רוברט סמית' (מוזיקאי)

**רוברט סמית'**
**Robert Smith**
לידה	21 באפריל 1959 (בן 64); בלקפול, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Robert James Smith
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1982
מקום לימודים	St Wilfrid's Catholic School, Crawley
סוגה	רוק אלטרנטיבי, פוסט-פאנק (Punk), רוק גותי, גל חדש
סוג קול	טנור
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, צ'לו, מפוחית פה, כינור, גיטרה בס, מקלדת אלקטרונית, בס
חברת תקליטים	גפן רקורדס, האנסה רקורדס, יוניברסל מיוזיק גרופ, פולידור רקורדס
בן או בת זוג	Mary Poole (13 באוגוסט 1988–?)
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

ערך זה עוסק במוזיקאי הבריטי רוברט סמית'. אם התכוונתם למדינאי האמריקני, ראו רוברט סמית' (מדינאי).

רוברט סמית' (באנגלית: Robert James Smith; נולד ב-21 באפריל 1959) הוא זמר, גיטריסט, כותב שירים בריטי וסולן להקת הקיור.

ביוגרפיה

סמית' נולד בבלקפול, אנגליה. יש לו שתי אחיות, מרגרט וג'נט, ואח בשם ריצ'רד.

סמית' אמר על אימו ריטה ש"לא אמורה הייתה ללדת אותי", מה שגם מסביר את פער הגילאים בינו לבין שני אחיו הגדולים. "ולאחר שאני נולדתי, הם לא אהבו את הרעיון של לגדל ילד לבדו אז הם הביאו לעולם גם את אחותי הקטנה, מה שטוב כי הייתי שונא את העובדה שלא תהיה לי אחות קטנה"^[1]. הוא מתאר את אחותו הקטנה ג'נט כ"עילוי בפסנתר" וה"גאון המוזיקלי של המשפחה" אך ציין שהייתה ביישנית מידי מכדי להיות אמנית המופיעה ובעלת קריירה מוזיקלית משל עצמה. כיום ג'נט נשואה לגיטריסט להקת הקיור, פורל תומפסון, אותו הכירה מילדות^[2].

סמית' גדל על פי הנצרות קתולית. סמית היה תלמיד מצטיין בעל ציונים גבוהים, אך לאחר מכן העביר את הפוקוס שלו למוזיקה. הוא התחיל ללמוד גיטרה בגיל 11, והושפע מהביטלס, ניק דרייק, ג'ימי הנדריקס ודייוויד בואי.

כשהיה נער, פעם אחת הוא בא לבית הספר לבוש בשמלת קטיפה שחורה, רק כדי לזעזע את כולם, ובפעם אחרת הוא ערך קונצרט צדקה למורה הומו שפוטר.

סמית' הוא הסולן בלהקה מאז היווסדה בשנת 1976, והוא החבר היחיד בלהקה שנשאר בה במשך כל השנים. בעבר היה חבר בהרכב הלהקה סוזי והבאנשיז ובלהקה נוספת בשם "The Glove" שלא החזיקה מעמד לאורך זמן. סמית' זכה להיכלל עם להקת הקיור בהיכל התהילה של הרוק אנד רול בשנת 2019^[3].

סמית' נוטה להיות סגור מבחינת דעותיו האישיות, ואמר בעבר שהוא נוטה להרגיש שלא בנוח בראיונות ובשיחות עם זרים, ואינו נוהג להביע עניין במפגשים כאלו. בנוסף לכך, למרות שיש לו נוכחות ברשתות חברתיות מרובות, הוא אינו פעיל ברובן והחשבונות משמשים בעיקר על מנת למנוע נוכחות של מתחזים ברשתות אלו. סמית' מגדיר את עצמו כ"בחור מהסוג הליברלי" אבל גם מהסוג ש"מרגיש לא בנוח עם מוזיקאים פוליטיים"^[4]. בעבר הוא התהדר בסלוגן "אזרחים, לא נתינים" שהתנשא על גבי הגיטרה שלו בשנים 2012–2013 בסיור ההופעות של הלהקה^[5]

זוגיות

סמית' נשוי למרי תרזה פול (נולדה ב-3 באוקטובר 1958) אותה פגש בבית הספר כאשר היה בן 14 במהלך שיעור דרמה^[6]. סמית' התחתן עם מרי תרזה פול בשנת 1988, כאשר היה בן 29. הוא כתב את השיר "Lovesong" כמתנת חתונה לאשתו.

לזוג אין ילדים^[7] בהתאם להחלטתם בשלב מוקדם של חייהם המשותפים שהם אינם מעוניינים בילדים. סמית' אמר שהוא מתנגד לכפות חיים על אחר והוסיף כי הוא "לא מרגיש אחראי מספיק על מנת להביא ילדים לעולם". לזוג יש יחד כ-25 אחיינים ואחייניות^[8]. סמית' חשף בשלב כלשהו כי בתקופה המוקדמת בקריירה שלו, מרי לא תמיד הייתה שותפה לביטחון שהיה לו ולחזון שלו להצלחת להקת הקיור, מה שהיה עבורו גורם משמעותי בהנעת הפעילות של הלהקה ולעשות הכל כדי שעתידה של הלהקה יהיה מובטח^[9].

על פי מאמר בעיתון דיילי אקספרס מרי נהגה לעבוד בתור דוגמנית וגם הייתה אחות מוסמכת במקצועה שטיפלה בילדים עם מוגבלות שכלית. אבל כאשר להקת הקיור החלה להצליח מבחינה כלכלית באמצע שנות ה-80, מרי ויתרה על עבודתה על מנת שבני הזוג לא יצטרכו לשהות פרקי זמן ארוכים בנפרד^[10]. כשהלהקה הקליטה את האלבום Wish, באולפני The Manor באוקספורדשייר בשנים 1991–1992, בין שאר החפצים שהיו תלויים על הקיר הייתה תלויה גם "טבלת המשוגעים של האולפן" בה דורגה מרי במקום השני.

סגנון: דמות בימתית ומראה חיצוני

אחד מסימני ההיכר של סמית' הוא השפתון האדום הבוהק שהוא נוהג למרוח על שפתיו, ותסרוקתו המשונה והפרועה, עם קצוות חדים לא אחידים. מעבר למראה המוחצן, לסמית' יכולות קוליות ומוזיקליות מגוונות, ובמהלך שלושה עשורים עבר תהליך מוזיקלי משמעותי ומגוון. הוא נחשב אחד המוזיקאים שעזרו להגדיר את הסגנון המוזיקלי המזוהה ביותר עם שנות ה-80: הגל-החדש. בתחילת דרכו ניגן עם להקת "הקיור" פופ גיטרות רזה, עבר בהמשך לנגן פוסט-פאנק מונוטוני, ובסופו של דבר היה שותף לעיצוב סגנון אינדי-פופ-רוק המורכב, הכולל נוכחות מסיבית של גיטרות וקלידים.

סמית החל לעצב את מה שמזהה אותו ואת הסימנים המסחריים שלו בהופעה החיצונית (שפתון אדום בוהק מרוח, אייליינר שחור, עור חיוור, שיער שחור פרוע, בגדים שחורים ונעליים ייחודיות) כבר בתחילת שנות השמונים, בערך באותה תקופה בה תפסה תאוצה תת התרבות הגותית. בכל אופן, סמית' דחה את המחמאות על כך שהוא היה זה שהוביל את הטרנד, וטען שמדובר בצירוף מקרים ומדובר בסגנונות דומים, ושהוא עצמו אימץ את הסגנון הזה הרבה לפני שהיה מפורסם, ואמר שזה "מעורר רחמים שהסגנון הגותי עדיין משויך ללהקת הקיור"^[11]. הסגנון הקודר של האלבומים המוקדמים של הלהקה, בשילוב עם אישיותו של סמית' על הבמה, ביססו את הדימוי הרוק גותי של הלהקה. האסתטיקה של הלהקה עברה מעגום לרוק פסיכדלי עם אלבומם 'The Top' שיצא בשנת 1984. בשנת 1986 סמית' שינה את הדימוי שדבק בו והופיע על הבמה ובעיתונות במראה ספורטיבי, שיער קצר וחולצות פולו, סגנון שתועד בהופעה המצולמת שלהם בצרפת בשנת 1986, The Cure in Orange. התספורת החדשה הזו של סמית' אף תועדה בחדשות MTV^[12].

למרות שהתדמית הציבורית של סמית' עלולה להיתפס כמדוכאת ועגמומית, הוא הצהיר כי שיריו אינם משקפים כיצד הוא מרגיש כל הזמן או ברובו: "כשכתבנו את האלבום "דיסאינטגריישן", ...זה היה בערך איך שהרגשתי אז, ומה שעשיתי. אבל זה לא שאני ככה כל הזמן. זה הקושי שיש בכתיבת שירים הנתפסים כמדכאים מעט. אנשים נוטים לחשוב שאתה ככה כל הזמן. אבל אני לא חושב ככה. אני פשוט לרוב כותב כשאני מדוכא"^[13].

סגנונות קוליים

לסמית' יש מנעד קולי בתחום הטנור. בתחילת דרכה של להקת הקיור, סמית' השתמש בסגנון ווקאלי רך בהקלטות הדמו של השירים "10:15 Saturday Night" ו-"Boys Don't Cry" ובסגנון של פאנק רוק ייחודי בהקלטת השיר ""I Just Need Mysel". שני הסגנונות הווקאליים האלו נותרו מאחור וסגנון ווקאלי שלישי הופיע בעת הקלטת האלבום של הקיור "Three Imaginary Boys". הסגנון החדש אותו ניתן היה לשמוע באלבום זה, הפך להיות החתימה הקולית של סמית' והסגנון הקולי המזוהה עימו ביותר, אשר הוא נטש מאוחר יותר. בערך באותה תקופה סמית' אמר שהוא רוצה לשפר את השירה שלו, הפוך מהמטרה עליה הצהיר בשנת 1984: בסרט הדוקומנטרי Ten Imaginary Years הוא סיפר כי הוא במכוון ניסה לשיר גרוע באלבום The Top.

שיתופי פעולה

סמית' היה מעורב בפרויקטים מוזיקליים רבים, ביניהם עבודה עם "סוזי והבאנשיז" ופרויקט צדדי עם סטיבן סרבין בלהקה שנקראה "The Glove".

בשנת 1998 תרם סמית' את קולו לפרק בסדרה סאות' פארק בו הוא מציל את העולם מפני ברברה סטרייסנד שהפכה למפלצת ענק המחריבה את העיירה.

בשנת 2000, סמית' שיתף פעולה עם דייוויד בואי וריבס גבריאל בשיר "Yesterday's Gone" מתוך האלבום "Ulysses (Della Notte)".

בשנת 2003, סמית' שיתף פעולה עם להקת הפופ פאנק, בלינק-182, בשיר "All of This" מתוך אלבומם "Blink-182"

ב-2004, סמית' תרם את קולו ברמיקס של להקת "Blank & Jones", "A Forest". באותה שנה הוא גם השתתף בלהיט המועדונים של ג'וניור ג'ק, "Da Hype". בנובמבר אותה שנה, הוא הצטרף להופעות של פלסיבו כדי לשיר איתם את השיר "Without You I'm Nothing".

ב-2005, סמית' שיתף פעולה עם בילי קורגן, והם ביצעו גרסת כיסוי לשיר של בי ג'יז, "To Love Somebody". השיר נכנס לאלבום הסולו הראשון של קורגן שנקרא "The Future Embrace".

בשנת 2006 סמית' שיתף פעולה עם להקת פיית'לס באלבומם "To All New Arrivals" וביצע איתם שיר בשם Spiders, Crocodiles & Kryptonite (עכבישים, קרוקודילים וקריפטונייט) בו שולבו סמפלים מהשיר המצליח "Lullaby" של הקיור. בדצמבר אותה שנה, סמית' הופיע עם קורן ב-MTV Unplugged עם השיר "Make Me Bad / In Between Days".

ב-2007, סמית' השתתף בסינגל של פול הארטנול, "Please" מתוך אלבומו " The Ideal Condition".

ב-2010 השתתף בסינגל Not in love של קריסטל קאסלס.

ב-2020 השתתף סמית' בשירם של גורילז "Strange Timez" מתוך אלבומם "Song Machine, Season One: Strange Timez".