב בה, אך היא הייתה פילגשו של ג'וליאנו מדיצ'י, אחיו הצעיר של שליט פירנצה ופטרון האומנות לורנצו מדיצ'י.
גלריה
-
מדונה של הרימון בגלריית אופיצי -
-
פורטרט של לא ידוע עם מדליית קוזימו הזקן בגלריית אופיצי
ראו גם
- הבשורה שבמוזיאון קלווינגרוב בגלאזגו.
- הבשורה שבגלריית אופיצי בפירנצה
לקריאה נוספת
- סאנדרו בוטיצ'לי 1510 - 1444-45, מאת ברברה דימלינג, הוצאת ספרי טאשן
קישורים חיצוניים
- סנדרו בוטיצ'לי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סנדרו בוטיצ'לי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי סנדרו בוטיצ'לי בפרויקט בן-יהודה
סנדרו בוטיצ'לי (1444' או 1445-'1510), דף שער בספרייה הלאומית- סנדרו בוטיצ'לי, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
